1. המערער הורשע, בבית הדין המחוזי, על פי הודאתו, בעבירות של גניבה מחייל, לפי סעיף 84 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955 והתנהגות מבישה, לפי סעיף 129 לחוק, שיוחסו לו בשני כתבי אישום נפרדים. בין הצדדים נקשר הסדר טיעון, במסגרתו עתרו הצדדים להטיל על המערער עונשים עליהם הסכימו, בגין שתי העבירות האמורות. בית הדין קמא ראה שלא לכבד את ההסדר והטיל על המערער עונש מאסר חמור מזה שהוצע על ידי הצדדים ומכאן הערעור.
2. אלה העובדות שבבסיס הרשעתו של המערער: באוגוסט 2006 פתח המערער, באמצעות מפתח שהיה ברשותו במסגרת תפקידו, את משרדה של נגדת השק"ם ביחידתו והוציא מתיקה את מעטפת הפיקדונות של השק"ם, בה היו 1,510ש"ח במזומן, לקח את הכסף והחביאו בביתו; באוגוסט 2006 נטל המערער מארנק, שחייל, רב"ט בורה, שכח במשרדי האפסנאות, 170ש"ח, והחביאם בביתו. בחיפוש שנערך בבית המערער, במהלך החקירה, נמצאו, במקום מסתור, 910ש"ח. המערער מסר כי אינו יודע היכן יתרת הכסף שגנב. בפברואר 2007, ימים ספורים לפני הגשת כתב האישום בגין מעשים אלה, נותר המערער לבדו במשרדי רס"ר הבסיס. הוא פתח את מארז המחשב שהיה שם, הוציא ממנו את הכונן הקשיח, שערכו 318ש"ח וסגר את המארז. אחר כך החביא את הכונן במקום מסתור בבסיס והתכוון לאסוף אותו ולקחתו לביתו. המערער מסר בחקירה כי חפץ להחליף את הכונן במחשב שבביתו, שהתקלקל, בכונן שגנב. מעשה הגניבה התגלה כשהסתבר שהמחשב אינו פועל. המערער הודה בהמשך כי הוציא את הכונן; מסתבר כי לאחר שכבר הוגש כתב האישום כנגד המערער בשל הפרשה הראשונה והתנהלה חקירה בגין הפרשה השנייה, גנב המערער מחיילים ביחידה ארנק ומכשיריMP3 ו-MP4. המערער נדון על כך בדין משמעתי לעונש מחבוש. המערער לא השיב את הכסף שגנב, פרט לסכום שנמצא בביתו.
3. הובא בפני בית הדין המחוזי כי נסיבותיו האישיות של המערער סבוכות ביותר- המערער נשר ממסגרת לימודים ואף הסתבך בפלילים. הוא קיבל תחילה פטור משירות צבאי ולאחר שפנה וביקש להתגייס, גויס. אביו של המערער אינו עובד, בשל בריאותו הלקויה והמשפחה מסובכת בחובות כבדים. המערער זכה, על כן, בהטבות ת"ש שונות.
4. הצדדים הציגו בבית הדין קמא, כאמור, הסדר טיעון, במסגרתו עתרו להטיל על המערער 43 ימי מאסר לרצוי בפועל, מאסר מותנה ופיצויים.
5. כל שופטי המותב בבית הדין קמא סבורים היו כי ההסדר המוצע אינו הולם את חומרת מעשיו של המערער ונסיבותיהם, בעיקר נוכח העובדה כי המדובר במעשים חוזרים ונשנים, גם לאחר שנחקר והוגש נגדו כתב אישום ונוכח ההתרשמות כי בין מצבה הכלכלי של המשפחה למעשי הגניבה אין ולא כלום (שהרי חלק ניכר מן הסכום שנגנב נמצא מוטמן בביתו). לכל אחד משופטי המותב בבית הדין קמא הייתה השקפה שונה אודות כיבוד ההסדר והעונש הראוי למערער. אחד השופטים סבור היה כי הסדר הטיעון אינו יכול לעמוד. להשקפתו, רק עונש מכביד יוכל להשפיע על המערער שלא לחזור ולגנוב. לו דעתו הייתה נשמעת היה מטיל על המערער חמישה חודשי מאסר לריצוי בפועל. גם השופט השני סבור היה כי אין ניתן לכבד את ההסדר. שופט זה ראה ליתן משקל לעצם קיומו של הסדר הטיעון וביקש להטיל על המערער שלושה חודשי מאסר לריצוי בפועל. השופט השלישי ראה "אף כי בדוחק רב, ותוך הבעת מורת רוח גלויה" לכבד את ההסדר "בהיותו נמצא על הרף התחתון האפשרי לאימוץ". בהתאם להוראת סעיף 392 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955, הוטלו, אפוא, על המערער, שלושה חודשי מאסר לרצוי בפועל, מאסר מותנה ופיצויים.
6. המערער מבקש להחזיר את ההסדר על מכונו. המערער סבור כי ההסדר שהוצע שקלל נכונה את רקעו הקשה אל מול חומרת מעשיו. להשקפתו, בית הדין קמא לא נתן משקל ראוי לחלוף הזמן למן המעשים. המערער גורס כי ההסדר שהוצע אינו חורג באופן משמעותי מדרך המלך בענישה בעבירות כגון דא. את ההרתעה ניתן היה, לדעתו, להשיג בהטלת מאסר מותנה משמעותי.
7. התביעה הצטרפה לעמדתו של המערערת והיא מסכימה להחזיר את ההסדר על מכונו.
8. בפתח הדיון הסתבר לנו כי המערער לא השיב למתלונן, רב"ט בורה, את הכסף שגנב ממנו. בעקבות הערתנו, מיד בהמשך הדיון השיב המערער למתלונן את הכסף. אנו באים, על כן, לפסוק בערעור.
9. המדובר במערער שעשה לו מנהג לשלוח ידו ברכושם של אחרים- רכוש הצבא או רכושם של חבריו לשירות. הוא לא פסק ממעשיו הנלוזים גם כשחלקם התגלו ולאחר שנחקר וננקטו נגדו הליכים. הוצג כי רקעו האישי של המערער סבוך, אולם, כפי שהבהירה הבהר היטב הערכאה קמא, לא עלה קשר בין מצבה הכלכלי של משפחתו למעשי הגניבה. הכסף שנגנב, כך הסתבר, הוטמן במקום סתר, ולא שימש לרכישת מוצרי מזון חיוניים או כיוצא באלה הוצאות דחופות וחיוניות. בנסיבות כאלה ראוי היה המערער לעונש מאסר כבד מזה שהציעו הצדדים לבית הדין קמא. בנסיבות אלה אין זה נהיר עד תום מדוע בחרה התביעה להתקשר בהסדר כה מקל ומדוע הזדרזה לעשות כך בטרם פיצה המערער את המתלונן ואת הצבא.
10. בבואנו להכריע בגורל הערעור נחלקו דעותינו. רוב השופטים סבורים, כאמור, כי המדובר בהסדר מקל יתר על המידה. אולם, כהערת אחד השופטים בערכאה קמא, ניתן לומר כי העונש המוצע במסגרתו מצוי בקצה התחתון של מדרג הענישה הראויה בנסיבות. על כן רואים הם, לא בלי היסוס ובדוחק רב, להורות על החזרת ההסדר על מכונו, תוך כיבודו.
אחד השופטים סבור כי העונש המוצע בהסדר, בשים לב לשיקולי החומרה שנמנו לעיל, חורג באופן בלתי סביר מן הראוי. לו דעתו הייתה נשמעת היה מותיר את גזר דינו של בית הדין קמא בעינו.
11. פסק הדין כדעת הרוב. המערער ישא בעונש מאסר בפועל בן 43 ימים. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו בעינם.
ניתן והודע היום, כ"ח באלול התשס"ז, 11 בספטמבר 2007, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.
_______________ ________________ ________________
אב"ד שופט שופט
חתימת המגיה: _________________ העתק נאמן למקור
רס"ן נילי שרעבי-בלומנטל