ה"פ 11152-07-15 לויאן נ' נציגות הבית המשותף ואח'

לפניי בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין חלוט שניתן נגד המשיבה 2, בטענה שהמבקש, הקשור במשיבה 2, הוא בעל הזכויות בנכס שביחס אליו ניתן פסק הדין. בתמצית, אין זו אלא בקשה לדחיית הקץ, שדינה דחייה.

רקע

1.ברח' מינץ 1 בתל אביב שוכן בית משותף ובו 24 יחידות. בשטח ארבע מן היחידות פועל מרכול. המשיבה 1 (להלן: הנציגות) הגישה עוד בשנת 2013 תביעה נגד מי שנטען כי היא המחזיקה במרכול, היא המשיבה 2 (להלן: חמח), וזאת למפקחת על רישום המקרקעין בתל אביב. כעולה מפסק הדין שצורף לבקשה, באותה תביעה טענה הנציגות כי חמח התקינה במרכול מנועי קירור גדולים באופן המונע את השימוש בחצר המשותפת, התקינה שלטים החורגים מקו בנין ופוגעים בחזית הבנין, החליפה את חלונות הראווה, ופגעה בקירות הבית. חמח התגוננה בתחילה בטענה כי השימוש שהיא עושה בשטח סביר ואינו פוגע בשכנים, אך בהמשך נמנעה מלהגיש תצהירים ולהתייצב לדיון, וניתן נגדה פסק דין בהיעדר התייצבות ביום 21.10.13, המחייבה להסיר את המנועים (או להזיזם), להסיר את השלטים, להקטין את חלונות הראווה ולתקן את קירות הבית. בקרוב יצוינו שנתיים לפסק הדין, והוא טרם בוצע. הנציגות פועלת מזה זמן לביצועו בהליכי הוצאה לפועל, שכנראה קרבים לכלל הצלחה, ומכאן הבקשה עתה.

2.לזירה נכנס עתה המבקש, מר שלמה לויאן (להלן: לויאן). הנציגות, כך נטען, פועלת נגד הגורם הלא-נכון. ביום 6.7.15 הגיש תביעה לסעד הצהרתי שלפיו נאסר על הנציגות לפעול למימוש פסק הדין. זאת, שכן למעשה לויאן הוא המחזיק במרכול, כך נטען, מכוח הסכם שכירות בינו לחמח, שנכרת עוד בחודש מרץ 2012, והוא בעלי המטלטלין שבו. ממתי הוא יודע על ההליכים המשפטיים – אינו אומר. בבקשה הלאקונית לסעד זמני שבאה בגדרי התובענה צוין רק כי ביום 5.4.15 פנה לויאן לראש ההוצל"פ באמצעות בא כוחו הקודם בדרישה לעכב את המימוש, ראש ההוצל"פ דחה "ובצדק" (כך המבקש עצמו) את הבקשה וקבע כי צד שלישי מנוע מלהעלות טענות בהליך ההוצל"פ אלא מקומן של טענותיו בבית המשפט, ומכאן הבקשה הנוכחית. יישום פסק הדין, טוען לויאן, יסב לו נזק כלכלי כבד.

3.הבקשה לסעד זמני, שהוגשה מחוץ לשעות העבודה, הובאה לפני שופט תורן והוא הורה על קבלת תשובה ותשובה לתשובה טרם בירור הבקשה. אלו נמסרו, לאחר עיכובים, ותוך שכל צד מטיח ברעהו שאינו ממציא לו את כתבי הטענות כיאות, והבקשה הועברה לעיוני.

4.בתשובת הנציגות (חמח, כמעט למותר לציין, לא הגיבה) מלינה היא על הניסיון לעכב את ביצועו של פסק הדין. לויאן, היא טוענת בתמצית, אינו אלא חליפה של חמח, והוא מנוע מלטעון לזכות עצמאית ולעיכוב מימושו של פסק הדין, המקים לשיטתה השתק פלוגתא גם בעניין לויאן. היא מטעימה כי לויאן יודע על פסק הדין מזה זמן רב, והוא אף ניסה להתערב בהליכי ההוצל"פ עוד בחודש אוקטובר 2014, תוך "הבטחה" כי יגיש עתירה לבית המשפט תוך 15 יום, והנה עתר רק עתה. לויאן, נטען, אף פעל כנציג חמח ועמד בקשר עם הנציגות בניסיון להביא לדחיית הקץ, אך דבר לא נעשה, עד לבקשה הנוכחית.

5.משיב לויאן (תוך טרוניה שלא הובהרה באשר לחוסר בשני נספחים בתגובת הנציגות, אף שאלו מצויים במערכת נט המשפט שהוא עיין במסמכים בה, וממילא אינם משפיעים): הנציגות מתפרצת לדלת פתוחה. ודאי שלויאן היה ער להליכים. ודאי שעמד בקשר עם הנציגות, בניסיון לפתור את המחלוקת, ולכן המתין עד הנה עם הגשת התביעה. אולם משעתר, דין עתירתו להתקבל. אין כל מעשה בית דין, לא בעניינה של חמח שעה שלא היה לה את יומה בבית המשפט ולא הוכרעה כל פלוגתא לגופה, קל וחומר בעניין לויאן שאינו חליף של חמח.

6.שני הצדדים לא הביעו התנגדותם להכרעה על יסוד הכתובים, בהמשך להחלטתי מיום 19.7.15 בעניין (ובדין, שכן אין מחלוקת עובדתית המחייבת ליבון לצורך הכרעה בבקשה), ומכאן הכרעתי.

דיון