התיישנות קנסות שהוטלו בשל עבירות תעבורה- פרשנות סעיף 62 לפקודת התעבורה לאחר התיקון

1.         בתובענה זו עתר המבקש למתן פסק דין המצהיר, כי עונשים שהושתו עליו - קנסות- בגין 17 דו"חות ותיקי תעבורה התיישנו.

            בסופו של יום צומצמה העתירה ל-7 קנסות (קנסות מס' 5 עד 11 ברשימה), לאחר שהמשיבה הסכימה על התיישנותם של 4 קנסות (מס' 1 - 4 ברשימה) והמבקש חזר בו מיתרתם.

2.         שבעת הקנסות שבמחלוקת (להלן- הקנסות) הוטלו בשל עבירות תעבורה מסוג "עבירת קנס", כמובנה בסעיף 1 ל פקודת התעבורה (נוסח חדש) (להלן - הפקודה) ובהתאם ל צו התעבורה (עבירות קנס), התשס"ב-2002 (להלן - הצו), ומסוג "ברירת משפט", על פי סעיף 228(א) ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן - החסד"פ).

            המבקש קיבל את הדו"חות, לא ביקש להישפט עליהם, לא שילם את הקנסות הנקובים בהם, והוא נחשב כמי שהורשע בעבירות הנקובות בהם, למן תום המועד הנקוב בהם לתשלום הקנס (סעיף 229(ח2) ל חסד"פ).

            כל הדברים הללו מוסכמים על הצדדים, ועוד מוסכם ביניהם, כי לא נשלחה למבקש דרישת גביה כלשהי במשך שלוש השנים שלאחר ההרשעות.

            מועדי "ההרשעות" בגין כל אותם קנסות הינם בין החודשים מרץ 1997 לנובמבר 1998.

3.         המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת תקופת ההתיישנות של הקנסות.

            לדעת המבקש, הקנסות הם "חטא" על פי ההגדרה שבסעיף 24(3) ל חוק העונשין, תשל"ז - 1977, ולדעת המשיבה הקנסות הם "עוון" על פי סעיף 24(2) לאותו חוק. אם הם "חטא", אזי תקופת התיישנותם היא 3 שנים, בהתאם לסעיף 10(3) ל חסד"פ והקנסות התיישנו, ואם הם "עוון", אזי תקופת ההתיישנות שלהם היא 10 שנים, לפי סעיף 10(2) ל חסד"פ ועל כן הקנסות טרם התישנו.

4.         יסוד המחלוקת נעוץ בפרשנותו של סעיף 62 ל פקודה, לאחר תיקון פקודת התעבורה (מס' 51), התש"ס-2000 (להלן - התיקון):

            " העובר אחת העבירות האלה, דינו - מאסר שנתיים או קנס... ואם העבירה היא עבירת קנס שדן בה בית המשפט - קנס פי 1.25 מהקנס האמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין:

            (1) מפר הוראה מהוראות פקודה זו......."

            וזה סעיף 61(א)(1) ל חוק העונשין:

            " (א) על אף האמור בכל חוק, מקום שהוסמך בית המשפט בחוק להטיל קנס, רשאי הוא להטיל -

(1) אם קבוע לעבירה.... קנס שלא נקבע לו סכום - קנס עד 12,900 שקלים ח דשים".

            וכיצד זה מתקשר לסוגייתנו? משום ההגדרות של "חטא" ו"עוון" בסעיפים 24(2) ו-(3) ל חוק העונשין:

            " (2) "עוון" - ... ואם העונש הוא קנס בלבד - קנס העולה על שיעור הקנס שניתן להטיל בשל עבירה שעונשה הוא קנס שלא נקבע לו סכום.

            (3) "חטא" - ... ואם העונש הוא קנס בלבד - קנס שאינו עולה על שיעור הקנס שניתן להטיל בשל עבירה שעונשה הוא קנס שלא נקבע לו סכום".

            לאמור: כאשר קבוע לעבירה עונש של קנס בלבד,ושיעור הקנס פחות                    מ-12,900 ש"ח (הסכום מתעדכן מעת לעת), אזי המדובר ב"חטא", ואם שיעור הקנס גבוה מהסך של 12,900 ש"ח, אזי המדובר ב"עוון".

5.         השאלה שבמחלוקת: האם גדר הקנסות דנן נקבע על פי שיעורי הקנסות שנקבעו על אותן עבירות ב צו, כולם מתחת לסך של 12,900 ש"ח, ואזי הם "חטא", או שהוא נקבע על פי שיעור הקנס האמור בסעיף 62 ל פקודה, שלאחר התיקון, ואזי הם "עוון"?