הפ"ב 59368-02-16 דליות נ' ארבוב ואח'

בקשה לסעד ארעי לעיכוב הליך בוררות להבטחת ההליך העיקרי שעילתו העברת הבורר מתפקידו 

1.המשיבים, ארבוב וארבוב גרופ בע"מ הינם התובעים בבוררות המתנהלת לפני עו"ד תמיר ליפשיץ (להלן- הבורר) במסגרתה מתבררת תביעה על סך 27,000,000$ שהגישו המשיבים נגד המבקש ארז דליות (להלן- המבקש) ונגד החברות הבלגיות D.D. Manufacturing ו-D.D.M Arabov Group Ltd.. הסכם הבוררות שבין הצדדים קובע כי הבוררות תיערך בכפיפות לדין הישראלי ולכללי הבוררות של ה-International Chamber of Commerce (להלן- ICC), והבורר אכן מונה על ידי המוסד האחרון. הבוררות החלה בשנת 2013 אך כתב התביעה הוגש רק ב-29.12.2015.

2.ביום 05.11.2015 נכנסה D.D. Manufacturing לפירוק בבתי המשפט בבלגיה והוקפאו ההליכים נגדה. ביום 04.02.2016 הוצא בבית המשפט באנטוורפן צו שיפוטי המורה, בתרגום לאנגלית, כי: "We, Examining Magistrate, hereby order to suspend the lawsuit in Tel Aviv involving ARABOV against NV D.D. Manufacturing as dictated by law with application to article 63bis Bankruptcy Judicial Code".

המבקש הגיש לבורר שתי בקשות לעיכוב ההליכים. בהחלטה מיום 29.01.2016 סירב הבורר לעכב את ההליכים בפניו שכן לפי הבנתו את הדין הבלגי הרלוונטי פתיחת הליך משפטי של פירוק חברה אינה שוללת את אישיותו המשפטית של תאגיד או את כשרותו להיות צד להליכים משפטיים (נספח 14 לבקשה). בהחלטתו הנוספת מיום 11.02.2016 חזר הבורר על סירובו לעכב את הליכי הבוררות, והורה למבקש להציג לו החלטה שניתנה על ידי הגורם שיפוטי מוסמך בישראל המכירה בתוקפם של הליכי חדלות הפירעון המתנהלים בבלגיה, לצד הסבר משפטי מפורט הנתמך בדין ובפסיקה באשר לסמכותו של בית המשפט בבלגיה להוציא צווים המחייבים בורר המנהל הליך בישראל באשר לאופן לפיו עליו לעשות כן (נספח 17 לבקשה).

3.בהליך העיקרי עותר המבקש להעביר את הבורר מתפקידו נוכח אובדן האמון בו מחמת שניים: האחד- קצב לו מועד קצר להגשת כתב ההגנה, רק 66 ימים, עת למשיבים ניתנה שנה, לעשות כן. השני, והעיקרי- הבורר סירב שלא כדין לעכב ההליכים בפניו נוכח הליך הפירוק המתנהל בבלגיה והוראות בית המשפט שלפירוק, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם חובת הנאמנות הקבועה בסעיף 30 לחוק הבוררות. בהקשר זה טוען המבקש כי מפרקיה של חברת D.D. Manufacturing מסרבים ליטול חלק בהליך הבוררות.

4.המשיבים טוענים כי נוכח הסכמת הצדדים לכפיפות הבוררות לכללי ה-ICC היה על המבקש להפנות את הבקשה ל- ICC; כי הבקשה לא מגלה עילה להעברת הבוררת מתפקידו; כי לשני הצדדים ניתן זמן אפקטיבי זהה להכנת כתבי הטענות; כי הבקשה לסעד ארעי לא הוגשה כבקשה נפרדת וממילא אינה נתמכת בתצהיר; וכי החלטת הבורר המפנה את המבקש להליך של הכרה פורמאלית ע"י בית משפט ישראלי בתוקף הצו הינה סבירה ומתבקשת בנסיבות העניין. ממילא אין הדבר מקים עילת פסלות כלשהי כלפיו.

5.אקדים ואציין שמועד הגשת כתב ההגנה בבוררות נדחה בינתיים מתוקף החלטת בית המשפט מיום 29.02.2016 ומכוח הסכמת הצדדים מיום 02.03.2016 באופן שהמועד להגשה הינו 03.04.2016. אין לראות במועדים שקצב הבורר להגשת כתבי טענות עילת פסלות, וממילא לא היה מקום, מטעם זה, למתן סעד זמני שעניינו עיכוב הליכי הבוררות.

6.גם טרוניית המבקש על הימנעותו של הבורר מלעכב את ההליכים המתנהלים בפניו כל עוד לא ייערך בישראל הליך הכרה בתוקף הליכי חדלות הפירעון המתנהלים בבלגיה לרבות הכרה בצווים הספציפיים שניתנו ביחס להליך דנן- אינה מקימה לכאורה עילת פסלות. בהקשר זה אציין כי הפניית המבקש להליך אחר המתנהל בבית משפט זה כנגד חברת D.D. Manufacturing (ה"פ 40115-11-13) בו הורה בית המשפט על דחיית הליך ההוכחות ל-6 חודשים נוכח החלטות בית המשפט הבלגי, מבלי להידרש להליכי ההכרה בהן, אין בה כדי לסייע לו משהדחייה נעשתה בהסכמה.

7.עם זאת מתעוררת בענייננו שאלה, שיש לתת עליה את הדעת ולהכריע בה בראשונה, והיא האם יש מקום להעניק את הסעד זמני המבוקש שלא לצורך הבטחת ההליך העיקרי, אלא במסגרת סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 16 לחוק הבוררות, שעניינו ב"סמכויות העזר של בית המשפט" בכל הנוגע לעיכוב הליכי הבוררות, שאו אז תתעורר השאלה הנכבדה והיא האם וכיצד יש להתייחס להחלטת בית המשפט הבלגי הדן בהליך הפירוק, לרבות ההחלטה הספציפית מיום 04.02.2016.

8.באם המבקש יצלח את המשוכה לעיל, תעלינה על המדוכה השאלות הכרוכות בחוק אכיפת פסקי חוץ, התשי"ח-1958; שלושת מסלולי האכיפה לפי חוק זה; הכלל לפיו "לא ניתן לבצע הכרה ישירה 'פסיקתית' בפסקי דין זרים וכי אכיפה או הכרה של פסק חוץ תתאפשר בישראל רק על פי המסלולים המותווים לכך בחוק" (ע"א 1297/11 לוין נ' זוהר, פסקה 2 לפסק דינו של כבוד השופט מלצר, ניתן ב-29.12.2013; להלן: פסק דין לוין), שהוחל גם על הליכי חדלות פירעון זרים; דנ"א 304/14 זוהר נ' לוין; השאלה העובדתית בדבר קיומה, אם בכלל, של אמנה בינלאומית במסגרתה מדינת ישראל התחייבה כלפי בלגיה להכיר בפסקי דין מאותו סוג; האפשרות לבצע הכרה אגבית; מה הוחלט בערעור שהוגש על צו הפירוק שהיווה את העילה לדחיית הדיון בה"פ 40115-11-13; ועוד.

9.דומני ששאלות אלו לא זכו לליבון מספק בכתבי הטענות של הצדדים. אני מזמנת אפוא את הצדדים לדיון בעל- פה שיתקיים ביום 09.06.2016 שעה 10.00.

באשר לעיכוב ארעי – שקלתי אם יש מקום להפריד בין המבקש וחברת DDM Arabov, לבין D.D. Manufacturing, באשר רק כנגד האחרונה ניתן צו פירוק, אולם נוכח לוח הזמנים הרלוונטי אני סבורה כי האבחנה ביניהם לתקופה שלא אמורה להיות ארוכה, ממילא לא תקדם את הבוררות. אני מורה אפוא, על עיכוב הליכי הבוררות עד למתן החלטה אחרת, בתנאי של הפקדת פיקדון או ערבות בנקאית בקופת בית המשפט על סך 150,000 ₪ להבטחת נזקי המשיבים באם ייקבע בסופו של יום כי לא היה מקום לעיכוב ההליכים. ארכה להפקדה – 15 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"א אדר ב' תשע"ו, 31 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.