הסכם מייסדים והסכם בעלי מניות

1.לפניי תובענה שהגיש המבקש, אור סימן טוב (להלן: "המבקש") למינוי בורר בהתאם לסעיף 8(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "החוק") וכן בקשתו למתן סעדים זמניים במסגרת אותה תובענה.

רקע וטענות הצדדים

2.ביום 16.12.2014 חתם המבקש יחד עם המשיבים 1-2, על הסכם מייסדים, לפיו יקימו הצדדים ויפעילו בית קפה במעלה אדומים על פי זיכיון מרשת בתי קפה בשם "וופל בר" (להלן: "הסכם המייסדים"). בהתאם להסכם המייסדים הפכו הצדדים לו לבעלי מניות בחלקים שווים בחברת ניראל ניהול בתי קפה בע"מ (להלן: "החברה"), וכן לדירקטורים שלה. סעיף 17 להסכם המייסדים כולל תניית בוררות, לפיה במידה והצדדים להסכם לא יצליחו ליישב סכסוך שהתגלע ביניהם, יועבר הסכסוך להכרעה של בורר המוסכם על הצדדים ובאין הסכמה, על ידי בורר שהוא עורך דין ורואה חשבון אשר ייבחר על ידי ראש ועד מחוז תל אביב והמרכז בלשכת עורכי הדין.

3.ביום 11.11.2015 נחתם הסכם בעלי מניות במסגרתו צורף המשיב 3 לחברה לאחר שהוקצו לו 1,000 מניות מהונה של החברה כנגד השקעת סך של 550,000 ₪. לאחר הקצאה זו החזיקו המבקש וכל אחד משלושת המשיבים ברבע מהונה המוקצה של החברה והמשיב 3 צורף כדירקטור נוסף (להלן: "ההסכם השני"). בניגוד להסכם המייסדים, אין בהסכם השני תניית בוררות.

4.ביום 9.5.2018 עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בת"א בהליך שבכותרת וביקש כי בית המשפט ימנה בורר ויחייב את המשיבים בקיום בוררות בהתאם לסעיף 17 להסכם המייסדים. במסגרת בקשתו טען המבקש כי המשיבים ביצעו פעולות הנוגדות את טובת החברה, הפרו אמונים כלפי החברה ומעלו בכספיה. המבקש טען כי המשא ומתן שקדם לחתימת הסכם המייסדים נוהל בחוסר תום לב תוך שהוצגו כלפיו מצגי שווא. המבקש טען עוד כי פעילות המשיבים במסגרת החברה גרמה לקיפוחו. המבקש טען כי המשיבים הפסיקו להעסיקו כעובד כפיים בחברה, לא רשמו אותו לסידורי עבודה והפסיקו לשלם את שכרו. כמו כן נטען כי המשיבים קיפחו אותו על ידי אי חלוקת דיבידנד מחד ועל ידי העלאת שכר שאר השותפים מאידך. העלאת השכר למשיבים, טען המבקש, מהווה ניסיון לרוקן את החברה מנכסיה וכן מהווה עסקה עם בעלי עניין שלא אושרה כפי שמתחייב בחוק החברות. לטענת המבקש, החלטה זו התקבלה ללא קיום ישיבת דירקטוריון כדין ודינה בטלות ובעקבות כך על המשיבים להשיב את הכספים ששולמו להם ביתר. העלאת השכר של המשיבים, טען המבקש, מהווה אף הפרה של החלטות קודמות של הדירקטוריון. כן נטען כי התנהלותם של המשיבים מהווה ניסיון השתלטות עוינת על החברה ומטרתה דחיקתו מחוצה לה. לאור האמור, ונוכח הסירוב של המשיבים למינוי בורר, ביקש המבקש כי בית המשפט ימנה בורר שידון בסכסוך בין הצדדים.

5.בתגובתם לבקשה למינוי בורר ביקשו המשיבים כי בית המשפט ידחה את הבקשה. המשיבים טענו כי המבקש בתיק זה סומך בקשתו על סעיף 17 להסכם המייסדים, אלא שהמבקש הסתיר מעיני בית המשפט, את העובדה כי ההסכם השני ביטל את הסכם המייסדים.

6.המשיבים טענו כי סעיף 14.1 להסכם השני קבע כי ההסכם השני קובע באופן בלעדי את כל התנאים וההוראות החלים על ההתקשרות בין הצדדים והוא גובר על כל הסכמה שנעשתה בין הצדדים בטרם נחתם. על כן, טוענים המשיבים כי ההסכם הראשון חסר תוקף; המשיבים מפנים לסעיף 13.2 להסכם השני שקובע כי תובענות הקשורות להסכם זה תוגשנה אך ורק לבית משפט בעל סמכות עניינית שמושבו בירושלים; המשיבים מפנים עוד לסעיפים 3.11 ו-6.3 להסכם השני שקבעו מנגנון הכרעה במקרה של שוויון קולות בדירקטוריון, באסיפה הכללית או ביחס להחלטות שאמורות להתקבל פה אחד, על ידי העברת ההכרעה למר אושרי אבוחצירה (להלן: "אבוחצירה"), שהינו הבעלים של רשת "וופל בר". לטענת המשיבים, בסכסוך נשוא תובענה זו, ככל שהסכסוך אינו נתון להכרעתו של אבוחצירה, הרי שאין בהסכם השני תניית בוררות ועל כן, הסמכות לדון בסכסוך נתונה לבית המשפט בעל הסמכות העניינית שמקום מושבו בירושלים. המשיבים הוסיפו כי המבקש פעל בחוסר תום לב והסתיר בכוונה את העמוד השלישי (הכולל את סעיף 3.11) להסכם השני מעיני בית המשפט. ביום 24.6.18 הורה נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב על העברת התובענה לבית משפט זה.

7.המשיבים טענו עוד כי המבקש הסתיר מבית המשפט כי הוא נקט בהליך נוסף בבית משפט השלום בירושלים, לפיו הוא ביקש צו הרחקה נגד המשיב 1. בית משפט השלום לא נעתר למתן הצו במעמד צד אחד ובדיון שהתקיים ביום 15.4.2018 ביקש המבקש למחוק את בקשתו.

8.בתגובתו לתשובת המשיבים טען המבקש כי יש מקום לפסול את תשובתם ככל שמדובר בטענות עובדתיות, שכן לא צורף לתשובה תצהיר. המבקש טען כי לא התכוון להסתיר חלק כלשהו של ההסכם השני. לטענתו, הסכם המייסדים מעולם לא בוטל. המדובר בהסכם מייסדים שכולל רכיבים הנדרשים להקמת החברה וכולל היבטים אשר לא נדרשים להימצא בהסכמים מאוחרים, והוא מהווה, לטענת המבקש, תקנון החברה. לטענת המבקש ההסכם השני אינו יכול להתנות על התקנון כפי שעוגן בהסכם המייסדים. לטענתו, שני ההסכמים שנחתמו אינם סותרים אחד את השני, אלא משלימים זה את זה, כל אחד בסוגיות הקבועות בו. מוסיף המבקש וטוען כי לא התקבלה כל החלטה לתקן את התקנון, עובדה המתיישבת עם קיומם של שני הסכמים, אשר כל אחד מהם מסדיר מנגנונים שונים. נטען כי ההסכם השני לא בא להסדיר מחדש את היחסים בין בעלי המניות בעניין יישוב הסכסוכים ביניהם. עמדת המבקש היא כי סעיף 14.1 להסכם השני לא קובע כי כל ההסכמים הקודמים לו בטלים, אלא מטרתו של סעיף זה היא "לתת משקל להסכמות שניתנו בכתב טרם חתימתו". לטענת המבקש, ההסכם השני מסדיר את היחסים בין בעלי המניות והשותף החדש בלבד. המבקש טוען עוד כי הסעיפים המעניקים לאבוחצירה סמכות הכרעה אינם חלים בעניינו, שכן לא התקיימה ישיבת דירקטוריון ואין שוויון שלגביו נדרשת הכרעתו.