ה.ז. נ' א.ס.

בעניין:                נ.ס. ת"ז -------- (ילידת 2007xx.xx.)

                           ע.ס. ת"ז -------- (ילידת 2009xx.xx.)

החלטה

החלטה לאכיפת טיפול בשל קשיי קשר נמשכים בין האם לבין הקטינות, במקרה בו הקטינות מסרבות לטיפול והאב מתנגד לו. נוכח המורכבות אפרט להלן את הרקע להחלטתי דנן:

הצדדים, בני זוג לשעבר, הורים לשתי קטינות: נ' ילידת 2007xx.xx. וע' ילידת 2009.xx.

ביום 07.09.2021 נחתם בין הצדדים הסכם אשר אושר על-ידי בית המשפט וניתן לו תוקף של פסק דין, במסגרתו הוסכם כי משמורת הקטינות תהיה משותפת לשני ההורים, ויתקיימו זמני שהות עם הקטינות בחלוקה שווה בין ההורים לפי המתווה שהוסכם.

קדמו להסכם זה הליכים שהתנהלו בין ההורים בנוגע לזמני שהות, מזונות ורכוש, וגם התקיימה שמיעת קטינות ביחידת הסיוע. כעולה מהנתונים שם, הקטינות עורבו בסכסוך באופן לא מותאם והתגלו מצוקות של הקטינות בשל המעורבות הבלתי מותאמת שלהן בסכסוך ועל כן הן הופנו לטיפול. האב התנגד לטיפול בטענה כי אינו מוכן לשאת בתשלום עבורו. לאחר שניתנה החלטה הכופה את הטיפול והתשלום, החל טיפול אצל גב' אסתי להב, ובהמשך הצדדים הגיעו להסכם כמפורט לעיל, במסגרתו הוסכם על המשכו של טיפול. המטפלת דיווחה כי האב הביע התנגדות לטיפול והוא מתקשה לראות את חלקו ואחריותו בנתק שנוצר בין האֵם ובין הבנות. הוסכמו זמני שהות באמצע השבוע החל מהמועד בו ההורים יפרידו מגוריהם (באותה עת גרה האֵם ביחידת דיור) ועד מועד זה, נעשתה חלוקה של סופי שבוע.

על פי דיווח המטפלת בהמשך, האב הפר את זמני השהות ובית המשפט התבקש על-ידי המטפלת לחייב את האב להשתתף בהדרכה הורית. בהחלטה מיום 02.04.2021 בהליך 2566-06-20 ולאחר שהיה הכרח לכפות את הטיפול על פי המלצות גורמי הטיפול, קבעתי כי אם האב ימשיך לסרב לשתף פעולה עם הנחיות המטפלת, הוא יחויב בסך 500 ₪ למטפלת בשל אובדן זמנהּ, לצד שכנגד בשל הצורך לפנות לבית המשפט לכפות את הטיפול ולאוצר המדינה אם אדרש למתן החלטה. קבעתי כי החיוב יוטל על כל פגישה אליה לא תגענה מי מהקטינות או מפגש הדרכה הורית אליו לא יתייצב האב.

עדכון המטפלת מיום 12.04.2021 נכתב כי שוב הערים האב קשיים בנוגע לטיפול וכי לא ניתן להתקדם בטיפול עד שלא יוסדר התשלום בגינו. בעדכון נוסף שהוגש ביום 07.06.2021 נכתב כי ההורים טרם הפרידו מגוריהם ולא יישמו את ההסכם כך שההורים ממשיכים להתגורר תחת קורת-גג אחת. הבנות הגיעו למפגשים אך בשל התנגדות האב התקיימו רק 3 מפגשים עם כל אחת מהבנות. המטפלת ציינה כי האב מערב את הבנות בקונפליקט בצורה בוטה והאב לא עמד בתנאים נוספים שנקבעו. עוד צוין כי האב אינו פנוי להפנים טיפול והדרכה ועשוי בהכפשות והאשמות.

בהחלטה מיום 22.06.2021 התרעתי באב כי אי-שיתוף פעולה עלול לחייבוֹ בסנקציות.

כעת תלוי ועומד בפניי הליך שהוגש על-ידי האֵם במסגרתו נדרש בית המשפט להרחיב את זמני השהות בין האֵם ובין הקטינות, להורות על המשך טיפול ומינוי מומחים לשם אכיפת זמני שהות וקיומם. קדם לתביעה זו הליך י"ס במסגרתו מונה אפוטרופוס לדין וניתנו החלטות ביניים.

על פי הדיווחים והעדכונים של גורמי הטיפול שהוגשו עד כה, הקטינות נחשפו לתכני סכסוך קשים בין ההורים. האב מצדו, סבור כי ניתוק הקשר בין האֵם ובין הקטינות הוא המחיר של האֵם לשלם בשל בגידתה זו ועליה "לשאת בתוצאות". הדברים נאמרו במפורש על-ידי האב גם בדיון היום. האב עסוק בתחושות הנקם בשל האשמותיו כלפי האֵם כי בגדה עם אחר וחלוף הזמנים לא הקהה תחושותיו אלו.

האֵם, מצדה, אינה רואה את אחריותהּ בנתק בינה ובין הקטינות. למשל, היא אינה לוקחת אחריות על מעשים שעשתה בעבר כגון התעקשות להמשיך להתגורר בבית בחדר של הקטינה ולא בנפרד ואי-נטילת אחריות כלכלית לשם הפחתת הקונפליקט והמעמסה.

מאז עדכון זה, נעשו נִסיונות רבים על-ידי בית המשפט לגשר על קרע ולהפחית את הקונפליקט בין ההורים, אך לשווא. כל הורה התבצר בעמדתו והחלטות טיפוליות לא יושמו. בוועדת תכנון טיפול שהתקיימה ביום 09.08.2022 הומלץ על מעורבות טיפולית והדרכה הורית במעקב עו"ס חוק נוער. האב סירב לשלם עבור הטיפול, בהמשך הגישה האֵם את התובענה שבפניי ובהחלטה מיום 28.11.2022, לאחר ששני ההורים לכאורה הסכימו להמלצות וועדת הטיפול, הוריתי על יישומן.

בעדכון נושא תאריך 05.01.2023 צוין כי מספר חודשים קיים נתק מלא או חלקי בין האֵם ובין הקטינות ונדרש הליך חידוש קשר, ועל-כן המלצות וועדת תכנון-טיפול אינן רלוונטיות ויש לכנס וועדת תכנון-טיפול נוספת.

בוועדת תכנון-טיפול שהתקיימה ביום 29.01.2023 ישבו אנשי הוועדה עם הקטינות ללא נוכחות ההורים. נכתב שם:

"הבנות שיתפו פעולה באופן מלא והביעו דעתן בצורה ברורה. הן תיארו תקופה ארוכה, מורכבת וקשה שבה נפרדו ההורים אך המשיכו לגור באותו הבית ובמהלכה היו חשופות לתכנים כואבים ומורכבים, לרבות מעורבות משטרה וביהמ"ש. ניכר כי הבנות מזוהות מאוד עם האב, עמו מתגוררות, מציאות אשר ככל הנראה מקלה עליהן ומאפשרת להן לתפקד. הן חשות כעס רב כלפי האם. נ' ניתקה עמה את הקשר ואינה מעוניינת לחדש אותו. ע' מנהלת עמה שיחות טלפון, הן אינן נפגשות".

המלצת הוועדה הייתה להפנות את המשפחה לטיפול במרכז מיכאל לשם טיפול והדרכת הורים.

ההמתנה לטיפול במרכז מיכאל התארכה ועל-כן בדיון מיום 02.03.2023 הוריתי על מינוי אפוטרופוס לדין עבור הקטינות וקבעתי כי מתווה המפגשים יהיה בסיוע האפוטרופוס לדין, פעם בשבוע.

בעדכון שהוגש ביום 13.03.2023 צוין כי המפגש הראשון במרכז מיכאל נקבע ליום 26.03.2023. לאחר מפגש זה הותוותה תכנית טיפול לפיה התהליך יכלול פגישות פרטניות עם כל אחד מההורים ומפגשים דיאדיים. בית המשפט התבקש להבהיר כי הבאת הקטינות לטיפול תהיה באחריות האב.

לאחר מכן הגישה האפוטרופוס לדין עדכון במסגרתו ציינה כי הקטינות תיארו תחושות של כעס ותִסכול מהתנהגות האֵם אך יחד עם זאת, המתווה עליו הוחלט תואר בצורה חיובית, בד בבד עם תחושה כי האֵם מפעילה לחץ רב מדי ופוגעת בשגרת חייהם בשל רצונה להרחיב את המפגשים. הקטינות טענו כי האֵם "מעולם לא לקחה אחריות על מעשיה". טענו כי האב דוחף אותן לפגישות עם האֵם אך הן חוות אכזבה בכל פעם מחדש, והן מסרבות להיעזר בטיפול רגשי. אפוטרופוס לדין ציינה כי היא התרשמה שמצב הדברים הקצין וקיים קושי בקיום מפגשים ללא מעטפת טיפולית תומכת. במסגרת העדכון גם נכתב כי האֵם סירבה לחדש לקטינות את הדרכון כחלק מהלחץ אותו היא מפעילה על הקטינות.

בדיון שהתקיים ביום 10.05.2023 חייבתי מפגש בכל יום שני בשעה 17:00 כאשר באחריות האֵם לאסוף את הקטינות מבית האב ולהשיבן לבית האב. עוד חייבתי שם את האֵם לחתום על הנדרש לשם הנפקת הדרכון והמלצתי לאֵם להימנע מהתניית התניות בנוגע לצרכים החומריים של הקטינות כחלק מנִסיונהּ להיפגש עמן. באשר לאב, המלצתי כי יתמוך הן מילולית והן בפועל בחיזוק קשר בין האֵם ובין הקטינות.

לזמן מה הרושם היה כי המתווה הטיפולי נותן אותותיו ושני ההורים התגייסו לכך. אלא שבעדכון עו"ס לסדרי דין נושא תאריך 27.06.2023 נכתב כי במהלך מפגשי האינטק התקיימו 4 פגישות עם האֵם, 2 פגישות עם האב ופגישה אחת עם הבנות. אמורות היו להתקיים פגישות נוספות עם האב וגם פגישות משפחתיות של הורה עם הקטינות אך בשל קשיי הגעה של האב, הוחלט לוותר על פגישות אלו.

התרשמות הצוות המקצועי הייתה כי לאב קשר קרוב ואינטנסיבי עם הקטינות, האֵם משקיעה בשיקומו של הקשר ובנִסיון להרחיבו והקטינות בעלות כוחות, נבונות ונעימות והן מבקשות שלא לשנות את המצב הקיים. נכתב כי הקונפליקט הגבוה בין ההורים ובחשיפת הקטינות לקונפליקט נתן אותותיו ובגרו הקטינות טרם זמנן ובנִסיונות ריצוי וסתגלנות גבוהים שהפגינו הקטינות אשר נדרשו לבחור צד והוצג בפניהן מצג כי "הורה אחד הוא הטוב והצודק, ואילו השני הרע והפוגע / מזניח". נכתב כי נסיבות אלו פוגעות בהתפתחותן הנפשית של הקטינות. אשר להמשך הטיפול נכתב כי האב חש שהטיפול לא נדרש שכן הקטינות מתפקדות במרחבים השונים בתִפקוד גבוה ואילו להם מוטיבציה גבוהה להמשך הטיפול. עוד נכתב כי אין בכוונת האב להביא או להשיב את הקטינות והאֵם הסכימה לעשות כן אך ביקשה כי האב יוודא יכין אותן בזמן לאיסוף.

בהחלטה מיום 29.06.2023 חייבתי את האב להפעיל סמכותו ההורית לשם הבאת הקטינות לטיפול וציינתי כי אם לא יעשה כן, אבחן לחייבו בהוצאות או להטיל עיצומים אחרים לשם אכיפת הטיפול.

בין לבין, הגיש האב תביעה למזונות ובכתב ההגנה שהגישה האֵם התבקש בית המשפט לדחות את התביעה. נטען שם כי האֵם משלמת מסעדות עבור הקטינות ונפגשת עמן בקניונים ועל-כן מוציאה כספים עבור הקטינות. עוד נטען כי האֵם השתתפה בהוצאות לשנת הלימודים וציוד לבית הספר.

בעדכון עו"ס לסדרי דין שהוגש ביום 21.08.2023 נכתב כי האב מסרב להגיע לוועדת תסקירים שנקבעה בלשכת הרווחה. וועדת תסקירים זומנה לאחר שעל פי עדכון מרכז מיכאל, לא התקיים רצף טיפולי בגלל חוסר שיתוף פעולה ואי-הסכמה של האב על חשיבות הטיפול.

בד בבד, מדיווח מרכז מיכאל נמסר כי קיים חשש רב למצבן הרִגשי של הבנות ועל-כן יש לבחון מחדש את המענה שיש לתת למשפחה ולהעמיק ולהרחיב את ההתייעצות לשם קידום תכנית טיפולית מתאימה לאחר כינוס וועדת תסקירים.

בהחלטה מיום 23.08.2023 קבעתי כי אם האב לא יתייצב לוועדת תסקירים, יחויב בהוצאות. על פי עדכון שהוגש נושא תאריך 10.09.2023, האב התייצב לוועדה ונקבע מתווה טיפולי. נכתב שם כי יש לקיים מרחב זמן לבניית קשר "באופן שאינו נתון לבחירתן ואינו תלוי בעידוד האב". הומלץ על קיום זמני שהות בפועל ותכנית טיפול נפרדת לכל אחת מהבנות יחד עם טיפול דיאדי.

העדכון כלל את מועדי הפגישות הטיפוליות ונכתב כי הבאת הקטינות לטיפול והחזרה שלהן היא באחריות האֵם שתאסוף אותן ממסגרות החינוך. עוד נכתב שם כי יוגש לבית המשפט דיווח חודשי מטעם עו"ס לסדרי דין שמפרטת האם הפגישות וזמני השהות התקיימו.

כפי שציינתי לעיל, בדיון היום, חזר האב והביע את סירובו לטיפול. מדבריו עלה כי הוא מונע מרגשות נקם, שלא לומר, שמחה לעיד כלפי האֵם בשל קשיי הקשר בינה ובין הבנות, ובלשונו:

"כמה זמן נמשיך את זה? די, אני מבקש שיירשם באותיות קידוש לבנה: נמאס. אני מכבד את גלית, אשת מקצוע מהממת, הבנות מחבבות אותה. אבל נמאס. נמאס! לא נמאס לכן? אולי די? באתן לברך ויצאתן מקללים? לא נמאס לכן לשבת לבנות על הראש? הן נפגשות איתה, מדברות. אני לא צד בעניין. אני מבקש, אחד, לרדת ממני לחלוטין. שנית, לרדת מהבנות לחלוטין. מובן לכן? פה זה נגמר. הן לא מעוניינות בטיפולים. היא זקוקה לטיפול פסיכיאטרי? שהיא תלך. היא פשעה, היא בגדה, שהיא תלך. תרדו מהבנות שלי. תפעילו פקודת מעצר אם צריך, תרדו ממני. סיימתי. היא עשתה נזק? שהיא תשלם. הבנות טוב להן. הן עובדות, יש להן חברות, לימודים, חיי חברה. די, נמאס. תעשו מה שאתם רוצים".

עם כל ההבנה לכך שהבנות, כיום, העבירו מסר דרך האפוטרופוס לדין כי המשך הטיפול והמעורבות מכביד עליהן, איני סבורה שיש בשלב הזה להפסיק את נִסיונות הטיפול לשם חיזוק קשר. יחד עם זאת, יש לכרוך את הדברים בד בבד עם נטילת אחריות כלכלית של האֵם.

אמירותיו של האב באולם בית המשפט מעידות על המשך הסתה של האב כנגד האֵם. התנהלות שכזו היא הורות פוגענית שיש לפעול לעצור אותה. על האב היה להניח לתחושות הקשות שהוא חש כלפי האֵם ולאפשר רצף טיפולי לשם חידוש, ולאחר מכן חיזוק, הקשר בין האֵם ובין הקטינות על-מנת שהאֵם תשוב להיות הורה מעורב ולגיטימי בחייהן. התמיכה של האב בהדרת האֵם מחיי הקטינות גורמת להן נזקים בלתי הפיכים.

מחובתו של האב, כמי שהקטינות מתגוררות עמו, והוא הגורם המעורב והמשפיע על חייהן, לעשות כל שביכולתו בכדי שיתקיימו זמני שהות ותתאפשר מעורבות של האֵם בחיי הקטינות. לא רק שהאב לא עשה כן אלא שלא ניתן להשתחרר מהרושם, כפי שציינתי לעיל, כי מדובר באב שהסית ומסית את הקטינות. לטעמו של האב "היא פשעה, היא בגדה, שהיא תלך (לטיפול, ה.ג.ע.) תרדו מהבנות שלי" ועוד אמר "היא עשתה נזק? שהיא תשלם! הבנות טוב להן". הדברים צוטטו במלואם לעיל.

האב משתמש בסירוב הקטינות לפגוש את האֵם על-מנת להצדיק את הפרת חובתו כהורה סביר לחייב קשר בין הקטינות ובין האֵם, ובדרך זו גם מעודד אותן להפר החלטות שיפוטיות. פגיעת הורה אחד בהורות ההורה האחר ועידוד קטינים שלא לשמור על קשר עם הורה אחר, היא הורות פתוגנית. ראו בהקשר זה פסק דיני בתמ"ש 2533-05-15 א"ב נ' צ"ב, מיום 31.03.2019. אי קיום קשר קבוע ויציב בין הורה לילדו, אינו טובתו של קטין ומחובתו של בית המשפט יחד עם ההורים ובפרט ההורה המשמורן, לעשות הכל על מנת לחזק את הקשר ולהימנע מניתוקו או צמצומו.

ברמ"ש 48940-03-20 פלונית נ' פלוני, סייפא סעיף 4 לפסה"ד מיום 10.8.20 נאמר כי:

"עניין לנו, אפוא, בתופעה חמורה ביותר שפוגעת קשות בילד ובהורה המנוכר ויש לעשות כל שניתן, הן במישור הטיפולי הן במישור השיפוטי, כדי למגרה. ד"ר צ'ילדרס מכנה תופעה זו כתסמונת "הורות פתוגנית" (גורם חולי), אשר נכללת במדריך האבחון הפסיכיאטרי DSM החמישי והיא נחשבת להתעללות פסיכולוגית (ראו בהרחבה את המקורות המדעיים המפורטים לגישה זו בתמ"ש (נצ') 5075-04-15 פלוני נ' פלונית (23.5.18), תמ"ש 2533-05-15 א.ב. נ' צ.ב. (31.3.19); תלה"מ 49688-02-19 ל.פ. נ' נ.ב.פ. (22.8.19)).

אכיפת פסק דין שעניינו זמני שהות יכול ותעשה כפי הוראת סעיף 62 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. ראו רמ"ש 55946-11-16 פלוני נ' פלונית, מיום 05.03.2019 סעיף 693 לפסה"ד. בהמשך, סעיף 698 ואילך, נאמר שם כי בארגז הכלים של בית המשפט, בין היתר, הטלת סנקציות מכוח סעיף 66א לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 , היינו, הגבלה על קבלת דרכון; עיכוב יציאה מן הארץ; הגבלה על שימוש בכרטיסי חיוב והגבלה על קבלת/החזקת/חידוש רִשיון נהיגה.

מגבלות אלו יכול ויוטלו על ההורה שאינו מקיים את זמני השהות – שכן ההורה הוא הנציג "המשפטי" של הקטין בפני בית המשפט. ראו בהקשר זה גם תמ"ש 4287-07-15 פלונית נ' אלמוני מיום 30.4.17 סעיפים 8-9 לפסה"ד.

דרך אחרת לאכוף זמני שהות וטיפול היא מכוח סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995; הפחתת מזונות (רמ"ש 55946-11-16 פלוני נ' פלונית, מיום 05.03.2019 סעיף 701 ואילך בפסה"ד שם); הליכי בִזיון בית המשפט והליכים פליליים הכוללים אף סנקציית מאסר; סנקציות כספיות – תשלום "קנסות" או "פיצויים בגין הפרה" (רמ"ש 55946-11-16 פלוני נ' פלונית, מיום 05.03.2019 סעיף 754 בפסה"ד); פיצוי במסגרת תביעת נזיקין (רמ"ש 55946-11-16 פלוני נ' פלונית, מיום 5.03.2019 סעיף 765 ואילך לפסה"ד שם); העברת המשמורת; הכרזה על קטין כנזקק ואף הוצאתו מבית שני ההורים למרכז טיפולי (רמ"ש 55946-11-16 פלוני נ' פלונית, מיום 5.3.19 סעיף 770 ואילך לפסה"ד שם) ועוד. ראו גם האסמכתאות שאוזכרו שם: פ' מרכוס, "ניכור הורי וסרבנות קשר: כיצד למנוע כישלון קשר בין ילד להורה", רפואה ומשפט, גִליון מס' 51 (מרץ 2019) וכן בסִפרהּ של ד"ר שרון פרילינג, ניכור הורי, (2019) עמ' 651-657. דברים אלו נכתבו על-ידי בית המשפט גם בתיק 1495-08-20. ראו גם רמש (י-ם) 55946-11-16 פלוני נ' פלוני מיום 5.3.2019.

אשר לאכיפת טיפול, הרי שצרכי הקטין כוללים הן את צרכיו החומריים והן את צרכיו הנפשיים ומחובתם של ההורים לספקם. ראו סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962; ע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית, פ"ד נ(3) 133, 144.

רשימת הצרכים המוזכרים בסעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב-1962, אינה רשימה סגורה. ראו ע"א 2266/93 פלוני נ' פלוני, פ"ד מט(1) 221, 241; רע"א 5587/97 היועץ המשפטי לממשלה נ' בן אכר, פ"ד נא(4) 830, 845; ר"ע 698/86 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני, פ"ד מב(2) 661, 673; ע"א 2266/93 שאוזכר לעיל בעמ' 241. וכך גם טיפול משפחתי/רגשי לשם חידוש או חיזוק קשר בין הורה לבין ילדו, במקרה של קשיי קשר.

להורים אוטונומיה להחליט בדבר מתן טיפול לילדם, אם לאו, וזאת ללא התערבות גורמים אחרים. בבסיס האוטונומיה להחליט עומדת ההנחה כי הורי הקטין פועלים לטובתו וזכותם לראות לגדל את ילדם בדרך הנראית להם לפי שיקול דעתם ואמונתם. ראו ע"א 577/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פ"ד לח(1) 461, 468; ע"פ 4596/98 פלונית נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 145, 182; דנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(6) 246, 257.

אלא שקיימות נסיבות בהן ההורים אינם ממלאים תפקידם כראוי, אם בשל הזנחה, התעללות או מחלוקת בין ההורים, ואז נדרשת התערבות המדינה. ראו ע"א 2266/93 פלוני נ' פלוני, פ"ד מט(1) 221, 237; בע"מ 5710/05 פלוני נ' פלונית, מיום 6.7.2006.

שני מקורות נורמטיביים מסמיכים את בית המשפט להתערבות שכזו, חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960, והשני הינו חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962.

לטעמי מקרה זה נופל לאחד מבין המקרים בהם מחובתו של בית המשפט, כאבי הקטינות, שהן נוכחות-נפקדות באולם בית המשפט, להתערב ולחייב בטיפול.

לא נעלם מעיני כי האֵם אינה חפה מטעויות ומהתנהלות שפגעה בקטינות בשל אינטרסים כלכליים אישיים שלה ובשל התבצרות בעמדותיהּ. אך אי קיומם של מפגשים סדירים עם האֵם – מה שהוא טובתן, והעמקת הקשר עם האם, מה שגם הוא טובתן, מחייבים התערבות בית המשפט ואכיפת הטיפול וזמני שהות על ידי שימוש בארגז הכלים שבידי בית המשפט - כפי שהתרעתי באוזני האב במהלך ההליכים וגם בדיון היום.

נוסף על כך, ומבלי לגרוע מהאמור אציין כבר כעת כי בדעתי לחייב את האֵם בתשלום מזונות זמניים בד בבד עם הפעלת ארגז הכלים לאכיפת הטיפול וזמני השהות – שהרי לא יעלה על הדעת כי האֵם, אשר אינה נושאת בעול הכלכלי של גידול הקטינות, תעמוד מנגד המצב הכלכלי, ותבקש לאכוף זמני שהות בהתעלם מהצרכים החומריים של הקטינות. בית משפט זה אמר דברים אלו לאֵם מספר פעמים. יתר על כן, קיים סיכוי כי אם תיקח האֵם חלק בנטל הכלכלי אולי הדבר יפחית מהקונפליקט בינה ובין האב, שכן גם סוגיה זו גורמת להעצמת הקונפליקט.

על כן, אני מורה כדלקמן:

1.אני מחייבת את הקטינות להשתתף באופן רציף וקבוע בטיפול כפי שהומלץ בוועדת התסקירים שהתכנסה ביום 05.09.2023, ופוּרט בעדכון עו"ס לסדרי דין נושא תאריך 10.09.2023. מועדי הטיפול בהם יתקיים מפגש אליו מחויבות הקטינות להגיע הם כדלקמן:

אוקטובר: 09, 16, 23, 30.

נובמבר: 06, 13, 20, 27.

דצמבר: 04, 11, 18, 25.

ינואר: 01, 08, 15, 22, 29.

פברואר: 05, 12, 19, 26.

מרץ: 04, 11, 18, 25.

אפריל: 04, 11, 18, 25.

2.אני מחייבת את ההורים לשתף פעולה עם הטיפול כפי שיומלץ ולהגיע לכל מפגש שאליו יזומנו. הורה שלא יתייצב למפגש שאליו הוזמן, ישלם להורה השני סך 500 ₪ בגין אובדן זמנו והתארכות הטיפול.

3.בעלות הטיפול יישאו ההורים בחלקים שווים.

4.באחריות האב לוודא השתתפות הקטינות בטיפול במועדים כפי שפורטו לעלי או בכל מועד אחר אליו יוזמנו על ידי גורמי הטיפול.

בגין מפגש אליו לא תגיע קטינה, ללא הסכמה מראש בין ההורים או אישור מראש של בית המשפט, ישלם האב לאֵם סך 300 ₪ בגין אובדן זמנה, וסכום זהה לטובת אוצר המדינה בגין אובדן זמנו של המרכז הטיפולי.

במקרה שבו תהיה הפרה של שני מפגשים רצופים ומעלה, יבחן בית המשפט להתְלות את רִשיון הנהיגה של האב או הטלת סנקציות נוספות ככל שההפרות ימשיכו.

5.באחריות האֵם להביא את הקטינות לטיפול ובחזרה. האֵם תאסוף את הקטינות בתום המסגרת החינוכית ותשיבן לבית בתום הטיפול.

6.אני מחייבת את ההורים, בשיתוף האפוטרופוס לדין, לקבוע מועד קבוע למפגש שבועי בין האֵם ובין הקטינות.

לא תהיה הסכמה, ייקבע היום האמור על-ידי האפוטרופוס לדין.

האפוטרופוס לדין תגיש בתוך 7 ימים הודעה ותפרט מהו היום בו יתקיים מפגש שבועי קבוע בין האֵם ובין הבנות.

7.החל מחודש אוקטובר 2023, תשלם האֵם, על חשבון מזונות זמניים ומדור של הקטינות, 1,300 ₪ לחודש עבור כל אחת מהקטינות.

עוד אני מחייבת את האֵם להמשיך ולשלם את ההוצאות מחצית ההוצאות הרפואיות החריגות של הקטינות ומחצית הוצאות החינוך החריגות של הקטינות. המזונות ישולמו ב-10 לכל חודש מראש.

בהמשך, על פי התקדמות הטיפול ושיתוף הפעולה של האב והקטינות, אבחן המשך הצורך בהמשך חיוב זה לרבות גובהו.

8. לאחר שיוגש דיווח האפוטרופוס לדין, אבחן הצורך בשמיעת הקטינות או מי מהן.

מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים תיקוני הגהה ועריכה.

המזכירות תמציא לצדדים, לעו"ס לסדרי דין ולאפוטרופוס לדין.

ניתנה היום, ג' תשרי תשפ"ד, 18 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.