הראל בע"מ - חברה לבטוח נ' בלו סקאי 2000 השכרת רכב בע " מ

פסק דין

זו תביעה כספית על סך 17,083 ₪. התובעת היתה בזמנו המבטחת של רכב השייך לנתבעת ושהיה מעורב בתאונת דרכים, בשל התאונה הוגשו כנגד הנהג, הנתבעת והתובעת שתי תביעות על ידי צדדים שלישיים שנפגעו בתאונה, התובעת טיפלה כמבטחת עפ"י פוליסה בשתי התביעות הנ"ל מתוך שסברה כי כיסוי הפוליסה תקף, בפסקי דין שנתנו בעניין חויבה התובעת בתשלום לצדדי ג', כך ששלמה סך של 2,063 ₪ ב- 15.2.05 בגין תביעה אחת, וסך 12,532 ₪ בגין תביעה נוספת. וכן נשאה בהוצאות משפטיות בסך 1,926 ₪, מכאן שלתובעת , לטענתה, נגרמו הפסדים בסכום התביעה עובר להגשתה. לטענת התובעת זכאית להשבת סכומים אלו משנודע לה כי הנהג ברכב הנתבעת לא היה מורשה עפ"י הפוליסה לנהוג ברכב הנ"ל, מכיוון שבמועד התאונה היה גילו נמוך מ- 24, בעוד שהפוליסה הוגבלה לנהגים מעל גיל 24.

טענת הנתבעת במסגרת בקשה לביטול פס"ד שהתקבלה בהסכמה הינה כי התאונה דווחה לתובעת בזמן אמת ועפ"י טופס הודעה שצורף לתביעה שם גם צוין תאריך הלידה של הנהג שאכן במועד התאונה טרם מלאו לו 24. נטען שהתובעת לקחה על עצמה את הפיצוי והכיסוי הביטוחי ביודעה את כל העובדות, ומאחר והנתבעת ביטחה אצל התובעת מכוניות רבות במועד האירוע, והחלטתה היתה עסקית. העובדה כי התובעת חזרה בה מהסכמתה לתשלום נובעת מכך שביטוחי הרכב של הנתבעת לא חודשו אצלה בסוף אותה שנה. כן נטען להתיישנות בקשר לתביעה, ולנזק ראייתי שנגרם עקב הגשת התביעה באיחור עצום מול מועד התאונה.

בדיון במעמד הצדדים, שנערך בהקלטה, מסרה ב"כ התובע שמוותרת על עדים באשר הטענות לעניין טיפול התובעת בתביעות והתשלום בגינן אינו במחלוקת. ואף הציגה שתי הוראות תשלום בקשר לסכומים הנטענים. משכך נחקר בדיון נציג הנתבעת בלבד בקשר לתצהיר שמסר בזמנו יחד עם כתב ההגנה ושתמציתו טענות הנתבעת. התברר בדיון גם, שהנתבעת שילמה בגין הפעלת הפוליסה וטיפול התובעת בתביעות לעיל, השתתפות עצמית לפי תנאי הפוליסה.

בתום הדיון סיכמו הצדדים כאשר התובעת סבורה שזכאית להשבת מה ששילמה והנתבעת מתנגדת. ובין השאר טוענת גם כי משלקחה התובעת את הייצוג על עצמה, לרבות התפשרות עם צדדי ג', בשם הנתבעת, אינה יכולה להתכחש כעת לתוצאות פעולותיה וכאשר נמנע מהנתבעת להגן על עצמה בהיות הפסיקה בעניין חלוטה.

ראשית אני סבור, שיש לדחות את טענת הנתבעת להתיישנות התביעה מכוח סע' 31 לחוק חוזה הביטוח, לא ראיתי שחל בנסיבות המקרה כאן של תביעת השבה מטעם המבטח.

לגבי תביעת ההשבה, אני סבור שעקרונית אפשרית, כאשר ניתן להקיש לעניין גם מסע' 14 לחוק החוזים לעניין התקשרות בחוזה עקב טעות וכאשר כאן מדובר בביצוע תשלום מוטעה שנדרשת השבתו.

ככלל לא נסתרה בתיק זה הטענה שהכיסוי הביטוחי בעצם לא הגיע לנתבעת בשל גילו הצעיר של הנהג שנהג ברכבה ושמהווה חריג לחבות

יחד עם זאת, ברור שמלוא הנתונים לרבות גיל הנהג נמסרו בשנת 2004 בסמוך לתאונה, ושהתובעת ביצעה תשלומים בגין התאונה לשני צדדי ג' שונים ב- 2/05 וב- 12/08 ודרשה וקיבלה השתתפות עצמית. כן לא נסתר, שלאחר 2004 הועברו ביטוחי רכבי הנתבעת, כ- 300 מכוניות לטענת מנהלה למבטח אחר.

התובעת אכן עומדת בנטל לגבי ביצוע תשלום שלכאורה אינו מגיע עפ"י הפוליסה, יחד עם זאת ובנסיבות כאן ובהעדר עדות כלשהיא מטעם התובעת לגבי נסיבות דרישת ההשבה ושנים לאחר המקרה, כאשר מטופלות ומשולמות שתי תביעות בפערים של כמעט 4 שנים ורק לאחר מכן נזכרת התובעת ששילמה כספים בטעות, וכאשר מאידך העיד מנהל הנתבעת וחזר על גרסתו שבזמנו הכרת התובעת בחבות, נבעה משיקולים עסקיים לאותו מועד, לא ניתן לשלול את הטענה שמדובר בעניין עשוי וגמור, ומשהכירה בזמנו התובעת בחבותה, ואינה מביאה עדים ליתן הסבר ופרטים לגבי נסיבות שינוי עמדתה, אינה זכאית להשבה הנדרשת. בהעדר עדויות מטעם התובעת לא שוכנעתי לגבי נסיבות הטעות הנטענת מבחינתה, וזכותה מכוח אותה טעות להשבת מה ששולם.

אני סבור גם, שכעניין של מדיניות, אין זה ראוי לאפשר תביעות השבה מסוג זה כאשר בידי המבטח כלים פשוטים לברר את החבות עפ"י טופס ההודעה שקיבל, כמובן שהדברים לא יחולו במקרים של תרמית או הונאה שמתבררת בדיעבד, (והרשימה איננה סגורה), עניין שלא ראיתי שחל כאן.

התוצאה מן האמור, שהתביעה נדחית ואני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות הדיון בעניין בסך 3000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ה' תמוז תש"ע, 17 יוני 2010, בהעדר הצדדים.