הפ"ב 7831-05-13 וואזנר נ' שטרן

1.מבקש הביטול (להלן – וואזנר) שכר בשנת 1994 את הדירה הנמצאת ברח' הלפרין 17 בבני-ברק (להלן- הדירה) המשמשת לו כמקום עסקיו, וזאת מכוח חוזה שכירות שנחתם בשעתו בינו לבין הגב' זלמה קראוס דיין ז"ל (להלן – המנוחה), שהייתה בעלת הזכויות בדירה. בשנת 2004, עת הגיע חוזה השכירות לסיומו, הוסכם בין וואזנר לבין המנוחה על הארכת התקופה. אורך תקופת השכירות המוארכת, וטענת וואזנר לפיה ניתנה לו אופציה לרכוש את הדירה היוו נושא הדיון בבוררות שהתנהלה בין וואזנר לבין המשיב (להלן – שטרן), נכדה של המנוחה ויורשה, ומי שהציג עצמו כמייצג את העיזבון וכמחזיק ייפוי כוח לטפל בכל עניין הקשור לדירה.

2.הבוררות התנהלה לפני כבוד הרב ישראל ברגר, רב שכונת "גני גאולה" בירושלים (להלן- הבורר). בפני הבורר הוצגו שני מסמכים הנושאים שניהם את הכותרת "נספח להסכם שכירות מיום" ואשר שניהם נחתמו לכאורה באותו מועד: יום ג' טבת תשס"ה – 14 לדצמבר 2004 אלא שנוסחם, הן החלק המודפס, והן התוספת בכתב יד – הינו שונה. בנוסח האחד נכתב בהדפסה כי "הסכם השכירות הקיים בין הצדדים יוארך למשך 5 שנים נוספות" כשלידו תוספת בכתב יד בשפה גרמנית שמשמעותה "עוד 5 שנים". בנוסח השני הופיע נוסח מודפס "הסכם השכירות הקיים בין הצדדים יוארך למשך 7 (שבע) שנים נוספות", כשלצידו תוספת בכתב יד בשפה הגרמנית שמשמעותה "עוד 5 שנים" בתוספת הכיתוב בעברית "ס"ה 12". וואזנר טען שהמסמך התקף הוא זה המאריך את תקופת השכירות ל-7 שנים שלאחריהן תבואנה עוד 5 שנים נוספות, וכי בכך ביטאה המנוחה את כוונתה להאריך את השכירת ל- 12 שנים.

3.לעומתו טען שטרן כי המנוחה לא ידעה את השפה העברית, כי הוטעתה ע"י ואזנר, ואת כוונתה האמיתית ביטאה בנוסח שכתבה בכתב ידה בשפה הגרמנית, דהיינו שהיא מעניקה ארכה של 5 שנים, זאת ולא יותר.

4.בסופו של יום הוציא הבורר תחת ידיו ביום י"א כסלו תשע"ג (25 בנובמבר 2012) פסק בוררות הנושא את הכותרת "פסק דין חלקי", בו פסק הבורר כי "אין במה שכתב ב"כ של הנתבע, כדי ליישר את התמיהה הזועקת והאומרת דרשני, ולכן יש להתייחס לשטר כספק, ובספק ידו של המשכיר על העליונה", וכן : "בנתונים הקיימים אין מנוס מלקבוע שתקופת השכירות הסתיימה". הגם שהבורר לא נקט במילים זיוף או הטעייה, משמעות דבריו הינה שקיבל את טענת המשיב לפיה המנוחה התכוונה להאריך את השכירות ב-5 שנים בלבד כפי שכתבה בכתב ידה. הבורר אף דחה את טענת וואזנר לפיה התחייב כלפיו שטרן למכור לו את הדירה בקובעו כי "היה מו"מ מתקדם אבל לא מעבר לכך", וכי "אין לנתבע זכות לרכוש את המקום עפ"י המחירים שהוצעו בעבר". את ההתחשבנות הסופית דחה הבורר לשלב שני של הבוררות, שכפי שהבינותי, טרם התקיים.

5. בהליך שלפני עותר וואזנר לבטל את פסק הבורר ובפיו מספר טענות: לא התאפשר לו לטעון את טענותיו ולהציג את ראיותיו; הבורר לא גילה את קשר החברות שיש לו עם מר לנגזם אשר ליווה את שטרן במהלך הדיון בבוררות; כי החלטת הבורר היא מוטעית ומביאה לכדי עשיית עושר ולא במשפט. במהלך הדיון לפני אף העלה ב"כ וואזנר טענת חוסר סמכות משלדבריו שטרן לא מוסמך כלל לייצג את עיזבון המנוחה, טענה שנתקלה בהתנגדות בא-כוח שטרן מטעמי הרחבת חזית.

6.שטרן מבקש לדחות את בקשת הביטול ולאשר את פסק הבורר ככתבו וכלשונו. לטעמו דין הבקשה להידחות על הסף משהוגשה באיחור. דינה אף להידחות לגופה משאינה מעלה כל עילת ביטול מוכרת בדין. באשר לקשר הנטען בין הבורר לבין הרב לנגזם משיב שטרן כי מדובר בדיין אשר וואזנר הוא שבחר בו משהוא מכהן כדיין בבית הדין של סבו, וכי הנטען באשר לקשר אסור הינו עורבא פרח. לכתב התשובה של שטרן צורף גם תצהירו של מר חיים לנגזם המכחיש כל קשר שהוא עם הבורר.

לאחר שעיינתי בחומר שהוגש לי ושמעתי את טיעוני בעלי הדין החלטתי לדחות את הבקשה.

7.ראשית אציין כי בקשת הביטול אכן הוגשה באיחור. פסק הבורר ניתן ביום 25.12.12 עת בקשת הביטול הוגשה רק ביום 5.5.13. וואזנר טוען כי הנטל להוכיח את האיחור מוטל על שטרן ומשלא הוגש אישור מסירה המוכיח כי קיבל את פסק הבוררות קודם למועד הנטען על ידו לא ניתן לייחס לו איחור בהגשת עתירת הביטול. לא מדוייק.

ווזאנר צירף לבקשת הביטול מכתב שנשלח ע"י עו"ד שוורץ- ב"כ שטרן- בדואר רשום הנושא תאריך: 31.31.2012 (כך במקור) בו צויין בין היתר כי "בפסק דין חלקי שניתן ע"י כב' הבורר הרב ישראל ברגר שליטא מיום י"א כסלו תשע"ג נקבע כי תקופת השכירות הסתיימה. העתק פסק הדין מצ"ב ומסומן א'", בצירוף אישור על קבלת הדואר הרשום ביום 2.1.13 (נספחים 7 לבקשה), ושטרן צירף לתשובתו לעתירה את מכתב התשובה שכתב הבורר במענה למכתבו של עו"ד אוסדיטשר, בא כוחו של וואזנר בו ציין ששלח את פסק הדין לרב וואזנר בפקס, באופן בו נעשתה ההתכתבות עמו, אף ציין כי וואזנר שוחח עמו בטלפון בתקופת חנוכה תשע"ג (שחל בין 7.12.12 ו-15.12.12) והודה בפניו שפסק הבוררות מונח בפניו. משכך הם פני הדברים עבר הנטל לידי המבקש להוכיח כי קיבל את פסק הבוררות במועד מאוחר יותר, ונטל זה לא הורם על ידו.

אף על פי כן לא ייחרץ גורלה של התביעה על יסוד כשל זה, שכן לו בכשל יחיד עסקינן, מן הסתם הייתי מאריכה את המועד, כשם שנעתרתי לבקשת וואזנר לבטל את פסק הדין שניתן בהעדרו, הגם שבקשת הביטול הוגשה באיחור.