הרשעה במעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 14

הכרעת דין זו מותרת לפרסום.

אני אוסר על גילוי כל שם או פרט הקשורים בנאשם או בבני משפחתו, או על מידע שאינו מופיע בהכרעת הדין דנא, ואשר יש בו כדי לחשוף כל פרט על הקטין, המתלונן, או על מי מבני משפחתו.

א.         על ההליך, על כתב האישום ועל הכפירה

1.         נגד הנאשם הוגש - ביום 15.6.2010 - כתב אישום המייחס לו עבירה של מעשה מגונה בקטין לפי הוראת סעיף 348 (א) לחוק העונשין (בנסיבות סעיף 345 (א) (3) לאותו החוק), הקובע כך:

" העושה מעשה מגונה באדם באחת הנסיבות המנויות בסעיף 345 (א) (2) עד (5), בשינויים המחויבים, דינו - מאסר 7 שנים".

סעיף 345 (א) (3) מדבר בנסיבה לפיה מדובר בקטין שטרם מלאו לו 14 שנים, אף אם המעשה נעשה בהסכמתו.

2.       תחילה התנהל המשפט בפני מותב אחר, אולם ביום 1.1.13 החליט כבוד סגן הנשיאה השופט פלד כי התיק יועבר לדיון בפני מותב זה, וכך היה. לציין, כי הנימוק או הטעם להחלטה זו לא הובאו לידיעת מותב זה.

3.       על פי כתב האישום (המתוקן) אשר הוגש לבית משפט זה לאחר החלטת כבוד סגן הנשיאה, כאמור לעיל, ביום 3.6.2010, בסמוך לשעה 18.30, נסע הנאשם ברכבו, מסוג פיאט פונטו, מספר רישוי .... (להלן: " הרכב") בקרבת צומת רחובות מנדלבלט ופינסקר בהרצליה, אז הבחין הנאשם בש', קטין יליד פברואר 2000, בן 10 באותה העת (להלן: " הקטין" או " הילד").

          כתב האישום מספר כי הנאשם עצר את הרכב בסמוך לקטין, הציג עצמו כסוקר מטעם משרד החינוך, והזמין אותו להיכנס לרכב.

          הקטין נכנס לרכב והנאשם נהג את הרכב לכיוון "חורשה מבודדת" הנמצאת בסמוך.

          כתב האישום מתאר עוד כיצד אמר הנאשם לקטין לכבות את הטלפון הסלולרי שברשותו, ולשמור את דבר פגישתם - בסוד.

          מיד לאחר מכן החל הנאשם להציג לקטין שאלות בנוגע לאברי גוף שונים, כאשר הוא רושם הדברים או חלקם, במחברת שהיתה ברשותו.

על פי כתב האישום, במהלך אותו ה"סקר", ליטף הנאשם את ראשו של הקטין ונגע בחזהו ובשכמו.

4.       כתב האישום "יוצא" מן הרכב ומתרחק ממנו, ומספר על עובר אורח שהבחין בקטין נכנס לרכב, ועל כן הזעיק את המשטרה למקום, וזו הגיעה מיד, ועצרה את הנאשם עוד השניים ברכב. 

5.       כתב האישום מייחס אפוא לנאשם - נוכח השתלשלות העניינים דלעיל - עבירה של מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 14.

6.       הנאשם כפר, בכתב, ביום 15.1.2013, ובמסגרת כפירתו טען, כי אכן היה בזמן ובמקום המיוחסים לו, אולם הסביר כי חששו שמא פגע ברכבו בקטין אשר שיחק בכדור בסמוך למעבר החציה - הוא שהביא אותו לעצור בסמוך לקטין, ולדרוש בשלומו.

          הנאשם הודה כי הקטין נכנס לרכבו, ברם כפר בכך שהסיע את הקטין לכיוון חורשה מבודדת, אף טען, כי עובדתית, אין בקרבת המקום חורשה כאמור.     

          הנאשם כפר מכל וכל כי אמר לילד לכבות את הטלפון הסלולרי שברשותו, או בכך שאמר לו לשמור את דבר המפגש בסוד.

          עוד כפר הנאשם בכך ששאל את הקטין שאלות בנוגע לאברי גוף שונים, תוך שהוא מסביר כי השאלות ששאל את הקטין היו - "נוגעות למצב בריאותו שכן חשש שמא פגע בו".