התקבלה בקשה להארכת מועד הגשת בקשת רשות ערעור

1.     לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. עניינו של ההליך בהשגה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 29.8.2007 (להלן: "פסק הדין"), במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק-דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו. המבקש הורשע, בתום שמיעת הוכחות, בשורה של עבירות של החזקת נכס החשוד כגנוב ובעבירות על חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975. על המבקש נגזרו 40 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס כספי בסך 70,000 ש"ח. המבקש טוען כי התנהלות המשיבה בניהול ההליך בערכאה הדיונית הייתה שערורייתית ונפסדת, באופן שהצדיק קבלת טענות הגנה מן הצדק וזיכוי המבקש. לטענתו, בית המשפט המחוזי אכן קיבל את הטענות לגבי התנהלות המשיב, נזף בה והעידר לה, אף בסופו של יום החליט כי התנהגותה המשיבה אינה מגעת כדי הצדקת זיכויו של המבקש והחליט לדחות את הערעור, על שני חלקיו. ביצוע עונש המאסר עוכב עד ליום 15.11.2007. בית המשפט המחוזי התבקש לתת רשות ערעור. בהחלטתו (מיום 5.9.2007) דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, תוך הפניית המבקש לבית משפט זה.

2.       ביום 24.10.2007 הגיש המבקש בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור עד ליום 4.11.2007. בבקשה נטען כי מאז החלטת בית המשפט המחוזי שלא לתת רשות ערעור חל נתק בין המבקש לבין בא-כוחו. בבקשה, הנתמכת בתצהיר, טוען המבקש כי מאותו יום שקע במרה שחורה וניתק עצמו מכל הסובב אותו. הוא עזב את ביתו, ניתק את מכשירי הטלפון והתבודד. רק בתום חודש ומחצה הוא "שב לחיים" כדבריו, אזר כוחות ופנה לבא-כוחו. יצוין כי ביום 4.11.2007 אכן הגיש המבקש בקשה לרשות ערעור, אשר טרם קובלה לרישום, ועימה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. 

3.        המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, סיכויי ההליך קלושים. אין בבקשה אלא ערעור נוסף על המסקנות המשפטיות אליהן הגיע בית המשפט קמא ואין היא מעלה שאלה בעלת חידוש, קשיות או חשיבות ציבורית כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית. כן טוענת המשיב להעדר טעם מספק לאיחור בהגשת הבקשה.  

4.        לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות הצדדים באתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת המועד להתקבל. להווי ידוע, כי הנטל החל על המבקש בהליך זה אינו נטל כבד במיוחד. זאת, שכן הדין אינו דורש קיומו של "טעם מיוחד" לשם הארכת מועד בדין הפלילי (ראו סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982).  כאשר מבקש הארכה הנו הנאשם שהורשע בפלילים יש לשמר את מעמדו וכוחו אל מול המדינה-המאשימה (השוו בש"פ 9671/04 - המועצה המקומית דלית אל כרמל ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ב"ש 230/86 עצמון נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(2) 353). אף יש ליתן משקל לנסיבות נוספות בהליכים מסוג זה, כגון היעדר ייצוג משפטי. לבסוף, יש ליתן משקל לסיכויי ההליך, שכן בלא סיכויים טובים להליך יקשה על הארכת המועד, אפילו יש טעם מספק לאיחור כשלעצמו.

5.        בעניינינו, חל איחור משמעותי בהגשת ההליך. למרות זאת, מצאתי בנסיבות המקרה להיעתר לבקשה. המבקש הסביר, בתצהירו, את הנסיבות שהביאו לנתק בינו לבין בא-כוחו. המשיבה, מצידה, ידעה על כוונתו של המבקש לבקש רשות ערעור על פסק הדין, נוכח הבקשה שהפנה לבית המשפט המחוזי. אשר לסיכויי ההליך, לאחר עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולחילוקי הדעות באשר לנפקות התנהלותה של המשיבה, אין בידי לקבוע בשלב מקדמי זה כי סיכויי ההליך נמוכים באופן המצדיק דחיית הבקשה. לאור האמור ולאור הנסיבות הנטענות בבקשה, ובהתחשב במהות ההליך, שוכנעתי כי דין הבקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור, להתקבל. הבקשה לרשות ערעור תקובל לרישום ותובא בהקדם לפני השופט הדן בהליכים מסוג זה, לשם טיפול בעניין עיכוב הביצוע. החלטה זו תועבר לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.

ניתנה היום, כ"ז בחשוון תשס"ח (8.11.2007).                                 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    כש

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il