רקע
1.בתאריך 24.1.11 נחתם הסכם בין התובעת הגב' ז.ה., לבין הנתבעת חברת ג'נרל עלית מהנדסים בע"מ. במסגרת הסכם זה, התחייבה הנתבעת למתן שירותי אחזקה ותיקונים בחמישה מכשירי חשמל ביתיים השייכים לתובעת, כמפורט ב"תעודת החזקה למכשירים" מאותו היום. תקופת ההסכם נקבעה ל- 48 חודשים ועוד 5 חודשים נוספים ללא תשלום, שניתנו לתובעת בחינם בגין שנת ביטוח שעמדה לזכותה בחברה אחרת, אצלה היא היתה מבוטחת קודם לכן. אין מחלוקת על כך שבמועד ההתקשרות בהסכם זה, שילמה התובעת לנציג הנתבעת סך כולל של 3,204 ₪ (כשבהסכם מצויין כי מדובר בתשלום חודשי של 80 ₪, הגם שהסכומים לא מתיישבים זה עם זה) והתחייבה לשלם סך של 88 ₪ נוספים השתתפות עצמית בעד כל ביקור טכנאי.
טענות התובעת
2.לטענת התובעת, בחלוף קצת יותר משנה מאז, בתאריך 27.2.12, בעקבות התרשמותה משירות לקוי ולא מקצועי מצד אנשי מקצוע שנשלחו על ידי הנתבעת לתיקון תקלות שארעו במדיח הכלים ובמייבש הכביסה שלה, היא החליטה להפסיק את ההתקשרות ובקשה לבטלה.
3.לגרסתה, פנייתה אל הנתבעת בבקשת הביטול נענתה כמעט כחודש לאחר מכן, ביום 21.3.12, אז הודיעה לה הנתבעת כי תוכל לבטל את ההתקשרות בתנאי שינוכה סכום של 2,269 ₪ מן הסכום אותו היא שילמה בשעתו.
4.התובעת מוסיפה וטוענת כי לנוכח דרישה זו, שנראתה לה מוגזמת, היא פנתה אל המועצה הישראלית לצרכנות אשר פנתה בשמה אל הנתבעת, מספר פעמים, במשך מספר חודשים – עד לתחילת חודש יולי 2012, אך לא נענתה. במשך כל התקופה הזו, המשיכה הנתבעת לגבות מהתובעת תשלומים חודשיים, באמצעות כרטיס האשראי שלה.
5.במצב דברים זה בו, לתפיסתה, הסתבר כי מלכתחילה לא יכולה היתה הנתבעת לעמוד בהתחייבותה ליתן לה שירותי אחזקה ותיקונים מקצועיים, סבורה התובעת כי יש מקום לחייב את הנתבעת להשיב לה את מלוא כספה.
לחלופין, מבקשת התובעת לקבוע כי מכיוון שהיא הודיעה לנתבעת בכתב על רצונה לבטל את העיסקה, אזי על הנתבעת להשיב לה את החלק היחסי של התשלום, החל ממועד ההודעה – 27.2.12.
בתבעה את הסעד הזה, טוענת התובעת כי מדובר ב"עסקה מתמשכת" כהגדרתה בסעיף 13ג(א) לחוק הגנת הצרכן ולכן על פי הוראת סעיף 13ד(א) לחוק זה, היתה לה זכות לסיים את ההתקשרות, בכל שלב, בהודעה על כך, בעל-פה או בכתב.
6.התובעת מוסיפה וטוענת כי לאור התנהגות הנתבעת, אשר נמנעה מביטול העסקה במשך תקופה ממושכת, מגיע לה פיצוי בסך 2,000 ₪ בגין עוגמת נפש וכי יש לחייב את הנתבעת גם בפיצויים לדוגמא, מכח סעיף 31א(א)(2ב) לחוק, עד לסכום של 10,000 ₪, ללא הוכחת נזק.
טענות הנתבעת
7.להגנתה, טענה הנתבעת באמצעות נציגה, מר איציק כהן, כי ארבעה מתוך חמישה מכשירי החשמל נשוא ההסכם, היו מכשירים בני יותר מ- 10 שנים וכי במהלך שנת ההתקשרות הראשונה, עשתה הנתבעת מעל ומעבר במתן שירות ותיקון למכשירים אלה.
8.נציג הנתבעת לא כפר בזכותה של התובעת לבטל את ההסכם, על אף שלדבריו האפשרות הזו היתה "הכי פחות עדיפה עליו" וטען כי ניסה לשכנע אותה לפתור את המחלוקת שהתעוררה ביניהם, בדרכים אחרות, אלא שהיא לא הסכימה.
לתפיסתו, משעמדה התובעת על רצונה לבטל את העיסקה, צריך היה הביטול להיות כרוך בתשלום של 1,345 ₪ נוספים על דמי השירות לשנה הראשונה, לשם כיסוי הוצאות הנתבעת ודמי ביטול: כך טוענת הנתבעת בסעיף 11 לכתב ההגנה:"...ההשקעה העצומה של הנתבעת בנסיונות לתקן את מכשירי החשמל של התובעת עלו עשרת מונים על הפרמייה ששולמה עבור השנה הראשונה להסכם" וכך גם טען נציג הנתבעת בבית המשפט:"...היא צריכה לממן את כל הוצאותינו בגלל שהיא מבקשת לבטל את ההסכם טרם זמנו... החברה לא יכולה להפסיד כספים בגלל לקוח שרוצה לבטל את ההסכם, בטרם הסתיים החוזה".
המסגרת הנורמטיבית
9.האם אכן מדובר ב"עיסקה מתמשכת"?
חוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981 ייחד סעיף נפרד לטיפול בעסקה המכונה "עסקה מתמשכת".
"עיסקה מתמשכת" מוגדרת בסעיף 13ג. לחוק זה, כך: "עיסקה לרכישת שירותים באופן מתמשך, לתקופה קצובה או בלתי קצובה".
המדובר ביחסים ארוכי טווח שבין עוסק לצרכן, במסגרתם העסקה מתחדשת מתקופה לתקופה ולרוב היא תמשיך להיות בתוקף עד אשר הצרכן יבקש את סיומה. ברוב המקרים, אמצעי התשלום הוא כרטיס אשראי או הוראת קבע, כך שהתשלום מתבצע ללא צורך בפעולה של הצרכן.