הרשעתו של יצחק אדרי ברצח בת זוגו

השופט צבי סגל - אב"ד

1.         כתב האישום שהוגש נגד הנאשם, מר יצחק שמעון אדרי (להלן: " הנאשם"), מייחס לו עבירת רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין" ו/או " החוק"). בנוסף, יוחסה לנאשם עבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק.

יוער, כי במקור יוחס לנאשם אישום נוסף של עבירות מין ואלימות, בגין מקרה נפרד ושונה, אולם בהסכמת הצדדים נמחק אישום זה, והמאשימה הודיעה כי תשקול עמדתה לעניין הגשתו בנפרד (ראו: עמ' 5 לפרוט').

עובדות כתב האישום

2.         הנאשם, יליד 1975, היה בן-זוגה לחיים של המנוחה ש.ב.ז. ז"ל (להלן: " המנוחה" או " ש'"), החל מחודש אפריל 2010. עד למותה התגוררו השניים בצוותא בדירתה של המנוחה בשכונת גילה בירושלים, יחד עם שלושת ילדיה מנישואיה הקודמים: ע"ב, ס"ב וא"ב.

3.         ביום 6.1.11, בשעות הצהריים, התפתח עימות אלים בין הנאשם למנוחה, בגדרו בעט הנאשם בפניה של המנוחה וגרם לה חבלות ודימום. על-פי המתואר בכתב האישום, במהלך העימות גמלה בליבו של הנאשם החלטה לגרום למותה של המנוחה. לצורך כך נטל הנאשם שני אזיקונים מפלסטיק, כרכם על צווארה של המנוחה וחנק אותה עד שנפחה את נשמתה.

לאחר שגרם למותה של המנוחה, גרר הנאשם את גופתה למרפסת הצמודה לחדר השינה בדירה, כיסה את פניה בשטיח והניח עליה כסא וכריות. בנוסף, ניגב הנאשם את כתם הדם שניגר על רצפת חדר השינה (מעשה ההמתה בכללותו ייקרא להלן: " האירוע").

4.         יום לאחר שקיפד את חייה של המנוחה שלח הנאשם, בשם המנוחה, מהטלפון הנייד שלו, מיסרון (SMS) לטלפון הנייד של ע"ב, בתה של המנוחה, בו כתב את הדברים הבאים: " חיים שלי אני מצטערת על כל מה שעשיתי לכם אני מתביישת ממכם ואת יודעת שקשה לי איתך. את החיים שלי בבקשה תניחו לי מספר ימים ואני אחזור לעצמי אני אוהבת אותכם עד השמים ובחזרה שיהיה לכם שבת שלום ותדאגו למלך שלי לאורי אוהבת אותכם" (השגיאות כאן ולהלן - במקור, צ"ס).

תשובת הנאשם לכתב האישום

5.         בתשובתו, אישר הנאשם את מרבית העובדות המפורטות בכתב האישום והעלה שתי טענות להגנתו: האחת, כי קונטר על-ידי המנוחה בסמוך להריגתה, כמו גם בימים שקדמו לאירוע, בין באמצעות הקנטות מילוליות ובין באמצעות תקיפה פיזית ממש; השנייה, כי לא התכוון להרוג את המנוחה. על יסוד אלה טען בא-כוחו המלומד, עו"ד רובינשטיין, כי אין להרשיע את הנאשם בעבירת הרצח אלא אך בעבירת ההריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין.

בנוסף, הודה הנאשם ביסודות העובדתיים של עבירת שיבוש מהלכי המשפט, קרי, כי אמנם ביצע את המעשים המיוחסים לו: הסתרת הגופה, ניגוב הדם ושליחת המיסרון. עם-זאת טען, כי את כל אלה עשה מתוך בהלה ופחד ולא על-מנת לטשטש את הראיות בזירת האירוע.

6.         מתשובת הנאשם לכתב האישום עולה אפוא, כי יריעת המחלוקת העובדתית בין הצדדים מצומצמת ונוגעת בעיקרה להלך נפשו של הנאשם בשעת האירוע. המאשימה הייתה מוכנה לקבל את גרסתו של הנאשם לעניין העימות שקדם לאירוע, כמו גם למעשיה של המנוחה בימים עובר למותה, ולדאגתו הכוללת של הנאשם לרווחת המנוחה וילדיה. אין גם מחלוקת באשר לאופן ביצוע המעשה, למועדו, למנגנון המוות ולכלל הנסיבות האובייקטיביות האופפות אותו. המחלוקת שנותרה בין הצדדים נסבה, בעיקרה, בעניין השאלה האם במעשיה של המנוחה עובר להמתתה היה משום קנטור, כהגדרתו בדין, והאם עת חנק הנאשם את המנוחה הוא התכוון להמיתה, או שמא, כנטען על-ידו, לא חפץ בתוצאה הקטלנית.

מבט-על על הראיות

7.         מטעם המאשימה העידו: רס"מ עוזי זקן (להלן: " זקן"), שהפעיל את הנאשם כסוכן משטרתי בתקופה הרלוונטית (ראו עדותו בעמ' 47-12 לפרוט'); רס"מ אורן חנוני (להלן: " חנוני"), שעזר לזקן בתפקיד זה (ראו עדותו בעמ' 57-47 לפרוט'); רס"מ דוד לוי (להלן: " החוקר לוי" או " לוי"), החוקר שגבה את הודעות הנאשם (ראו עדותו בעמ' 80-62 לפרוט'); וד"ר ריקרדו נחמן, הפתולוג שהיה אחראי על נתיחת המנוחה (ראו עדותו בעמ' 236-207 לפרוט').

8.         כמו-כן הוגשו המוצגים הבאים: דו"ח תשאול הנאשם מיום 11.1.11 על-ידי החוקר לוי ( ת/1); הודעות הנאשם מתאריכים 12.1.11 ו-17.1.11 ( ת/2 - ת/3); תמלול כלל חקירות הנאשם ( ת/4); הודעותיה של ע"ב, מתאריכים 9.1.11, 10.1.11, 13.1.11 ו-19.1.11 ( ת/5 - ת/8); הודעותיה של ס"ב, מתאריכים 10.1.11 ו-13.1.11 ( ת/9 -
ת/ 10); הודעתה של גב' ב', אם המנוחה, מיום 10.1.11 ( ת/11); מספר מזכרים מאת זקן, מיום 10.1.11 ( ת/12א-ד); מזכר מיום 12.1.11, מאת החוקר עודד שמאע ( ת/13); מזכר מיום 24.1.11, מאת  החוקר אליהו שמאע ( ת/14); הודעתו של חיים בנסדון, גיס הנאשם, מיום 12.1.11 ( ת/15); הודעתו של אייל ארד עופר, מכר של המנוחה, מיום 10.1.11 ( ת/16); הודעותיהם של דורון ואורלי ששון פור, בעלי צימרים במושב שואבה, מיום 10.1.11 ( ת/17 - ת/18, בהתאמה); הודעתה של רבקה בוחבוט, שכנת המנוחה, מיום 13.1.11 ( ת/19); הודעתו של זקן, מיום 13.1.11 ( ת/20); הודעתו של חנוני, מיום 13.1.11 ( ת21); הודעתה של מיכל לימור, מכרה של המנוחה, מיום 13.1.11 ( ת/22); זכ"ד מאת החוקר לוי מיום 13.1.11 ( ת/23); דו"ח תפיסת מוצגים ממכוניתו של הנאשם, מיום 12.1.11 ( ת/24); צילום אזיקון פלסטיק שהורד מצווארו של הנאשם לאחר מעצרו ( ת/25); מזכר לגבי נסיבות הורדת האזיקון, מאת החוקר משה מורדוך, מיום 11.1.11 ( ת/26); דו"ח פעולה שנערך על ידי צוות המעבדה הניידת, מיום 10.1.11 ( ת/27); דו"ח מעצרו של הנאשם, מיום 11.1.11 ( ת/28); מזכר לגבי פעולות שבוצעו לצורך איתור המנוחה, עת הייתה עדיין בחזקת נעדרת, מיום 10.1.11 ( ת/29); חוות-דעת מאת המומחית ענת גסט מהמרכז הלאומי לרפואה משפטית, לגבי דגימות ביולוגיות שנאספו בזירה, מיום 27.1.11 ( ת/30) (להלן: " חוות הדעת הביולוגית"); תצלומים של הנאשם, שניטלו ביום 13.1.11 בתחנת המשטרה ( ת/31); חוות-דעת מאת המומחה עמיהוד לייפר, ראש שלוחת ירושלים של המעבדה הניידת, מיום 18.1.11 ( ת/32) (להלן: " חוות-דעת המעבדה הניידת"); חוות-דעת מאת ד"ר ריקרדו נחמן, אודות ממצאי הנתיחה לאחר המוות, מיום 31.1.11 ( ת/33) (להלן: " חוות הדעת הפתולוגית"; תשובות לשאלות הבהרה מאת ד"ר נחמן, מיום 22.3.11 ( ת/34); תעודת הפטירה של המנוחה ( ת/35); הודעה נוספת של הנאשם מיום 11.1.11 ( ת/36); חוות-דעת מאת ד"ר נחמן, אודות תוצאות הבדיקה הטוקסיקולוגית בדמה של המנוחה, מיום 18.2.11 ( ת/37) (להלן: " חוות הדעת הטוקסיקולוגית").

9.         מטעם ההגנה העיד הנאשם (ראו עדותו בעמ' 205-81 לפרוט').

10.       כאן המקום לציין, כי בשל שיתוף הפעולה המבורך בין ב"כ הצדדים, הוגשו כל המוצגים בהסכמה, כך שהתייתר הצורך לחקור את עורכיהם, ועל כך יש לשבחם.