התרת פרסום שמותיהן של צוות גננות וסייעות בגן ילדים "גן ניצנים" בחולון הנאשמות בתקיפת קטינים

ביום 3.12.14 הוגש לבית משפט השלום כתב אישום המייחס למערערות ולעוד שלוש נאשמות אחרות ריבוי מעשי עברה  של תקיפת קטין  על ידי אחראי (גננות שהופקדו על טיפול ב-65 ילדים פעוטים בגן ילדים).  מעשי העברה שכללו צביטות, סטירות, מכות ועוד מעשי התעללות שונים התפרשו על פני שמונה חודשים, מראשית השנה האזרחית.

במהלך החקירה נאסר פרסום שם החשודות. עם הגשת כתב האישום פקע תוקפו של הצו [סעיף 70(ה) של חוק בתי המשפט]. המערערות פנו לבית משפט השלום בבקשה לאסור את פרסום שמות הנאשמות לכל הפחות עד שיהיה סיפק בידי באי כוחן לקרוא את חומר הראיות, לעתור לביטול כתב האישום בשל אי קיום שימוע קודם להגשתו ולשכנע את גורמי הפרקליטות שאין לאישומים על מה שיסמכו.

בית משפט השלום (השופטת נועה תבור) דחה את הבקשה בהחלטה מפורטת ומנומקת כדבעי.

בערעור שלפניי חזרו באי כוח המערערות על אותן טענות ממש שנטענו לפני בית משפט קמא.

אף אני כבית משפט קמא סבור שאין בבקשה לאיסור הפרסום כל ממש. אלמלא דמסתפינא הייתי מאמץ את הנמקת השופטת הנכבדה ככתבה וכלשונה אולם אנוס על פי חובת ההנמקה אציג את עיקריי טעמיי.

שאלת פרסום שמו של נאשם משקפת "התמודדות" בין שתי אמות יסוד חשובות:  מצד אחד זכותו של הפרט להגנה על כבודו ומניעת פגיעה בשמו הטוב על ידי פרסום אישום שטרם הוכח; מצד שני זכות הציבור לדעת המגולמת בפומביות המשפט. אין להקל ראש באף אחד משני האינטרסים המתנגשים הללו.

כיון שכך נקבעה בחוק בתי המשפט "הכרעה נורמטיבית" המטה את כף המאזניים, לאחר הגשת כתב אישום, אל אינטרס הגילוי והפרסום. עם זה קיומן של נסיבות מיוחדות עשוי לשנות את נקודת האיזון כך שכובד המשקל יטה אל איסור הפרסום.

מהן הנסיבות שעשויות להטות את כף המאזניים? ברי שפרסום זהות נאשם שעלולה לגרום לפגיעה באחד או יותר מן האינטרסים המפורטים בהוראת פומביות הדיון שבחוק [סעיף 68(ב) של חוק בתי המשפט) עשויה להוליך להחלטה בדבר קיום המשפט בדלתיים סגורות או למניעת פרסום של פרטים מסוימים, לרבות זהות הנאשם.

 ועוד זה. מתוך הוראות החוק המאפשרות איסור פרסום שמו של חשוד טרם הגשת כתב האישום אפשר לגזור נסיבות נוטפות שעשויות להצדיק הוראה דומה גם לאחר כתב האישום. נאמר בחוק שאיסור פרסום שמו של חשוד עשוי להיות מושתת על הסתברות לגרימת "נזק חמור" לחשוד ושמניעת הנזק הזה עדיפה על פני העניין הציבורי בפרסום [סעיף 70(ה1)(1) של חוק בתי המשפט]. ועוד נאמר שהוראת איסור הפרסום תפקע עם הגשת כתב האישום אלא אם הורה בית המשפט אחרת [שם]. נשמע מכך שבית המשפט עשוי להורות על המשך הצו אם מוסיף ומתקיים אינטרס מועדף של מניעת נזק חמור לנאשם.