ה"פ 24717-06-14 טרכטינגוט ואח' נ' עריית תל אביב יפו ואח'

בפניי שתי בקשות לדחיית התובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית; האחת, הוגשה על ידי המשיב מס' 5, הנאמן לנכסיהם של משה חכם וויויאן אזולאי בפש"ר (להלן: "פושטי הרגל"), המשיבים 3-4 להמרצת הפתיחה (להלן: "הנאמן"); השניה, הוגשה על ידי עיריית תל אביב והמשיב מס' 2 כונס הנכסים על זכויות חברת טולוז מטיס בע"מ (להלן: "טולוז"), אשר הינם המשיבים 1-2 להמרצת הפתיחה (להלן: "עת"א").

בתמצית, עניינה של המרצת הפתיחה נשוא הבקשה דנן, בהצהרה כי מניות טולוז הינן בבעלות המבקשים 1-2, יוסף ויעקב טרכטינגוט וכי למשיבים 3-4, פושטי הרגל (המיוצגים על ידי הנאמן) אין זכות במניות. כמו כן, מבוקש להצהיר כי המבקש 4, עזבון המנוחה (להלן: "עזבון המנוחה") הינו בעל זכות דיירות מוגנת בנכס הידוע כגוש 6945 חלקה 56 ת"ח 48-77 (להלן: "הנכס") וכי המחזיקים בפועל בנכס הינם שוכריו.

המבקשים 1-2 טוענים כי הם רכשו את כלל מניות טולוז משנת 2001 כך שלנאמן אין זכות או עילה לפעול למימוש מניות או נכסים של טולוז ואין כל בסיס למינויו ככונס נכסים משותף. עוד ביקשו המבקשים בהמרצת הפתיחה להצהיר כי יורשי המנוחה הינם בעלי הזכויות בדיירות מוגנת בנכס. בנוסף, דורשים המבקשים להצהיר כי טולוז אינה חבה בחובות ארנונה ומים נשוא תיק ההוצאה לפועל בגין הנכס.

בשתי הבקשות המונחות בפניי, זו שהוגשה מטעם המשיבים 1-2 וזו שהוגשה מטעם הנאמן (כאמור, המייצג את משיבים 3-5), מבוקש לדחות את התובענה על הסף הואיל והתובענה מצויה בסמכותו העניינית של בית משפט המחוזי בו מתנהל תיק פשיטת הרגל של פושטי הרגל (פש"ר 20030-02-11) ולא ניתן אישורו להגשת תובענה זו, כנדרש בסעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל.

כמו כן, טוענים המבקשים בשתי הבקשות, כי בית המשפט המחוזי נעדר סמכות עניינית לדון בטענות שעניינן דיירות מוגנת בנכס, הואיל וזו מוקנית לבית המשפט השלום על פי סעיף 51 (א) (3) לחוק בתי משפט [נוסח משולב], התשמ"ד 1984.

הנאמן מציין בבקשתו, כי גב' ויויאן אזולאי מחזיקה בשליש ממניות החייבת ואלו מקנות לה זכות בנכס. בהתאם לזאת, שליש מהתמורה שתתקבל בגין מכירת זכות זו, תהא שייכת לתיק הפש"ר של גב' אזוליאי. עוד מוסיף ומפנה הנאמן לסעיף 178 לפקודת פשיטת הרגל לפיו בית המשפט הדן בפשיטת הרגל, מוסמך לדון בכל שאלה המתעוררת בעניין פשיטת הרגל ולכן, לאור ראייתו הרחבה של בית המשפט המחוזי של הפש"ר בקשר לזכויות ולחובות של פושט רגל, יש לו את הסמכות לדון בעניין זה.

המשיבים 1-2 בבקשתם, מרחיבים וטוענים כי טענות כתב התביעה הינן טענות מנהליות אשר אינן מצויות בסמכותו של בית משפט זה; כך למשל, נטען בתביעה טענות הנוגעות לעניין החוב הפסוק של טולוז כלפי עת"א, גובהו והיווצרותו, כמו גם טענת "אינני מחזיק" וסיווג הנכס נשוא החוב והשעבוד.

לעמדת המשיבים 1-2, המדובר בטענות הנוגעות לחוב ארנונה ומים אשר הינו חוב חלוט ופסוק, כאשר המועד להשיג ו/או לערער ו/או להעלות טענות כנגד חוב זה, חלף זה מכבר בהתאם להוראות חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשל"ו-1976.

משכך, עומדות המשיבות 1-2 על כך כי המבקשים מנועים מלהעלות טענות כנגד חוב זה במסגרת ההליך דנא כאשר הסמכות הייחודית לדיון בו נתונה בידיו של מנהל הארנונה [ראו סעיפים 15-23 לבקשה לדחייה על הסף מטעמן] במסלול של תובענה מנהלית.