פסק דין חלקי
בפני תיק הכולל תביעה שהגיש התובע נגד הנתבע על סך של 895,197 ₪ ותביעה שכנגד על סך 123,478 ₪, אולם פסק הדין החלקי ניתן אך ורק בהתייחס להסדר הדיוני בין הצדדים אשר קיבל תוקף של החלטה.
התובע היה מפיץ מוצרים של הנתבעת שהיא חברה העוסקת בייצור ובשיווק של מוצרי חלב באמצעות מפיצים כגון התובע. ביום 30/4/09 נחתם הסכם הפצה בין התובע לבין הנתבעת (להלן "הסכם ההפצה"). לטענת התובע, הנתבעת הפרה את הסכם ההפצה, ולטענת הנתבעת, התובע הוא שהפר את הסכם ההפצה.
במבוא לכתב התביעה המתוקן (אשר מופיע בתיק האלקטרוני בבקשה מס' 8), נטען בין היתר כי הנתבעת ונציגיה חסמו את התובע מלהרחיב את הקו שלו, בכך שחסמו אותו מלפתח את הקו ומליצור נקודות חלוקה חדשות. התובע העביר 30 לקוחות חדשים לפתיחה, אך הנתבעת לא הסכימה לפתוח אותם בלי לנמק מדוע.
בכתב ההגנה המתוקן נטען בין היתר כי על פי הוראות הסכם ההפצה, אין לתובע זכות קנויה להוסיף נקודות חלוקה חדשות לקו החלוקה שלו ללא אישור הנתבעת. כמו כן נטען כי התובע לא יצר נקודות חלוקה חדשות שלא היו בתחומם של מפיצים אחרים ו/או שלא קיבלו את התוצרת מהנתבעת קודם לכן. כך נטען כי 30 הלקוחות שאליהם התייחס התובע בכתב התביעה הם לקוחות קיימים של הנתבעת.
ההסדר הדיוני
בבקשת הנתבעת מיום 30/10/12 הוצע הסדר דיוני שלפיו הדיון בתובענה יפוצל, כך שבשלב הראשון יתקיים דיון בשאלה האם קיימת למשיב זכות קנויה לפיתוח נקודות הפצה ו/או רשימת לקוחות נוספים על אלה שהיו קיימים לו במועד שבו רכש את קו ההפצה. כמו כן הוצע כי השלב השני יתנהל לאור החלטת בית המשפט בשלב הראשון ובכפוף לה.
התובע הסכים לפצל את הדיון בהתאם להסדר הדיוני, אך הסתייג מדיון בזכותו הקנויה לפתח את הקו. לטענת התובע בתגובתו, מדובר במצב שבו נציגי הנתבעת הפצירו בו לפתח את הקו, לרכוש משאית ולשכור נהג נוסף כדי למכור את מוצריהם בנקודות מכירה נוספות - נקודות אשר נשללו מהתובע לטענתו בשלב מאוחר יותר, ולמרות הבטחות נציגי הנתבעת להשיבן, לא נעשה דבר.
בתשובת הנתבעת לתגובה נטען כי הטענות המופיעות בתגובת התובע, מקומן להתברר אם בכלל בהליך הדיוני עצמו, ולכן ולנוכח הסכמת התובע, יש לתת החלטה על פיצול הדיון. נוסח ההסדר הדיוני שפורט בתשובה לתגובה היה זהה לנוסח המקורי, פרט לכך שלפי הנוסח המתוקן השאלה שבמחלוקת היא זכותו של התובע ולא זכותו "הקנויה" של התובע.
בדיון שהתקיים ביום 25/2/13, שאל הח"מ את באי כוח הצדדים האם הוסכם לנהל דיון אך ורק על מה שצוין בבקשה לפיצול הדיון. מתשובת ב"כ הצדדים השתמע כי הם מסכימים על ההסדר הדיוני, אם כי ב"כ התובעת אמר שהשאלה לדיון היא זכויות התובע "בקווי ההפצה", ואילו ב"כ הנתבע התייחס לזכויות התובע ב"נקודות ההפצה" (תחילת עמ' 13 לפרוטוקול). בתום הדיון שהתקיים ביום 29/4/13 ניתנה החלטה שלפיה על הצדדים להגיש את סיכומיהם בעניין הנקודה הראשונה אגב פיצול הדיון (עמ' 136 לפרוטוקול, ש' 20).
לאור כל האמור לעיל, בפסק דין חלקי זה על בית המשפט לבחון אך ורק את השאלה שלהלן המופיעה בבקשה לפיצול הדיון: האם קיימת לתובע זכות לפיתוח נקודות הפצה ו/או רשימת לקוחות נוספת על אלה אשר היו קיימים לו במועד רכישת קו ההפצה על ידו?
תצהירים, הוכחות וסיכומים
התובע ערך תצהיר עדות ראשית וכן הוגש מטעמו תצהיר עדות ראשית של מר גיא אלעזרי, מנהל בחברת שטראוס שהצהיר כי הוא חברו של התובע וסייע לו להבין את בעיית הפערים בהתחשבנות עם הנתבעת. כן הצהיר מר אלעזרי כי היה נוכח בפגישה שנערכה בחודש 9/9 עם מר יוסי קדמי, שלאחריה התברר לו ולתובע כי אין לתובע כל חוב אצל הנתבעת אלא יתרת זכות.
מטעם הנתבעת הוגשו תצהירים של מר יוסי קדמי - מנהל כספים בנתבעת, מר גיל שגב - סמנכ"ל שיווק של הנתבעת וארבעה מפיצים של הנתבעת - מר אמיר תורג'מן, מר לידרמן ליכטמן, מר דרור אבוטבול ומר חנן זלצר. מר יוסי קדמי הצהיר כי לפי ההסכם יש לנתבעת שיקול דעת להתיר פתיחת נקודות חדשות, ואין למפיץ זכות קנויה לכך. כמו כן הצהיר כי התובע מימש ומכר 75% מנקודות החלוקה שלו כנגד תמורה ששלשל לכיסו. עוד הוצהר כי התובע הפר את החלטת בית המשפט ולא העביר לנתבעת רשימה של קווי ההפצה שלטעמו היו ברשותו. לעניין נספח ז' לכתב תביעתו של התובע, הוצהר כי לא מדובר ברשימה של לקוחות חדשים אלא "בלקוחות קיימים של החברה להם סופקו מוצריה במשך כל השנים ע"י מפיצים אחרים", תוך ציון שמותיהם של המפיצים, מר אמיר תורג'מן, מר לידרמן ליכטמן, מר דרור אבוטבול, מר חנן זלצר ומר אלי דרעי. כמו כן הוצהר כי נקודות חלוקה נוספות שפורטו בנספח ז' הנ"ל אינן קיימות בפועל, ובכל מקרה אינן שייכות לתובע. אשר לנקודות החלוקה פורט קפה, אלונה דליקטס ואחרות אשר נטען לגביהן כי נלקחו מהתובע, הוצהר כי הגיעו מספר רב של תלונות לגביהן, ובנסיבות אלה על מנת שלא לאבד לקוחות אלה נאלצה הנתבעת לקחתם מהתובע. עוד הוצהר כי הנקודות של מסעדת איזבלה ומלון מרידיאן מעולם לא היו שייכות לתובע, והוא לא הצליח לבסס זאת באמצעות ראיות מטעמו.
מר גיל שגב הצהיר כי קיימת מדיניות לאפשר הרחבת קווי חלוקה תוך צירוף לקוחות חדשים, אך הדבר נתון לשיקול דעתה של הנתבעת. לגבי המקרה דנן הוצהר כי לא צורפה רשימת לקוחות חדשים, ועיון בנספח ז' הנ"ל מעלה כי מדובר בלקוחות קיימים של הנתבעת שלהם סופקו מוצריה במשך כל השנים באמצעות מפיצים אחרים, ששמם רשום בנספח עצמו.
המצהירים הנוספים, מפיצים של הנתבעת, הגישו תצהיריהם תוך התייחסות מפורשת לקווי החלוקה שרכשו וציון נקודות החלוקה בהם.
בדיון הוכחות אשר התנהל ביום 25/2/13 נחקרו התובע, מר גיל שגב ומר יוסי קדמי בחקירות נגדיות על תצהיריהם. מר אבי בן נתן אשר הוזמן להעיד מטעם התובע ועבד אצל הנתבעת בעבר, התייצב לדיון הוכחות שהתקיים ביום 29/4/13 ונחקר בחקירה ראשית ולאחר מכן בחקירה נגדית.
בסוף הדיון ניתנה החלטה לסכם בכתב בנוגע לשאלה שהועמדה להכרעה בהתאם להסדר הדיוני.
התובע הגיש את סיכומיו תחילה. בפתח הסיכומים צוין כי הם מתייחסים ל"סוגיה הנוגעת למניעת פיתוח קו ההפצה ואי השבה של נקודות אשר הועברו על ידי הנתבעת למפיץ אחר תוך הבטחה להשיבם לתובע". לטענת ב"כ התובע בסיכומיו, "הנתבעת הפרה את ההסכם באופן יסודי ביותר בכך שמיאנה להשיב לתובע את נקודות ההפצה אשר קיבלה מהתובע בהסכמה תוך הבטחה שהיא משיבה לו אותם". בהמשך טוען ב"כ התובע כי ליבת המחלוקת בתיק נוגעת לבקשתו של התובע להוסיף לקו ההפצה שלו 30 נקודות חלוקה המפורטות בנספח ז' לכתב התביעה, ודחיית הבקשה ללא נימוק מניח את הדעת.
לטענת התובע, הנתבעת אישרה שהפקיעה ממנו מספר נקודות הפצה – איזבלה, מלון מרידיאן, פורט קפה ואלונה דליקטס, וטענה שעשתה זאת משום שהתקבלו תלונות של לקוחות אלה על התובע, אולם לא הציגה ראיות בכתב לביסוס טענתה.