פסק דין
עניינה של התביעה נשוא התיק הינו בנזקי רכוש אשר נגרמו לרכב מס' רישוי 54-639-61 מסוג סובארו (להלן: "רכב הסובארו") עקב תאונה מיום 18.6.08 (להלן: "התאונה").
במועדים הרלבנטיים לתאונה, רכב הסובארו היה מבוטח אצל התובעת בפוליסת ביטוח מקיף לרכב.
התובעת טוענת, כי ביום התאונה, בסמוך לשעה 14:30, בכפר נחף, כשרכב הסובארו היה נהוג בידי בעליו, מר חדאד אדוארד, רכב הסובארו נפגע על ידי רכב צד ג', שהיה נהוג בידי הנתבע, שנסע מאחורי רכב הסובארו.
התובעת טוענת, כי התאונה ארעה בשל אשמו הבלעדי של הנתבע שנהג בצורה רשלנית ולא שמר מרחק מרכב הסובארו.
התובעת שילמה למבוטחה, סך של 22,184 ₪ המורכבים מראשי הנזק שלהלן: 19,459 ₪ עבור הנזקים הישירים לרכב על פי דו"ח שמאי, 443 ₪ עבור שכ"ט שמאי, 1,826 ₪ עבור ירידת ערך בניכוי השתתפות עצמית, וסך של 456 ₪ בגין הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
הנתבע טען בכתב הגנתו, כי:
" בזמן שנסע מר חדאד אדוארד (להלן: "מבוטח התובעת") בכביש פנימי בכפר נחף, רצה להשתלב לכביש לכיוון בית הספר התיכון של הכפר, הנתבע גם הוא השתלב אחריו לכיוון בית הספר התיכון, באותו זמן הכביש נחסם ע"י רכב אחר, מבוטח התובעת מייד עצר רכבו והחל לנסוע אחורה לצאת מהכביש שהשתלב וזאת מבלי להבחין כי רכב הנתבע עומד מאחוריו. מבוטח התובעת פגע ברכב הנתבע וגרם לתאונה ..".
מטעם התובעת, העיד הבעלים והנהג של רכב הסובארו (להלן: "מר חדאד"). עדותו של מר חדאד יצרה עליי רושם אמין ביותר. עדותו הייתה חד משמעית, ברורה, החלטית ועקבית.
כעולה מעדותו של עד התובעת, ביום התאונה, הוא היה בדרכו לביה"ס לתדרוך למערכי בגרות. בפנייתו שמאלה לכיוון בית הספר, בהיותו כמעט בעצירה - נוכח תנאי הכביש שהיה צר מאוד ומשהתכוון לפנות שמאלה - חש לפתע חבטה חזקה ברכבו מאחור. הנתבע ניגש אליו והתנצל בפניו על אירוע התאונה, הודה באשמתו לאירוע התאונה, והחליפו ביניהם פרטים והמשיכו הלאה, כל אחד לדרכו. כשהגיע עד התובעת לביה"ס, ובמהלך ההפסקה, בשיחה בין עד התובעת לבין מנהל ביה"ס, התברר כי הנתבע הגיע לביה"ס והמנהל מסר לעד התובעת, כי אין ברשות הנתבע פוליסת ביטוח רכב מקיף. עד התובעת יצר קשר טלפוני עם הנתבע, והנתבע ביקש מעד התובעת לא לדאוג וכי תוך מספר ימים הוא יסדר את העניינים. בסופו של יום, עד התובעת פנה לתובעת וביקש להפעיל את פוליסת הביטוח שבבעלותו.
מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו. בעדותו בפניי, הנתבע טען, כי:
" ביום התאונה לקראת הצהריים, נהג התובעת עלה בעלייה של הכפר ואני נסעתי בדיוק אחריו. הגענו לאיזושהי הצטלבות, נהג התובעת נעצר ואני בדיוק נעצרתי אחריו ולאחר מכן התברר לי שהוא בעצם בירר איפה זה ביה"ס. כשהוא סיים לשאול את הבן אדם הוא שם רברס ועזב. אני צפצפתי לו. ביה"ס נמצא מאחורה ולכן הוא היה חייב לחזור רברס ואז לפנות שמאלה תוך כדי חזרתו הוא פגע ברכבי".
בהמשך עדותו בפנייה, הנתבע העיד, כי הוא התכוון להמשיך ישר בנסיעתו, כי נהג התובעת התכוון לפנות שמאלה, וכי נהג התובעת עצר והנתבע עצר אחריו, ולפתע, נהג התובעת החל לחזור אחורה ופגע ברכב הנתבע. לטענת הנתבע, נהג התובעת עבר את הפנייה שמאלה המובילה לביה"ס, ולכן נהג התובעת עצר והחל לחזור אחורה לכיוון אותה פנייה שמאלה.
עדותו של הנתבע, לפיה, הוא נסע ישר, אינה מתיישבת עם טענתו בכתב ההגנה, לפיה גם הוא השתלב אחרי רכב התובעת לכיוון בית הספר.
לא זו אף זו: הנתבע טען, כי הוא נעמד במרחק של 2 מטרים בערך מאחורי רכבו של נהג התובעת (ר' שורות 3-4 עמ' 9 לפרוטוקול), כי שני הרכבים נעמדו בקו ישר אחרי העלייה (ר' שורה 16 עמ' 9 לפרוטוקול), וכי לא היו רכבים מאחוריו (ר' שורות 14-15 עמ' 10 לפרוטוקול). אם אלו פני הדברים, אזי כיצד לא עלה ביד הנתבע למנוע את התאונה?!
בכתב הגנתו, הנתבע טען, כי במועד התאונה, הכביש נחסם על ידי רכב אחר, בעוד שבעדותו בפניי, ולכשנשאל על ידי ב"כ התובעת, שמא היו רכבים לפני רכבו של נהג התובעת, ותשובתו של הנתבע הייתה " אני לא זוכר, אני חושב שלא".
זאת ועוד, כשהעיד הנתבע אודות קיומו של כיסוי ביטוחי למקרה, הוא הציג בפני בית המשפט, תעודת ביטוח חובה לרכב. מטעם הנתבע לא הובאה ראיה כלשהי להוכחת קיומה של פוליסת ביטוח מקיף לרכב. על כן, טענתו של התובע בדבר קיומה של פוליסת ביטוח מקיף לרכב, התבררה כחסרת בסיס.
עדותו של הנתבע, לכל אורכה, הייתה עדות מגמתית, ואין בידי לקבלה.
יחד עם זאת, עד התובעת העיד, כי האט את נסיעתו עד כדי עצירה ולא מן הנמנע, כי נהג התובעת האט את נסיעתו עד כדי עצירה מבלי ששם לב לרכב שנסע מאחוריו. ועל כן, הנני מייחסת לנהג התובעת אשם תורם בשיעור של 20%.