התובע הצבאי נ' ב/XXX טוראי ד.ש.

פתח דבר

נגד הנאשם, טור' ד.ש., הוגש כתב אישום בו יוחסה לו עבירה של סירוב להיבדק לשם גילוי שימוש בסמים מסוכנים, לפי סעיפים 127א + 250א לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, על כך שביום 14/12/2016, בבסיס מצ"ח בירנית, סירב למסור דגימת שתן, על אף שהוצג בפניו צו החתום על ידי רס"ן אסתי זלצמן, קש"ב במשטרה הצבאית, המורה לו לעשות כן.

לאחר מספר דחיות, ותוך בירור הליכים מקדמיים, מסרה ההגנה כי היא כופרת בכתב האישום.

ביום 13/09/2017 מסרה ההגנה את גדר הכפירה שבפיה. נטען כי הנאשם אינו כופר בכך שהוא חייל צה"ל, ואינו כופר כי "ביום 14 לדצמבר 2017 נצטווה להיבדק בדיקות הדרושות לגילוי החזקה או שימוש בסמים מסוכנים ע"י קש"ב במשטרה הצבאית, וכי הוצג בפניו צו חתום המורה לו לעשות כן על-ידי הקש"ב אסתי זלצמן", יחד עם זאת, נטען כי "הנאשם כופר בכך שסירב לתת דגימת שתן. הנאשם באמרתו מיום 14 לדצמבר 2017 מסר כי מוכן לתת דגימת שתן 'רק לא מהצבא' וכי ככל שיילקח למיון יבצע את הבדיקה הנדרשת". מעבר לכך, נטען כי הצו שניתן לוקה בפגמים ועל כן לא היה חוקי בנסיבות העניין ודינו להתבטל "זאת, שכן דבריו של הנאשם המוזכרים לעיל אינו מהווים שיקול בהחלטת הקש"ב בניגוד למצופה מהחלטה מנהלית".

ביום 16/11/2017 מסרה ההגנה עדכון לגדר הכפירה. ההגנה שבה וטענה כי הנאשם אינו כופר בכך שהוא חייל ואינו כופר בכך שבמועד המוזכר בכתב האישום היה חייל, נחקר בבסיס מצ"ח בירנית והוצא נגדו צו קש"ב. נטען כי "הנאשם כופר בכך שניתן לראות בתגובתו לצו סירוב למתן בדיקה", ונטען כי "הנאשם כופר בחוקיות צו הקש"ב בשל פגמים חמורים שנפלו בו ובתקינות הליך הוצאתו, לרבות כנגד התשתית שעמדה בבסיס הצו, שיקול הדעת שהופעל במסגרת הליך הוצאתו". מעבר לאמור, טענה ההגנה כי לנאשם קמה "הגנה מן הצדק" המחייבת את ביטול כתב האישום. "טענתו נוגעת לעצם העמדתו לדין והשלכותיה האפשריות, הפגיעה שעלולה להיגרם לו כתוצאה מכך, הליך החקירה הבלתי תקין בעניינו לרבות הליך הוצאת הצו וטעמים נוספים שיוצגו במסגרת שמיעת הראיות. הנאשם יבקש לבסס את טענותיו במסגרת שמיעת הראיות בתיק ולא בנפרד ממנה".

במסגרת פרשת הראיות, נשמעה עדותה של רס"ן אסתי זלצמן, והוגשו ראיות שונות מטעם הצדדים, ולבסוף נשמעה עדות הנאשם.

הפרק העובדתי

מחומר הראיות עולה כי הנאשם זומן לחקירה במצ"ח בירנית ביום 14/12/2016, לאחר שהתקבל בעניינו מידע מודיעיני מחשיד. הנאשם נחקר בחשד לשימוש והחזקה בסמים מסוכנים, במסגרת אמרה שהחלה בשעה 09:44 והסתיימה בשעה 18:48 [ת/1]. הנאשם הועמד על זכויותיו בתחילת האמרה, ולגבי זכותו להיוועץ מסר כי לא נראה לו שהוא צריך. לאחר תשאול בעל-פה והפסקה לצורך הנחת תפילין, נשאל הנאשם אם הוא מוכן למסור דגימת שתן והוא השיב בשלילה וכשנשאל לטעם לכך ענה: "יש לי את הסיבות שלי לעצמי", וכשנשאל מהן הסיבות ענה "לא סומך עליכם".

הנאשם נשאל אם השתמש בסמים מסוכנים במהלך שירותו הצבאי ובחר לשמור על זכות השתיקה, כך גם לגבי השאלות אם ראה סמים בחייו ואם קנה בעבר סמים. בהמשך נשאל הנאשם אם הוא מבין שהדבר יכול לחזק את החשדות נגדו והוא ענה בחיוב. סוגיה זו שבה ועלתה בהמשך האמרה, לאחר שהנאשם אף נשאל על חקירתו הקודמת. כשנשאל הנאשם מדוע שמר על זכות השתיקה הוא ענה: "כי אני עשיתי טעויות בצבא ושילמתי עליהם ואני לא רוצה לדבר על זה עוד פעם". הנאשם לא רצה להסביר באלו טעויות מדובר, ולגבי השאלה מדוע שמר על זכות השתיקה על השאלה אם ראה סמים במהלך שירותו הצבאי ענה כי אין לו מה להגיד. הנאשם מסר את הסיבה בגינה שמר על זכות השתיקה- "כי אני מאמין בעצמי שלא עשיתי כלום ואתם סתם באתם עלי".

הנאשם השיב בשלילה לשאלה אם הוא מסתובב בקרבת אנשים או חיילים שמשתמשים בסמים מסוכנים, ולשאלה אם ראה שימוש בסמים מסוכנים ביחידתו. לנאשם הוצגו שאלות לגבי מכשירו הנייד והוא אמר כי מסר את המכשיר לאביו בכדי לתקנו. הנאשם שב ונשאל אם הוא מוכן למסור דגימת שתן וענה בשלילה, והסברו היה: "שומר את זה לעצמי". לנאשם הוסבר על הליך נטילת הדגימה והוא עמד על סירובו וחזר על הסברו: "יש לי את הסיבות שלי". לנאשם הוסברו פרטים נוספים על הליך הדגימה, בין היתר- שהדגימה נאטמת ונכנסת לשקית אטומה ושלאחר מכן היא מועברת למעבדה אזרחית שרק תוצאותיה מחייבות, והוא עמד על סירובו באותה טענה: "יש לי את הסיבות שלי". הנאשם נשאל מהן הסיבות וענה כי אינו רוצה להגיד. בשלב זה, מילא החוקר עם הנאשם זכ"ד שכותרתו "שימוע סירוב למסירת דגימת שתן" [ת/5] ובה צוינו הדברים הבאים מפיו של הנאשם: "יש לי את הסיבות שלי ואני לא מוכן להגיד אותם". גם לאחר שחודשה החקירה, עמד הנאשם על סירובו ועל טענתו שהוא שומר את הסיבות לסירוב לעצמו. הנאשם עומת עם כך שבחקירה קודמת מסר דגימת שתן וטען כי באותה עת "סמך על המערכת", אולם כעת יש לו "הרבה סיבות למה לא". הנאשם סירב שוב לפרט את הסיבות. הנאשם אישר שימוש בסם מסוכן לפני חקירתו הקודמת, אולם עמד על סירובו וטען שיש לו את הסיבות שלו, שאינו סומך על המערכת ושאינו מוכן לפרט. החוקרת הסבירה לנאשם פעם נוספת לגבי הליך נטילת הדגימה והפעם הוסיפה כי במידה ויסרב תיעשה פנייה לקצין-שיפוט-בכיר, אשר יכול לצוות עליו למסור דגימת שתן, והנאשם עמד על סירובו נוכח אותו טעם שציין קודם- "שומר את הסיבות לעצמי". בשלב זה, נשאל הנאשם האם ימסור דגימת שתן אם יוצא צו שיחייב אותו, והשיב שאינו יודע, אך בה בעת אמר שהוא עודנו מסרב למסור דגימת שתן. בחקירה נערכה הפסקה, שלאחריה ציינה החוקרת על גבי האמרה את הדברים הבאים: "במהלך התשאול בעל פה, הנחקר נשאל האם מוכן למסור דגימת שתן, הנחקר השיב שכן ועל כן קיבל מס' כוסות מים, אך כאשר נשאל על גבי האמרה האם מוכן למסור דגימת שתן, הנחקר ענה בשלילה וסירב למסור סיבות לסירובו".

לנאשם הוצגו שאלות לגבי חייל אחר, וכן הוצגו בפניו מוצגים שונים והוא הכחיש כל קשר אליהם. בשלב מסוים לאחר הצגת המוצגים נרשמה הערה מפיו של הנאשם כדלקמן: "אני יודע שיש מפקדים קצינים שמחפשים לדפוק אותי והם דרגות מלמעלה ואני לא מוכן לתת שתן כדי שתחבלו לי, אני מוכן לעשות הכל אבל לא מהצבא, קחו אותי למיון לתת שתן ואני אתן, העיקר שהצבא לא יהיה מעורב". לנאשם הוסבר מספר פעמים כי אין קשר בין מפקדיו לבין פועלם של גורמי החקירה אך הוא עמד על דעתו והוסיף שיש גורמים מהבסיס שלו ש"מחפשים אותו" ושהוא "לא סומך על המערכת". הנאשם עמד על סירובו.

סמוך לשעה 17:50 הוצג לנאשם צו עליו חתומה רס"ן אסתי זלצמן שמחייב אותו למסור דגימת שתן והנאשם מסר שהוא לא מוכן לקבל "את מה שהיא אומרת" ועמד על סירובו ליתן דגימת שתן, תוך שהוסיף: "יש לי את הסיבות שלי ואני לא מוכן לפרט". הנאשם חזר על הדברים מספר פעמים. סירובו של הנאשם תועד על גם גבי מסמך נפרד [ת/6].

לאמרת הנאשם צורף גם זכ"ד שמתעד את מהלך החקירה [ת/4]. מהזכ"ד עולה כי הנאשם בתחילת התשאול בעל פה נמנע מלדבר עם החוקרת, וכשנשאל אם ימסור דגימת שתן ענה בחיוב ואף דרש מספר כוסות מים בכדי שיוכל להטיל את מימיו, אולם בתחילת החקירה אמר שאינו מוכן למסור דגימת שתן מכיוון שאינו סומך על המערכת הצבאית ושהוא בטוח שמפקדיו מתנכלים לו. עוד צוין כי הנאשם היה "סגור ומופנם" ואף עשה רושם שהיה אכן נתון ללחץ ש"תופרים" לו תיק. בזכ"ד צוין כי לנאשם הוצגו מוצגים שנתפסו בשטח הבסיס במעמד העיכוב וכשנשאל אם המוצגים שלו "התחיל לגמגם ולהכחיש ביהירות כל קשר למוצגים". עוד נאמר כי האווירה בחקירה הייתה טעונה מאחר והנאשם הרבה להרים את קולו כשניסה להסביר שמתנכלים לו.

הצו, אשר הוצג לנאשם במהלך החקירה, נחתם על ידי רס"ן אסתי זלצמן [ת/1 ו- ת/2], ונימוקו היה כדלקמן: