התקבלה בקשה למתן צו הגנה ע"פ חוק מניעת הטרדה מאיימת

רקע עובדתי

1.         ביום 28.9.06 נכנסה  המבקשת מס' 1 (להלן: "המבקשת") לביתה וגילתה אנשים "המטפלים" בשקע הטלפון. בעקבות זאת פנתה המבקשת  לחוקר פרטי, אשר בדק את המצב והודיע לה שהחוטים "טופלו" (הכוונה לצורך האזנת סתר).

2.         המבקשת מתגוררת עם בתה הקטינה. לפני 18 חודשים, החליט המשיב להזניח את  החיים המשותפים והקים משק בית נפרד. עם זאת, רגיל המשיב לבוא לבית המגורים של המבקשת לצורך ביקורים עם הקטינה.

3.         בסעיף 7 לתצהיר המשיב מיום 8.10.06, הוא מודה, ששלח חוקר פרטי לצורך בדיקת קווי הטלפון. לטענתו, כוונתו הייתה לבדוק אם המבקשת מקליטה שיחות. המבקשת (אשר לא נחקרה על כך) טוענת, שבהגעת המשיב לבית מגוריה הוא לא ראה שום פסול בכך, שהזמין מכשירי האזנת סתר בקו טלפון שהוא משלם עבורו. זאת לטענתו, כיוון שמדובר בדירה שבבעלותו (ראו פרוטוקול מיום 4.10.06 עמוד 1 שורות 12 -11).

4.         ב-3.10.06 הזמינה המבקשת חברה לאיתור מכשירי האזנת סתר, אשר גילתה מכשיר האזנה נשוא הבקשה. בעקבות הגילוי הוגשה תלונה במשטרה.

            ביום 4.10.06 הוגשה בקשה במעמד צד אחד, על פי חוק מניעת הטרדה מאיימת,  התשס"ב  - 2001 (להלן - "החוק") וניתן צו במעמד צד אחד. ביום 10.10.06 התקיים דיון במעמד הצדדים.

5.         יצוין, שהמשיב שהה בבית מגורי המבקשת ביום הכיפורים ואף לן בחדר השינה במיטה עם המבקשת.

דיון

6.         להלן ידונו השאלות הבאות:

            א.        האם התקיים על המשיב מעשה המצדיק מתן צו הגנה על פי חוק,

לתקופה של  ששה חודשים?

ב.         האם קיימת למשיב זכות כללית לפקוד את בית מגורי המבקשת בפועל  לפי רצונו כאשר עדיין מדובר ברכוש משותף לבני הזוג?

7.         בסעיף 2 (א) לחוק,  הוסבר כך:

" הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת  איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח, כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו"

כמו כן, בין היתר, מייחס החוק מעשה בילוש, במעקב או בהתחקות אחר תנועותיו או מעשיו  ופגיעה בפרטיות.

8.         המשיב טוען, כי מאחר ומדובר בדירתו - זכותו לעשות בה ככל שעולה על רוחו ואין מלאסור עליו להיכנס לדירתו.

9.         אין במסגרת בקשה זו, כדי לקבוע זכויות קנייניות בין בני הזוג באשר לרכוש המשותף וברור שאין בהליך זה כדי למנוע מכל צד לממש זכויות קנייניות בדרך פירוק שיתוף ו/או כל הליך אחר על פי דין.

            עם זאת, כאשר מחליט אחד מבני הזוג שעדיף  לקיים משק בית נפרד, אזי חל שינוי מהותי במערכת היחסים הפנימיים והחיצוניים של בני הזוג ונוצרת  הפרדה של ממש הממחישה העובדה, כי לבני זוג זכות פרטיות וכאשר מתגוררים ביחד כשכל צד נהנה ממעטפת פרטיות משלו בהתאם לחוק הגנת הפרטיות תשמ"א - 1981 (להלן: "החוק") וברור הדבר, שקיים שוני מהותי בציפייה לפרטיות במצב בו בני הזוג מתגוררים ביחד  לעומת לחוד.

10.       בענייננו, נכון הדבר שהדירה בבעלות משותפת. אולם, הדירה הינה דירת המגורים של המבקשת. בפועל מדובר " בבית" של המבקשת אשר אינו הבית של המשיב, אשר לו בית מגורים נפרד  כך נאמר, כי: "ביתו של אדם הוא ארמונו".

."Every Man's (Person) home is his castle"