נגד הנאשמת הוגש כתב אישום, בו יוחסו לה ארבע עבירות של תקיפת בן זוג- עבירות לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן- החוק), שלוש עבירות של איומים- עבירות לפי סעיף 192 לחוק, היזק לרכוש במזיד- עבירה לפי סעיף 452 לחוק ותקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש- עבירה לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק.
לפי הנטען בכתב האישום, ביום 9.9.09 בסמוך לשעה 21:10 בעת שבעלה מר אלון אלבז (להלן- המתלונן) אסף את הנאשמת ברכבו, ובמהלך נסיעתם לביתם, איימה הנאשמת על המתלונן בכך שאמרה לו
"אתה תבוא איתי לעו"ד שלי תיתן לי את הבית, תיתן לי 7,000 ש"ח אתה תשלם לי את המשכנתא ולא תראה את הילד ואם לא ידקרו אותך", וזאת בכוונה להפחידו או להקניטו.
בהמשך, לאחר שהשניים עלו לביתם, נכנסה הנאשמת לחדר בו שהה המתלונן, ותקפה אותו בכך שסטרה לו, חבטה בגבו ובעטה בו, ואיימה עליו בכך שאמרה לו
"אם אתה לא תעשה את מה שאני אומרת לך אתה תהיה מסכן",
"אני אגיש תלונת שווא שאנסת את הילדה ועל שהרבצת לי", וזאת בכוונה להפחידו או להקניטו.
בהמשך, הזיקה הנאשמת במזיד לטלפון הנייד של המתלונן, בכך שהשליכה אותו בחוזקה על הרצפה וכתוצאה מכך הוא נשבר.
עוד בהמשך, שבה הנאשמת ואיימה על המתלונן בכך שאמרה לו
"אני אגיש תלונת שווא על שאנסת את הילדה ושהרבצת לי", וזאת בכוונה להפחידו או להקניטו.
עוד נטען בכתב האישום, כי ביום 8.9.09 בשעה שאינה ידועה למאשימה במדויק, בעת שהמתלונן אסף את הנאשמת ברכבו ובמהלך נסיעתם לביתם, תקפה הנאשמת את המתלונן בכך שהלמה בראשו ודרשה ממנו להתחייב לויתור גורף על זכויותיו ורכושו.
בהמשך, לאחר שהשניים עלו לביתם, עת המתלונן נושא את ילדם בידיו, תקפה הנאשמת את המתלונן בכך שהלמה פעם נוספת בראשו.
עוד נטען בכתב האישום, כי במועד שאינו ידוע למאשימה במדויק, כ- 6 שנים עובר להגשת כתב האישום, תקפה הנאשמת את המתלונן בכך שזרקה עליו פמוטי מתכת, וכתוצאה מכך נגרמה למתלונן חבלה של ממש, בדמות פצע מדמם.
הנאשמת כפרה בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום, טענה כי המתלונן הוא זה שאיים עליה, וכי לאחר שהזמינה משטרה, המתלונן הגיש תלונתו.
לגבי העבירה של היזק לרכוש במזיד, הודתה הנאשמת כי זרקה את מכשיר הטלפון הנייד של המתלונן, אך לדבריה עשתה זאת בעת סערת רגשות ומתוך פחד, לאחר שהמתלונן הרים אגרטל לכיוונה ואיים להרוג אותה. עוד טענה, כי לא ברור איזה נזק נגרם למכשיר הטלפון.
יצויין, כי ב"כ הנאשמת העלה בתחילת ההליך טענות מקדמיות של הגנה מן הצדק, לאור האפליה שלטענתו נקטה התביעה ביחסה לנאשמת אל מול המתלונן, פגם או פסול בכתב האישום, וטען כי עובדות כתב האישום אינן מגלות עבירה לגבי תוכן האיומים הנטען בכתב האישום.
הטענות המקדמיות כולן נדחו ע"י כבוד השופטת לביא.
פרשת התביעה
עדות המתלונן
במקום חקירתו הראשית של המתלונן הוגשה בהסכמה הודעתו במשטרה מיום 10.9.09 בשעה 08:57 (ת/1), בה העיד על כל האירועים המפורטים בכתב האישום.
לפי דבריו בת/1, הוא נשוי לנאשמת ויש להם 2 ילדים משותפים בגילאי 16 וילד בגיל 7, כאשר בתם בת ה- 16 לא גרה בבית אלא בביתו של נרקומן בשם דוד אבוטבול.
לדבריו, ביום 9.9.09 בשעה 21:10 לערך, הוא נסע לאסוף את הנאשמת מבית הוריה כדי לאסוף אותה לביתם, כאשר במהלך הנסיעה היא צעקה עליו ואיימה עליו את האיום המפורט בסעיף 3 לכתב האישום.
כשהגיעו הביתה, הוא הניח את הילד שהיה ישן במיטה, נכנס לחדר שהיה בעבר של בתם, הציע את מיטתו ואז הנאשמת נכנסה לחדר, נתנה לו סטירה, מכה בגב ובעיטה ואמרה לו
"אם אתה לא תעשה את מה שאני אומרת לך אתה תהיה מסכן", ולאחר מכן השליכה את הטלפון הנייד שלו בחוזקה על הרצפה, כשלהערכתו, שווי הנזק הוא כ- 1,500 ש"ח, והוא לא יודע אם אפשר לתקן את הטלפון.
לשאלת החוקרת האם הנאשמת איימה עליו במהלך התקיפה, השיב המתלונן כי היא אמרה לו
"אני יגיש תלונת שווא על שאנסת את הילדה ועל שהרבצת לי".