השמלה לא הייתה מוכנה בזמן- הפרה יסודית של החוזה

1.      1.      הנתבעת 2 (להלן: הנתבעת) היא חברה אשר, בין השאר, משכירה שמלות ותכשיטים לאירועים.

2.      התובעת הזמינה מהנתבעת שמלה שיועדה לחתונת בנה. החתונה נערכה ביום 17.8.08. התובעת שילמה מקדמה ועברה מדידות ובכל זאת העסקה לא התממשה אלא בוטלה יומיים לפני החתונה, ואף המקדמה הושבה.

3.      המחלוקת בין הצדדים היא אודות הנסיבות בהן בוטלה העסקה.

4.      אין מחלוקת כי התובעת הגיעה למשרדי הנתבעת ביום 15.8.06, כאשר הדבר היה רשום ביומן של הנתבעת כי היא עתידה להגיע באותו יום והשמלה לא הייתה מוכנה. נמסר כי זו הועברה לספק חיצוני לגיהוץ וטרם הושב.

5.      לטענת התובעת ביום זה נקבע עבורה מועד למדידה שנייה, בה אמורה הייתה לצאת עם השמלה. אמנם, בדרך כלל אין משכירים את הבגד אלא ביום האירוע, אולם התובעת הסבירה כי ביקשה לקבל את השמלה יומיים מראש מכיוון שערב לפני החתונה אמורה הייתה לקיים אירוע מקדים בביתה.

6.      לדברי התובעת היא המתינה מקום זמן מה ואז נמסר לה כי השמלה אינה מוכנה. לדבריה נציגי הנתבעת החלו לסובב אותה בכחש ולטעון כי הסיבה לכך היא שבנו של מי שמבצע את הגיהוץ עבורם יושב שבעה על בנו שנהרג בלבנון (הימים היו ימי מלחמת לבנון השנייה). התובעת מספרת כי ניסתה לשאול שאלות והצליחה להבין כי משקרים לה. היא עמדה על רצונה לקבל את השמלה.

7.      התובעת מספרת עוד כי ביקשה בינתיים לקבל את התכשיטים שהובטחו לה עם השמלה, אולם נמסר כי תכשיטים אלה נמצאים בהשכרה אצל כלה, וטרם הושבו.

8.      התובעת טוענת עוד כי לא קיבלה הסברים מניחים את הדעת מדוע לא הוזהרה מראש כי השמלה לא תהיה מוכנה במועד.

9.      לדברי התובעת, נוכח התרעומת שהיא הביעה סוכם עם הנתבעת כי השמלה תגיע לביתה במונית בערב לאחר מכן, היינו ערב לפני החתונה. התובעת לא הסכימה והציע לבדוק אם יש שמלה אחרת במקום אשר אולי תתאים לה במקרה. משלא הסתייע פתרון זה החליטה התובעת לעזוב את המקום ולחפש שמלה ללבוש בחתונה אשר אמורה להיות יומיים לאחר מכן.

10.  התובעת תובעת בראש ובראשונה בגין עוגמת הנפש נכוח הנסיבות. כן תובעת היא את הוצאותיה אשר פרטה.

11.  הנתבעת 1 היא המנהלת של הנתבעת. לדבריה אכן התובעת ביקשה שהשמלה תהיה מוכנה יומיים לפני האירוע. נמסר לה שלא בטוח שהדבר יתאפשר. למרות זאת, התובעת ניגשה את המזכירה ורשמה את עצמה ביומן ליום 15.8.06, היינו יומיים לפני החתונה.

12.  הנתבעת מוסרת כי התובעת אכן הגיעה באותו יום, נמסר שהשמלה אינה מוכנה אך תגיע בשעות הערב. לדברי הנתבעת, התובעת ואישה נוספת שנלוותה אליה, החלו לעורר רעש ומהומה בצעקות בבית העסק. לדבריה של הנתבעת נכונה הייתה לפתור את הבעיה בכל אופן סביר. היא הציעה לה כי תקבל שמלה אחרת, שניתן להכין עד החתונה. לא נמצאה שמלה אחרת שהניחה את דעת התובעת.

13.  לדברי הנתבעת הגיעו השתיים להסכמה בכתב לפיה תועבר השמלה לידי הנתבעת בשעות הערב של אותו יום. אולם, התובעת חזרה בה מאותה הסכמה והחליטה לחפש שמלה במקום אחר. הוסכם על ביטול העסקה ואף הוחזרה המקדמה.

14.  הנתבעת טוענת כי הייתה נכונה לעשות הרבה מאוד כדי לרצות את הנתבעת שכן זו צעקה ועוררה מהומה בית העסק, וגרמה לה נזק תדמיתי.

15.  במהלך הדיון חזרו השתיים על גרסאותיהן. התובעת גם הציגה את הפתק שהוכן עבורה עם תאריך ההזמנה ליום 15.8.06 שעה 12:00 (נ/1).

16.  יש לציין לעניין הרישום כי הנתבעת סיפרה כי ניסתה להשיג את התובעת החל מיומיים לפני המועד שרשום ביומן. זאת, משום שהם בודקים את היומן יומיים לפני ואז זיהו שהתובעת  אמורה להגיע, כאשר השמלה אינה מוכנה. הנתבעת הבהירה כי אין זה מקובל שלקוח רושם עצמו ביומן מבלי לקבל פתק ממודדת.

17.  לאחר ששמעתי הבוקר את שני הצדדים, ולאחר שעיינתי עתה מחדש במסמכים,  אני סבור שיש לחלק את האירוע הזה לשני שלבים. ראשית, בשאלה אם השמלה הייתה אמורה להיות מוכנה אם לאו, הרי שאמרה הנתבעת כי תעשה מאמץ, ולא הבהירה כי לא הצליחה בכך, יש לראות בכך כישלון שלה. אין מחלוקת כי התובעת הייתה רשומה ביומן של הנתבעת לקבל את השמלה. המזכירה רשמה אותה, אין מדובר ברישום שנעשה במרמה. אם לא ניתן היה לספק את השמלה בזמן, צריכה הייתה המזכירה לסרב לערוך את הרישום. הרישום נעשה על דעת נתבעת 1, שאמרה לתובעת שתשתדל. די בכך, כל עוד לא הובהר כי הדבר לא יצליח.

18.  התובעת התייצבה ביום אליו הוזמנה והשמלה לא הייתה מוכנה. יש לקבוע כי הנתבעת הפרה את ההסכמה בנקודה זו. בהתחשב בכך שמדובר ביומיים בלבד לפני החתונה, הרי שבמצב דברים כזה, אפילו איחור של שעות אחדות יכול להקשות עד מאוד על בני משפחה לחוצים העסוקים בהכנת החתונה והמסיבות הנלוות לה. לפיכך יש לקבוע כי ההפרה הייתה למעשה הפרה יסודית.

19.  יחד עם זאת, יש לבחון אם התובעת עשתה את הדרוש להקטנת נזקיה. הנתבעת אומרת כי הציעה לתובעת לקבל את השמלה לביתה באותו ערב. לא מדובר בערב החתונה, גם לא בערב ה"חינה" או האירוע הנוסף שתכננה התובעת. מדובר בערב קודם. התובעת טוענת כי ההסכמה הייתה לא לאותו ערב, אלא לערב לאחר מכן.