בפני שתי בקשות, האחת לביטול פסק בוררות והשנייה לאישורו.
רקע עובדתי
1. המבקשת היא עמותה רשומה המנהלת את קבוצת הכדורגל של בני כפר אכסאל (להלן: "הקבוצה"). ביום 7/6/16 נחתם בין הקבוצה לבין המשיב (להלן: "המאמן") הסכם שלפיו התחייב המאמן לאמן את הקבוצה בעונת המשחקים 2016/2017, אשר מתחילה, על פי האמור בהסכם, בחודש 8/16 ומסתיימת בחודש 4/17. כנגד התחייבותו לאמן את הקבוצה, התחייבה האחרונה לשלם למאמן שכר חודשי בסך 8,000 ₪, הוצאות נסיעה ואשל בסך 2,000 ₪ לחודש, מענק פלאוף בסך 15,000 ₪ ומענק עלייה לליגה לאומית בסך 40,000 ₪. בהסכם נכללו סעיפים והוראות המקנים למאמן שיקול דעת בלעדי בקביעת שיטת המשחק, שיטת האימונים, הרכב השחקנים בכל משחק, הדרכתה הטקטית של הקבוצה, הקניית כושר גופני לשחקניה ועוד. סעיף 9(ג) להסכם קובע, כי היה והקבוצה תפטר את המאמן לפני תום העונה, היא מתחייבת לשלם לו את מלוא השכר עד תום התקופה.
2. זמן קצר לאחר תחילת העונה הופסקה עבודתו של המאמן בקבוצה. בעקבות כך התגלעה מחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות הפסקת עבודתו של המאמן ובאשר לזכויות המגיעות לו בהתאם להסכם. בעקבות סכסוך זה ומכוח תקנון המוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל, הגיש המאמן ביום 30/10/16 נגד הקבוצה תביעה למוסד לבוררות, בגדרה הוא עתר לחייב את הקבוצה לשלם לו סכום של 157,000 ₪, המורכב מ- 90,000 ₪ שכר רגיל בגין מלוא התקופה, סכום של 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש וסכום של 15,000 ₪ בגין פיצוי מוסכם, מענקי עלייה והוצאות משפט. כן עתר המאמן לחייב את הקבוצה לשלם לו פיצויי הלנת שכר בהתאם לסכום שייקבע על ידי הבורר.
3. עם הגשת התביעה למוסד לבוררות, מונה עו"ד אמיר זולטי כבורר במוסד לבוררות שליד ההתאחדות לכדורגל, על מנת להכריע בסכסוך בין הצדדים. עם מינויו כבורר, נתן עו"ד זולטי ביום 21/11/16 החלטה בה קבע, כי על הקבוצה להגיש כתב הגנה עד לא יאוחר מיום 15/12/16. כן קבע הבורר ישיבת בוררות ליום 21/12/16 והצדדים נדרשו לזמן את עדיהם לאותה ישיבה.
4. ביום 18/12/16, שלושה ימים בלבד לפני ישיבת הבוררות, הגיש ב"כ הקבוצה בקשה לדחיית המועד להגשת כתב הגנה ובהתאם גם לדחיית הדיון, וזאת מהטעם שהוא קיבל את ייצוג הקבוצה רק באותו יום ומן הטעם שקבועים לו דיונים בתיקים אחרים במועד שבו נקבעה ישיבת הבוררות. בהחלטה מיום 19/12/16 קיבל הבורר את הבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה ולדחיית הדיון מהטעם העיקרי שמדובר בבקשת דחיה ראשונה, וקבע ישיבת בוררות ליום 9/1/17. במסגרת אותה החלטה, דחה הבורר את המועד להגשת כתב הגנה מטעם הקבוצה עד ליום 1/1/17, וחייב אותה לשלם למאמן הוצאות בסך 500 ₪ בתוספת מע"מ.
5. בישיבה שהתקיימה ביום 9/1/17 הורה הבורר על הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים; המאמן תוך 15 ימים מאותו יום והקבוצה תוך 21 ימים מקבלת תצהירי המאמן. עוד קבע הבורר, כי ישיבת ההוכחות תיקבע לאחר קבלת תצהירי הצדדים. כן רשם הבורר את הצהרת ב"כ הקבוצה שלפיה תשלם הקבוצה למאמן את שכרו בגין השבועיים הראשונים שבהם הוא התייצב לאימון הקבוצה וכן את ההוצאות בהן חויבה בהתאם להחלטת הבורר מיום 19/12/16.
6. תצהירי עדות ראשית מטעם המאמן הוגשו ביום 19/1/17. הקבוצה לא הגישה תצהירים מטעמה בתוך המועד שנקבע לכך ותחת זאת, הגישה ביום 7/2/17 הודעה שלפיה היא ממתינה לתמלילי שיחות מוקלטות שהמאמן טען כי הוא מחזיק בהם ועם קבלת התמלילים יוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמה. בעקבות הודעה זו, נתן הבורר ביום 19/2/17 החלטה שבה קבע, כי לא ברורה הודעת הקבוצה, ושככל שהיא מבקשת לקשור בין קבלת התמלילים להגשת התצהירים מטעמה, עליה להגיש בקשה מתאימה עד 24/2/17.
על אף האמור, לא הגישה הקבוצה בקשה כלשהי הקושרת את הגשת התצהירים מטעמה לקבלת התמלילים, לא הגישה תצהירי עדות ראשית ולא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת תצהירים. נוכח האמור ונוכח התעלמותה של הקבוצה מהחלטות הבורר, נתן הבורר ביום 8/3/17 החלטה המורה לקבוצה לתת תוך 7 ימים טעם מדוע לא יינתן פסק בוררות על סמך תצהירי המאמן בלבד. בעקבות החלטה זו הגישה הקבוצה בקשה להארכת מועד להגשת תצהירים מטעמה, באופן שאלה יוגשו תוך 15 ימים מקבלת תצהירי המאמן ביחד עם התמלילים.
7. ביום 16/3/17 הגיש המאמן הודעה על הגשת תמלילים ובצדה בקשה להורות לקבוצה לשלם את שכרו כפי שהוצהר בישיבת יום 9/1/17 ובקשה למתן הוראות. בעקבות הגשת הודעה זו ניתנה באותו יום על ידי הבורר החלטה בה הורה לקבוצה להגיש תצהירי עדות ראשית עד 30/3/17. עוד נקבע בהחלטה זו, כי תנאי מקדמי להגשת התצהירים מטעם הקבוצה הוא תשלום הסכומים שהיא התחייבה לשלם בישיבת יום 9/1/17. כן קבע הבורר ישיבה לשמיעת ראיות הצדדים ליום 27/4/17.
8. ביום 2/4/17, דהיינו באיחור של שלושה ימים מהמועד שנקבע לכך, הגישה הקבוצה הודעה על הגשת תצהירי עדות ראשית. בעקבות כך ניתנה על ידי הבורר החלטה מיום 3/4/17 בה נתבקשה הקבוצה להודיע עד 6/4/17 האם שילמה את הסכומים בהם חויבה והתחייבה לשלם בישיבת יום 9/1/19 ושתשלומם היווה תנאי להגשת התצהירים כפי שנקבע בהחלטה מיום 16/3/17. הקבוצה לא הגישה הודעה כלשהי בעקבות החלטת הבורר מיום 3/4/17 ולא הודיעה אם שילמה את התשלומים בהם התחייבה כאמור לעיל.
9. ביום 18/4/17, קרי כשלושה שבועות לאחר החלטת הבורר המורה לקבוצה לתת הודעה כאמור לעיל וכשבועיים לאחר תום המועד שנקבע להגשת הודעה כאמור, הגיש המאמן בקשה להוצאת תצהירי הקבוצה ולהקדמת מועד הדיון. בעקבות בקשה זו הורה הבורר לקבוצה להגיש תגובה לאותה בקשה עד 23/4/17. שוב לא הגישה הקבוצה תגובה מטעמה בפרק הזמן שנקבע לכך ובשל כך, נעתר הבורר לבקשה, והורה על הוצאת תצהירי הקבוצה מהתיק.
יום לאחר מתן ההחלטה המורה על הוצאת התצהירים, הגיש ב"כ הקבוצה בקשה להארכת מועד להגשת תגובות לבקשות המאמן, בטענה שנבצר ממנו לעשות כן מטעמים בריאותיים. כן עתר ב"כ הקבוצה לדחיית ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 27/4/17, מהטעם שהוא ישהה בשירות מילואים באותו מועד. בקשה זו נדחתה על ידי הבורר מהטעם שהקבוצה לא נתנה הסבר להתעלמותה מההחלטות מתאריכים 16/3/17 ו- 3/4/17, שבהן נדרשה למסור תגובות והודעות שמסבירות את מחדליה כמתואר לעיל.
10. בעקבות בקשה נוספת לדחיית הדיון, נעתר הבורר לבקשה ודחה את ישיבת ההוכחות ליום 9/5/17. בהחלטה זו אף הורה הבורר לקבוצה לשלם למאמן את התשלומים בהם התחייבה בישיבת יום 9/1/17 (שכר שבועיים והוצאות בסך 500 ₪ בתוספת מע"מ), וזאת עד 4/5/17. עוד חייב הבורר את הקבוצה לשלם למאמן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ ולחתום על התחייבות כלפי חברת סטנוגרמה בקשר עם הקלטת ישיבת ההוכחות והתמלול, הכול לא יאוחר מיום 4/5/17. בסוף ההחלטה קבע הבורר:
"אם לא תבצע הנתבעת את התשלומים האמורים ו/או לא תחתום על ההתחייבות האמורה עד למועד זה (4/5/17 – ע.ט.), יראו אותה כמי שמתלה על זכותה להתגונן מפני תביעת התובע והבורר יהיה רשאי לפסוק על בסיס הטיעונים שבפניו".
11. הקבוצה לא עמדה בהחלטה הנ"ל ולפיכך הגיש המאמן בקשה להוצאת תצהירי הנתבעת ולמתן פסק דין על בסיס הטיעונים שבפני הבורר. בהחלטה מיום 7/5/17 נעתר הבורר לבקשה והורה על ביטול ישיבת ההוכחות. ביום 14/5/17 הגישה הקבוצה בקשה לקביעת ישיבת הוכחות, בגדרה טענה כי היא קיימה את הוראות ההחלטה הנ"ל, ושילמה את כל הסכומים בהם חויבה, אם כי באיחור קל. בהחלטה מיום 25/5/17, דחה הבורר את הבקשה בנימוק כי ניתנו לקבוצה הזדמנויות רבות לקיים את החלטותיו, אך היא לא ניצלה הזדמנויות אלה ועל כן, היא זו שהביאה על עצמה תוצאה זו.
12. ביום 6/6/17 ניתן על ידי הבורר פסק בוררות המקבל חלקית את תביעת התובע. בהתאם לפסק הבוררות חויבה הקבוצה לשלם למאמן סכום של 72,000 ₪ בגין שכר מלא לעונת המשחקים 2016/2017 בקיזוז שכר של שבועיים ככל שהקבוצה שילמה את שכר המאמן בגין השבועיים הראשונים. כמו כן, חויבה הקבוצה לשלם למאמן פיצויים מוסכמים בסך 15,000 ₪, ופיצויים בסך 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש. כן חויבה הקבוצה לשלם למאמן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ וזאת מעבר להוצאות בהן חויבה כמפורט לעיל.
13.בעקבות מתן פסק הבוררות, הגישה הקבוצה בקשה לביטולו ואילו המאמן הגיש בקשה לאישורו. שתי בקשות אלה הן העומדות להכרעה בפסק דין זה.
טענות הצדדים
14. בבקשה לביטול פסק הבוררות ובטיעוניה בפניי, טענה הקבוצה כי דין פסק הבוררות להתבטל מכוח הוראת סעיף 24(4) לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות"). לטענתה, פסק הבוררות ניתן מבלי שניתנה לה הזדמנות נאותה לטעון טענותיה ולהביא את ראיותיה. על פי הנטען, בהתאם לסעיף 22 לפסק הבוררות "ניתן פסק בורר זה על בסיס טיעוני התובע בלבד". לשיטתה, מתן פסק בוררות על סמך טיעוני התובע, תוך התעלמות מטענותיה לגוף המחלוקת ומבלי שניתנה לה הזדמנות לחקור את המאמן על תצהירו, מהווה "פגיעה אנושה במבקשת שלא ניתן לה יומה בפני הבורר". עוד טענה הקבוצה, כי מתן פסק בוררות על סמך טיעוני המאמן בלבד מהווה "פגם מהותי היורד לשורשו של ענין ומצדיק ביטול פסק הבורר". ב"כ הקבוצה הדגיש, כי האיחור בתשלום הסכומים בהם חויבה המבקשת הינו איחור של 3 ימים בלבד, כאשר המועד לתשלום אינו מועד שנקבע בחיקוק ועל כן, החלטת הבורר לחסום אותה מלהביא ראיות ולטעון את טענותיה, אינה מידתית ופוגעת בה באופן קשה.
הקבוצה טענה עוד, כי נסיבות מתן פסק הבוררות מקימות עילה לביטול הפסק בהתאם לעילה הקבועה בסעיף 24(9) לחוק הבוררות שעניינה "פסק בורר נוגד את תקנת הציבור". על פי הנטען, מתן פסק בורר בלא מתן זכות למבקשת להתגונן ולהמציא עדויות ולחקור את עדי המאמן בחקירה נגדית, פוגע "באינטרסים, בעקרונות ובערכים של החברה בכלל והספורט בפרט", ולכן הוא נוגד את תקנת הציבור. כן טענה המבקשת לביטול פסק הבוררות בהתאם לעילה הקבועה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות שעניינה "עילה שעל פיה בית המשפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד". על פי הנטען, פסק הבוררות ניתן על בסיס תצהירי המאמן, ללא סיכומים כאשר הבורר נחזה כמי שמלכתחילה העדיף את הצד של המאמן על פני הקבוצה. בהקשר זה נטען, כי מצד אחד נהג הבורר בקשיחות ודווקנות עם הקבוצה ומצד שני נהג בסלחנות יתרה עם המאמן על אף מחדליו ואי הגשת תמלילי השיחות על אף בקשות חוזרות מצדה. בנסיבות כאלה מתקיימת העילה שבסעיף 24(10) לחוק הבוררות.
15. המאמן טען מנגד, כי מדובר בפסק בוררות מנומק היטב ולמעלה מן הצורך נוכח הוראת סעיף 8 – ז' לתקנון המוסד לבוררות הקובעת, כי הבורר "פטור מלנמק את החלטתו". על פי הנטען, הבורר פירט בפסק הבוררות את טענות הצדדים, התייחס אליהן והכריע בהן על סמך התצהירים שעמדו בפניו, כך שאין ממש בטענת הקבוצה כי מדובר בפסקי בוררות שניתן בהעדר. המאמן טען עוד, כי הבורר נהג בסלחנות ולפנים משורת הדין "עת לקח בחשבון בנימוקי פסק הבוררות את תצהירי העדות הראשית שהגישה ואת כתבי הטענות" מטעם הנתבעת, זאת נוכח מחדליה, פעם אחר פעם. המאמן הוסיף וטען, כי הקבוצה הגישה בקשות חוזרות ונשנות לדחיית הדיונים שנקבעו, לא הגישה תצהירים וכתבי טענות במועדים שקבע הבורר ולא קיימה את החלטות הבורר המחייבות אותה לשלם לו שכר בגין השבועיים הראשונים לעבודתו והוצאות בגין התנהלותה במסגרת הבוררות ודחיית הדיונים. נטען, כי גם לאחר שהבורר התרה בקבוצה מספר פעמים, הדבר לא הועיל והמשיכה הקבוצה שלא לקיים את החלטותיו של הבורר. נוכח מחדליה של הקבוצה, בדין נתן הבורר את פסק הבוררות על סמך המסמכים והתצהירים שהיו בפניו. בנסיבות אלה לא מתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות שעניינה אי מתן הזדמנות נאותה לבעל דין לטעון טענותיו או להביא ראיותיו.
באשר לטענה כי פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור, טען המאמן כי פסק הבוררות עוסק בסכסוך ספציפי בנוגע להפרת חוזה העסקה ופיטורים שלא כדין ואין לו נגיעה "ולו במאומה לתקנת הציבור או לעקרונות יסוד ודמוקרטיה כלשהם", ולפיכך עילה זו אינה מתקיימת. באשר לעילה הקבועה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות, טען המאמן, כי על מנת שיצלח צד בביטול פסק בוררות מכוח הוראת סעיף 24(10) עליו להוכיח שני תנאים מצטברים: האחד, למבקשת התגלתה עובדה חדשה שיכולה הייתה לשנות את תוצאת פסק הדין; השני, אותה עובדה לא הייתה ידועה למבקש והוא גם לא יכול היה לגלותה לפני מתן פסק הבוררות בשקידה סבירה. שני תנאים אלה אינם מתקיימים ומשכך, גם טענה זו דינה להידחות.
דיון והכרעה
16. טענות הקבוצה באשר לעילות הביטול הקבועות בסעיפים 24(9) ו- 24(10), העוסקות בתקנת הציבור ובעילה שבגינה בית משפט היה מבטל פסק דין שאין עליו עוד ערעור, הן טענות מופרכות שאין להן בסיס. באשר לעילה שעניינה תקנת הציבור, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, על מנת שבית המשפט יורה על ביטול פסק דין מכוח עילה זו, על המבקש להראות כי תוכן פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור (ראו רע"א 9051 שלמה בן חמו נ' ניר עקיבא – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית (14/12/20169)). כפי שהובא לעיל, טענות הקבוצה נוגעות לאופן ניהול הבוררות ולנסיבות מתן פסק הבוררות, כך שאין בטענות אלה כדי להקים עילה בהתאם לסעיף 24(9). גם הוראת סעיף 24(10) אינה יכולה לסייע לקבוצה. מתן פסק דין בהעדר או על סמך תצהירים וכתבי טענות מבלי לקיים הליך הוכחות, אינו מהווה עילה לביטול פסק דין חלוט שבית משפט נתן. ניתן לבטל פסק דין חלוט של בית משפט שאין עליו ערעור רק אם המבקש מראה, על סמך עובדות וראיות חדשות שלא ידע עליהן ולא יכול היה לדעת עליהן בשקידה סבירה בטרם ניתן פסק הדין, כי פסק הדין ניתן במרמה. נסיבות אלה אינן מתקיימות. כפי שהובא לעיל, טענות הקבוצה נוגעות לאופן ניהול הבוררות ונסיבות מתן פסק הבוררות. לטענות אלה אין שום קשר לעילת הביטול הקבועה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות.
17. העילה היחידה הרלבנטית לעניינו היא זו הקבועה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות הקובעת, כי בית המשפט רשאי לבטל פסק בוררות אם "לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו". בענייננו, פסק הבוררות ניתן על סמך תצהיר התובע בעקבות מחדלי הקבוצה שלא קיימה את החלטות הבורר המחייבות אותה לשלם למאמן הוצאות משפט ושכר בגין שבועיים עבודה. טענת המאמן, כי פסק הדין ניתן על סמך כתבי הטענות והתצהירים מטעם שני הצדדים לא ניתן לקבל. בסעיף 22 לפסק הבוררות קבע הבורר כדלקמן:
"22. סופו של דבר – נוכח מחדליה החוזרים והנשנים של הנתבעת, ניתן פסק בורר זה על בסיס טיעוני התובע בלבד".
בהמשך התייחס הבורר באופן מפורט לאמור בתצהיר המאמן מתוך נקודת מוצא, כ האמור בתצהיר משקף את האמת כהווייתה, מבלי שהבורר בחן את אמיתות האמור בתצהיר. אמנם בהמשך פסק הבוררות קבע הבורר, כי הוא עיין בכתבי הטענות ובתצהירים שהגישה הקבוצה והחליט, על אף האמור בהם, לקבל את גרסת המאמן. ברם, בחינה זו של גרסת הקבוצה, ראיותיה והתצהירים מטעמה נעשתה לאחר שהבורר כבר החליט, כאמור בסעיף 22 לפסק הבוררות, לתת את פסק הבוררות על סמך תצהירי וטיעוני התובע בלבד. מכאן, שבחינת גרסת הקבוצה וראיותיה לא נעשתה בפתיחות הדעת, אלא מדובר בקביעות שהן למעלה מן הצורך לאחר שהבורר כבר גיבש עמדה שלפיה הוא מקבל את גרסת המאמן ואת תביעתו.
18. יתרה מכך, לאחר שהוגשו כתבי טענות מטעם הצדדים (כתב תביעה וכתב הגנה), התקיימה ישיבת בוררות ביום 9/1/17 שבעקבותיה, הורה הבורר על הגשת תצהירי עדות ראשית וקבע ישיבה לשמיעת העדויות והמצהירים מטעם הצדדים. מכאן עולה, כי הן הבורר והן הצדדים היו בדעה שלא ניתן לתת פסק בוררות על סמך תצהירים וראיות בכתב אלא יש לאפשר לצדדים לחקור את עדי הצד שכנגד בחקירה נגדית על תצהיריהם. ואכן, מעיון בכתבי הטענות והתצהירים מטעם הצדדים עולה, כי עמדות הצדדים באשר לנסיבות הפסקת עבודתו של המאמן הן קוטביות, כאשר כל אחד מהם אוחז בגרסה עובדתית השונה באופן מהותי מגרסת הצד שכנגד. נוכח האמור, ועל אף שהבורר לא היה כבול בסדרי הדין ודיני הראיות הנהוגים בבית המשפט, הוא ראה לנכון לקבוע ישיבת בוררות לשמיעת העדים מטעם הצדדים. ברם, ישיבה זו בוטלה כאמור בעקבות מחדלי הקבוצה שלא קיימה את החלטות הבורר ולא שילמה את הסכומים בהם חויבה.
19. על סמך כל האמור, הנני סבור כי פסק הבוררות ניתן על סמך תצהירי התובע בלבד, כאשר ההתייחסות לתצהירי וראיות הנתבעת נעשתה למעלה מן הצורך לאחר שהבורר כבר החליט לקבל את גרסת ותביעת התובע.
20. השאלה הבאה שיש להכריע בה היא, האם רשאי היה הבורר לבטל את ישיבת ההוכחות ובכך למנוע מהקבוצה לחקור את עדי המאמן והאם רשאי היה לתת פסק דין על סמך תצהירי המאמן, מבלי, כאמור, לאפשר לקבוצה לחקור את המאמן ואת עדיו, על אף שהיה צורך בכך, ומבלי לאפשר לה להגיש סיכומים המפרטים את טענותיה. סעיף 15 לחוק הבוררות מסמיך בורר לפסוק בסכסוך בהעדר בעל דין שהוזמן לדיון ולא התייצב. סעיף זה אינו רלבנטי לענייננו, שכן פסק הבוררות לא ניתן בשל העדר התייצבות, אלא בשל אי קיום החלטות הבורר. סוגיית מתן פסק בוררות בשל אי ציות להחלטות או צווים שהבורר נתן מוסדרת בסעיף ט' לתוספת הראשונה הקובעת:
"ציווה הבורר על בעל דין דבר הכרוך בניהול הבוררות, וללא סיבה מוצדקת לא מילא בעל הדין, אחרי הצו, רשאי הבורר, לאחר שהיתרה בבעל-הדין, לדחות את התביעה, אם ניתן הצו נגד הנתבע, או למחוק את ההגנה ולפסוק בסכסוך כאילו לא התגונן הנתבע, אם ניתן הצו נגד נתבע".
בהתאם לאמור בסעיף ט' לתוספת, בורר מוסמך למחוק כתב הגנה של נתבע שלא קיים את החלטותיו והוא אף מוסמך לתת פסק דין נגד אותו נתבע על סמך גרסת התובע בלבד. ברם, תנאי להפעלת סמכותו של הבורר בהתאם לסעיף ט' שבתוספת הוא שהבורר התרה בנתבע לפני הפעלת הסמכות. מאחר שמחיקת כתב טענותיו של בעל דין מהווה סנקציה חריפה, נקבע בפסיקה כי על הבורר לעשות שימוש בסמכות זו במשורה וכאמצעי אחרון (רע"א 5163/2012 ירחיב מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' עידן דקל (9/12/2012) (להלן: "פרשת ירחיב"). עוד נקבע בפסיקה כי "ההתראה נדרשת להיות ברורה וליתן לבעל הדין שאליו היא מופנית הזדמנות הולמת לקיים את הצו" (דברי השופט פוגלמן בפרשת ירחיב). בהתאם לפסק הדין שניתן בפרשת ירחיב "... השתת סנקציה של מתן פסק בוררות במעמד צד אחד, בלא שקוימה החובה ליתן התראה ברורה קודם לכן, פוגעת בעיקרי הצדק הטבעי – אשר חלים, במידה משתנה, על כל בוררות באשר היא". עוד נקבע כי "לעניין זה אין די באמירה כללית בדבר התניית המשך הבוררות בתשלום שכר טרחת הבורר כדי להוות התראה כנדרש בסעיפים ט' ו- י' לתוספת".
השופט דנציגר שהצטרף לחוות דעתו של השופט פוגלמן בפרשת ירחיב, כפי שהובא לעיל, הוסיף וקבע:
"ככלל, סבורני כי השימוש בסמכות הנתונה לבורר ליתן פסק בוררות בהיעדר התייצבות (או בהיעדר ציות לצו) צריך להיות זהיר ומדוד, בדומה לשימוש הזהיר שנעשה בסמכות המקבילה הנתונה לבית המשפט ליתן פסק דין בהעדר התייצבות. ב"ארגז הכלים" של הבורר ושל בית המשפט מצוי כלי מתון יותר – פסיקת הוצאות – אשר ראוי שייעשה בו שימוש בטרם יינתן פסק בוררות או פסק דין בהיעדר התייצבות. רק במקרים חריגים, כאשר בעל הדין מביע זלזול מתמשך ובוטה בהליך המשפטי, יש מקום לנקוט בסמכות זו".
באשר לאופי ההתראה שעל הבורר לתת לבעל הדין בטרם יורה על מחיקת כתב טענותיו, קבע השופט דנציגר:
"על הבורר להקפיד כי התראה שכזו תהייה ברורה וחד משמעית ולא משתמעת. ככל שתינתן התראה ברורה ובעל הדין ימשיך בהתנהלותו המזלזלת, רשאי יהיה הבורר ליתן פסק בוררות בהיעדר התייצבות או ציות לצו, ובעל הדין לא יוכל לטעון בדיעבד שלא יכול היה לצפות את הדבר".
21. לענייננו, בהחלטת הבורר מתאריך 27/4/17, שבה הוא חייב את הקבוצה לשלם למאמן הוצאות בגין התנהלותה עד אותו מועד ולחתום על התחייבות לחברת ההקלטה, קבע הבורר בסוף החלטתו כדלקמן:
"אם לא תבצע הנתבעת את התשלומים האמורים ו/או לא תחתום על ההתחייבות האמורה עד למועד זה יראו אותה כמי שמחלה על זכותה להתגונן מפני תביעת התובע והבורר יהיה רשאי לפסוק על בסיס הטיעונים שבפניו" (ההדגשה אינה במקור).
אותו נוסח ממש הופיע גם בהחלטה שנתן הבורר בתאריך 21/11/16 שבה הורה לקבוצה להגיש כתב הגנה וקבע ישיבת בוררות ליום 21/12/16. גם בהחלטה זו התרה הבורר בצדדים כדלקמן:
"אם יימנע צד לבוררות מהגשת כתבי טענות מטעמו, או מהתייצבות לישיבות הבוררות, יראו אותו כמי שמחל על תביעתו, או כמי שמחל על זכותו להתגונן בפני תביעת הצד שכנגד (הכל לפי העניין)והבורר יהיה רשאי לפסוק על בסיס הטיעונים שבפניו".
אותו נוסח ממש הופיע בהחלטת הבורר מיום 8/3/17 שבה הורה לקבוצה לתת טעם מדוע לא יינתן פסק דין על סמך תצהירי התובע נוכח העובדה שלא הוגשו תצהירים מטעמה.
לטעמי, ההתראות ששלח הבורר כפי שהובא לעיל, אינן מקיימות את דרישת הפסיקה שקבעה כי על ההתראה להיות ברורה, חד-משמעית ולא משתמעת. ראשית, מדובר בהתראות כלליות המופנות לשני הצדדים ואינן מופנות לצד ספציפי שהפר צו כזה או אחר שנתן הבורר. שנית, למעט ההתראה בהחלטה מיום 27/4/17, כל ההתראות הקודמות אינן מתרות בצדדים בשל אי ציות לצו ספציפי שנתן הבורר, אלא מדובר בהתראות המתייחסות באופן כללי לציות להחלטות ולהליכים, מבלי שעמד על הפרק צו ספציפי שהופר. שלישית, וזה העיקר, בהחלטה מיום 27/4/17 שבעקבותיה ניתן פסק הבוררות נושא הדיון על סמך תצהירי התובע בלבד, התרה הבורר בקבוצה שאם לא תשלם את הסכומים בהם חויבה ולא תחתום על כתב התחייבות לחברת ההקלטה "הבורר יהיה רשאי לפסוק על בסיס הטיעונים שבפניו". לא נכתב בהחלטה שאם הקבוצה לא תציית לצו יהיה הבורר רשאי ליתן פסק בוררות על בסיס תצהירי התובע בלבד, אלא נכתב שהבורר יהיה רשאי ליתן פסק בוררות על סמך הטיעונים שבפניו, קרי, גם על בסיס התצהירים וכתבי הטענות שהקבוצה הניחה בפני הבורר. כאמור, בניגוד להתראה זו שבה הבהיר הבורר שאם הקבוצה לא תציית לצו יינתן פסק בוררות על סמך הטיעונים שבפניו, נתן הבורר פסק בוררות על סמך תצהירי התובע בלבד. בכך, נהג הבורר בניגוד להתראה ששלח לצדדים שלפיה, כאמור, קבע כי יינתן פסק בוררות על סמך הטיעונים בפניו. די באמור כדי להביא לביטול פסק הבוררות מכוח העילה הקבועה בסעיף 24 (4) לחוק הבוררות.
22. מעבר לנדרש, נדמה לי כי הבורר החמיר יתר על המידה עם הקבוצה, עת ביטל את ישיבת ההוכחות ונתן פסק בוררות על סמך תצהירי המאמן. כאמור, בהתאם להלכה הפסוקה, השימוש בסמכות הנתונה לבורר ליתן פסק בוררות בהעדר או על סמך התצהירים של צד אחד להתדיינות עקב אי ציות לצו שנתן צריך להיעשות בזהירות ובמשורה ורק במקרים חריגים "כאשר בעל הדין מביע זלזול מתמשך ובוטה בהליך המשפטי ..." (פרשת ירחיב). לא שוכנעתי כי בהתנהלותה כמתואר לעיל הביעה הקבוצה זלזול מתמשך ובוטה בהליכי הבוררות שהתנהלו. אומנם הקבוצה לא הגישה תצהירים מטעמה בהתאם להחלטה הראשונה, אך היא נימקה זאת בכך שהתובע לא הגיש תמלילי שיחות שטען שהם ברשותו ושביקש להסתמך עליהם. אכן, היה על הקבוצה להגיש בקשה להארכת מועד תחת ההודעה החד-צדדית שהוגשה לבורר, אך אין לראות בכך משום זלזול בוטה ומתמשך בהליך המשפטי. בהקשר זה יש לציין, כי העמדה של הקבוצה שלפיה יש לדחות את הגשת התצהירים מטעמה עד לאחר קבלת התמלילים מטעם המאמן אף התקבלה בסופו של יום על ידי הבורר.
זאת ועוד, אמנם הקבוצה הגישה מספר בקשות לדחיית ישיבות הבוררות שנקבעו, אך בקשות אלה התקבלו על ידי הבורר. בנסיבות אלה לא ניתן "להתחשבן" עם הקבוצה עת לא קיימה את ההחלטה מיום 27.4.2017 שבעקבותיה ניתן פסק הבוררות בהעדר, על כי הגישה בעבר בקשות לדחיית הדיונים. ראוי להזכיר עוד, כי לישיבת הבוררות הבודדת שהתקיימה בפני הבורר ביום 9.1.2017, הקבוצה התייצבה, כך שלא היה מקרה שבו היא התעלמה מישיבת בוררות שהתקיימה.
יתרה מכך, ביום 14/5/17, לפני שניתן פסק הבוררות, הגישה הקבוצה הודעה לבורר ממנה התברר, כי היא קיימה את החלטות הבורר במלואן ובאופן שמאפשר שמיעת הראיות מטעם הצדדים ללא עיכובים. בנסיבות כאלה שבהן הוסרו המחדלים לפני מתן פסק הבוררות, לא היה מקום למתן פסק בוררות על יסוד גרסת המאמן בלבד, תוך התעלמות מראיות הקבוצה והצורך לשמוע ראיות ולאפשר חקירות נגדיות. עולה, אם כן, כי לא זו בלבד שהופרה החובה לשלוח התראה ברורה וחד משמעית באשר לאפשרות ליתן פסק בוררות על סמך טענות ותצהירי התובע בלבד, אלא שגם אם הייתה נשלחת התראה כאמור, לא היה מקום ליתן פסק בוררות מאחר שלא ניתן לראות בהתנהלותה של הקבוצה כמבטאת זלזול בוטה ומתמשך בהליכי הבוררות.
23. סיכומם של דברים, הנני מבטל את פסק הבוררות שניתן ביום 6/6/17 על ידי הבורר אמיר זולטי, ביחסים שבין הצדדים שבפניי. נוכח קביעות הבורר לעניין העדפת גרסתו של המאמן על פני גרסת עדי הקבוצה בטרם נשמעו ראיות ונוהל הליך הוכחות, התיק יוחזר למוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל, על מנת שימנה בורר אחר תחת עו"ד זולטי.
24. נוכח התנהלותה של הקבוצה כמתואר לעיל, הנני מחייב אותה לשלם למאמן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין ההליכים שהתנהלו עד היום, בסך 7,500 ₪.
ניתן היום, ז' תשרי תשע"ח, 27 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.
