המבקשת הגישה המרצת פתיחה, במסגרתה עתרה להצהיר, כי דרישת החוב שהוצאה לה ע"י המשיבה (היא תאגיד המים והביוב של ראשון לציון) - היא בטלה או דינה להתבטל, וכי יש להפסיק את הליכי הגבייה שננקטו נגדה.
אין חולק, כי המבקשת רכשה, ביום 24.3.03, את ביתה מחברה קבלנית, וכי החל מיום 12.8.03 קיבלה לידיה את החזקה בבית. המבקשת טוענת כי קיבלה את החזקה בבית לאחר שניתן טופס 4 אך טופס כאמור לא הוגש.
מכל מקום, החל מיום 12.8.03 מתגוררת המבקשת בבית, מבלי שהותקן בו מד מים, ולפיכך היא אף לא שילמה עבור צריכת המים בבית. המבקשת טענה, כי האמינה בתום לב כי היא משלמת באופן שוטף את תשלומי המים והביוב בגין הנכס יחד עם תשלומי הארנונה ולא היתה לה כל ידיעה כי היא צורכת מים מבלי לשלם.
במהלך שנת 2014, עקב ביקורת אקראית של נציג המשיבה, הסתבר למשיבה כי המבקשת מתגוררת בבית וצורכת שירותי מים וביוב תוך התחברות פיראטית למערכת הביוב (באמצעות "ניפל") ומבלי לשלם עבור המים שהיא צורכת.
לפיכך, ביום 1.5.14, הותקן ע"י המשיבה מד מים בבית המבקשת, ומאז נשלחים לה חשבונות מים תקופתיים לתשלום עפ"י קריאת מד המים.
במקביל, נדרשה המבקשת ע"י המשיבה לשלם סכום של כ – 100,000 ₪, בגין צריכת המים מאז כניסתה לבית ועד למועד התקנת מד המים. משלא שילמה את הדרישה, אף ננקטו נגדה הליכי גבייה.
המבקשת טענה, כי דרישת המשיבה כלפיה בטלה וזאת, בין היתר בשל התיישנות ו/או שיהוי. עוד הלינה המבקשת על כך, שהמשיבה לא פירטה, ולו בדוחק מה הבסיס לדרישת הסכום המופרז שנתבעה לשלם.
המבקשת טענה, כי החובה להתקין מד מים חלה על המשיבה, וכי ככל שלא התקינה מד מים אין היא יכולה להלין אלא על עצמה.