הראל חברה לביטוח בע"מ נ' החברה לפיתוח קיסריה אדמונד בנימין דה רוטשילד בע"מ ואח'

פסק דין

1.תביעה זו החלה כתביעת שיבוב כנגד הנתבעת 1 – החברה לפיתוח קיסריה (להלן: "החברה") – מי שעפ"י הנטען בכתב התביעה המקורי היתה האחראית ביום התאונה לתחזוקת הכביש בו אירעה התאונה – כביש 651 בקטע שבין צומת הפל-ים לבין צומת "נאות גולף" בקיסריה, בקטע שממזרח לכביש 2 (הקטע הנ"ל יקרא להלן: "הכביש"). התובעת טענה כי התאונה אירעה בשל תחזוקה לקויה של הכביש, ועל כן תבעה היא את הסכומים ששילמה למבוטחה והעמידה תביעתה ע"ס 4,426 ₪.

2. אלא מאי? הסתבר כי בירור זהותו של הגורם האחראי לתחזוקת הכביש משול היה לפתיחתה של "תיבת פנדורה", שכן מדובר בכביש שאף גורם לא הסכים לקבל את האחריות על תחזוקתו. בתום בירור, שנעשה לאחר הגשת כתב התביעה, הגישה התובעת ביום 30.08.12 בקשה לתיקון כתב התביעה, כאשר במסגרת התיקון עתרה התובעת לצרף את הנתבעות 2-3, תוך הבאת התייחסותן לפניית התובעת אליהן, והבקשה התקבלה.

3.התובעת טוענת כי הנתבעות או מי מהן היו אחראיות לתחזוקת הכביש ולמניעת מפגעים בו.

4.בתמצית, טוענת התובעת בכתב התביעה כי שיפתה את מבוטחה - שרכבו מ.ר. 2646560 (להלן: "הרכב") נפגע כתוצאה מבור בכביש ביום 13.07.10, עת נהגה בו הגב' לסלי אדרי ממזרח למערב. לטענתה, לרכב נגרמו נזקים המפורטים בדו"ח השמאי, ועל כן היא זכאית לתבוע את המזיק בגין הסכומים ששילמה למבוטחה עפ"י חבותה בפוליסה. התובעת טענה כי הנתבעות – יחד ולחוד - אחראיות לפצותה, שכן הן התרשלו או הפרו חובות חקוקות, ועקב כך נגרם הנזק למבוטח – שהתובעת באה בנעליו. התובעת טענה כי בעניינו חל כלל "הדבר מדבר בעדו", המעביר את נטל ההוכחה על שכם הנתבעות.

5.כל שלוש הנתבעות טענו כי אינן אחראיות לכביש; החברה טענה כי בהתאם להסכם שנחתם בשנת 2004 בינה לבין המועצה האזורית חוף הכרמל (להלן: "הסכם קיסריה"), שהעתק (חלקי) ממנו צורף כנספח ב' לכתב הגנתה של המועצה האזורית חוף כרמל (להלן : "המועצה") על החברה לתחזק רק את הכבישים המצויים בתחום שיפוטה, ואילו קטע הכביש בו אירעה התאונה (מזרחית לכביש 2 – העובר בגשר מעל הכביש), אינו בשטח שיפוטה של החברה. החברה טענה עוד כי לאור העובדה שהכביש משמש בין היתר את התושבים המתגוררים בשטחה, פנתה היא למע"צ מספר פעמים על מנת שיטופלו תקלות בכביש, אך ללא הועיל. החברה עתרה לסילוק התביעה כנגדה על הסף, בהיעדר כל הוראה חוקית הקובעת כי החברה היא האחראית על תחזוקת קטע הכביש הרלוונטי. החברה הוסיפה כי מעולם לא תחזקה את קטע הכביש הרלוונטי, אלא רק את הקטע העובר בשטח שיפוטה ותו לא. החברה טענה כי למבוטחה של התובעת אשם תורם בשיעור 100% לקרות הנזק, ולחלופין כי פעלה כרשות סבירה בנסיבות העניין. בעניין נטל ההוכחה טענה החברה כי אין להעבירו, שכן הכלל "הדבר מדבר בעדו" לא חל, שהרי העמימות העובדתית היחידה מצוייה בידיעתו של המבוטח, וכן כיוון שאין היא אחראית או בעלת הכביש – ועל כן אין להחיל את החזקה בדבר "דבר מסוכן".

6.המועצה טענה כי למיטב ידיעתה קטע הכביש בו אירעה התאונה אינו עובר במקום יישוב, הוא מחוץ לתחם שיפוטה של המועצה, ודי בכך כדי לדחות את התביעה כנגדה. לשיטת המועצה, מוגדר הכביש "ככביש ללא אבא", שהאחריות על תחזוקתו רובצת על מנהלת שבאחריות מע"צ, אולם ככל שייקבע, כי מדובר בכביש בתחום שיפוט המועצה שעובר בתוך קיסריה הרי שעל פי הסכם קיסריה האחריות על תחזוקתו רובצת על החברה. הנתבעת ציינה כי המבוטח הגיש תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות בגין נזקיו שלא הוטבו ע"י התובעת, בגין התאונה מושא התביעה ותאונה נוספת – שאירעו שתיהן בכביש, כאשר התביעה הוגשה כנגד הנתבעות כאן, ולבסוף הודיע המבוטח כי הגיע להסכמה עם החברה, ולפיכך ביקש לדחות את התביעה. המועצה מסיקה מכך כי הכביש אינו באחריותה. עוד מסיקה היא מתביעות המבוטח כי מדובר במי שמנסה להתעשר, ולהחליף את צמיגיו כל כמה שנים, באמצעות חיפוש כיס עמוק.

7.החברה הלאומית לדרכים (להלן : "מע"צ") טענה בבקשה לתיקון כתב הגנתה כי קטע הכביש בו אירעה התאונה אינו באחריותה. מע"צ טוענת, כי על מנת שכביש יעבור לאחריותה, יש להכריז עליו בהתאם לסעיף 5 לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943 . מע"צ צירפה הכרזות בהתאם לחוק הנ"ל המוכיחות לשיטתה, כי קטע הכביש בו אירעה התאונה אינו באחריותה והוא אינו נכלל ברשימת הכבישים "ללא אבא" שהועברו לאחריותה אף שלא קיימת הכרזה לגביהם. מע"צ הוסיפה וטענה כי בסיור שנערך יום לאחר התאונה לא התגלו בורות בכביש. מע"צ הצטרפה גם היא לאמור בכתב הגנתה של החברה לעניין נטל הראייה ולעניין האחריות התורמת של המבוטח.

המחלוקת

8.המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא – האם הוכחה האחריות מי מן הנתבעות לתחזוקת הכביש ובנקודה זו השקיעה כל אחת מן הנתבעות את מירב המאמצים על מנת לשכנע כי היא אינה אחראית לכביש.

9.השאלות שבמחלוקת, אפוא, הן אלה:

א.האם הוכח כי למי מן הנתבעות אחריות לתחזוקת הכביש.

ב.ככל שיוכח כי לנתבעות או מי מהן אחריות או חובה לתחזק הכביש, האם הוכח כי נתבעת זו אחראית לשפות את התובעת בגין הסכומים ששילמה למבוטחה. לצורך הכרעה בשאלה זו יש להכריע בטענות ההגנה שהעלו הנתבעים, לגבי עצם קרות התאונה, גובה הנזקים ועוד.

הראיות

10.מטעם התובעת העידו הגב' לסלי אדרי - מי שנהגה ברכב, ובעל הרכב והמבוטח - מר יעקב אדרי. מטעם החברה העידה הגב' גלינה שפילמן – מהנדסת החברה ואשר תצהירה תמך בכתב ההגנה; מטעם המועצה העיד מר אסף וחנר – מהנדס המועצה והוועדה המקומית לתכנון ובנייה אשר מטעמו הוגש תצהיר עדות ראשית; ואילו מטעם מע"צ העיד של מר איגור פסחוביץ – מנהל אזור חדרה - נצרת במרחב צפון אצל מע"צ.

11.כן הוגשו המוצגים הבאים: ת/1 – תמונות מקום התאונה והנזקים שנגרמו לרכב; ת/2 – חוות דעת השמאי מטעם התובעת לעניין הנזקים לרכב; נ/1 – תשריט המתאר את תחום השיפוט של המועצה ; נ/2 – פרסום מרשומות בדבר תיקון מינוי רשויות תמרור מקומיות; נ/3 – מפה מאתר האינטרנט של משרד התחבורה לגבי גבולות האחריות לכבישי ישראל; נ/4 מכתב ממע"צ למועצה בדבר העברת אחריות ממע"צ למועצה על כבישים שבתחום שיפוט המועצה (כביש 6511 ו- 7111); נ/5 – נוהל של משרד התחבורה לגבי חלוקה מחדש של האחריות על כבישים בשטחי מועצות אזוריות; נ/6 – רשימת כבישים שבאחריות מע"צ; נ/7 – הכרזה שפורסמה ברשומות; נ/8 – מפת גבול השיפוט של המועצה.

דיון והכרעה

כביש 651 – "בדיקת אבהות":

12.מסתבר, כי שאלה, שתשובה עליה אמורה להיות פשוטה- מי אחראי על תחזוקת כביש המוביל מכביש 4 - שהינו אחד העורקים הסואנים במדינה לאחת מכניסותיה הראשיות של קיסריה, אינה כה פשוטה. והדיון שלהלן, אשר יתמקד "בקביעת אבהותו" של כביש יוכיח זאת.

13.מתווה ההכרעה בשאלה זו יהיה כדלקמן: ראשית נבחן את השאלה- האם הנתבעות 1 ו- 2 אחראיות לכביש זה. תשובה לשאלה זו תיגזר מתשובה לשאלה אחרת - והיא האם מצוי הכביש בתחום השיפוט של המועצה. ככל שיקבע כי הכביש אינו מצוי בתחום השיפוט של המועצה - הרי אף החברה אינה אחראית לו.