ה"פ 35553-12-15 ארד נ' בנק לאומי תל אביב סניף בזל 10813

לפניי בקשה מטעם התובעת לעיכוב הליכי הוצל"פ שננקטים נגדה ואף לביטול עיקול המשכורת שהוטל במסגרתם, עד להכרעה בתובענה שהגישה בתיק זה – המרצת פתיחה ליתן צו המצהיר על בטלות הסכם פשרה שעליו חתמו הצדדים ושניתן לו ביום 22.3.12 תוקף של פס"ד [במסגרת תביעה כספית ע"ס 72,264 ש"ח שהגיש הנתבע נגד התובעת ביום 28.12.11 בתא"ק (שלום ת"א) 50869-12-11].

לאחר שעיינתי בבקשת התובעת, בתגובת הנתבע (המתנגד לבקשה) ובתשובה לתגובה, כמו גם במסמכי שני התיקים הקשורים הנ"ל, אני מוצא לדחות את הבקשה.

בראשית הדברים, ברצוני להביע צערי על המצב האישי-רפואי המיוחד שעליו מדווחת התובעת ושרלוונטי עפ"י הדיווח לנסיבות חתימת הסכם הפשרה. בהקשר לכך יצוין, כי, בנסיבות ולאור הסוג המיוחד והחריג של הסעד המבוקש, לא די לדווח על מצב זה והניח שהדיווח מדבר בעד עצמו. מדובר בעניין שמצריך חוות דעת מקצועית מיוחדת של מומחה מיוחד שיסביר, ככל שניתן להסביר כך, כי המצב המדווח המסוים השפיע על האופן המסוים שבו נחתם ההסכם מצד התובעת במועד החתימה. מדובר ברף הוכחה לא פשוט מבחינת התובעת, ובהקשר זה יצוין, בין היתר, שקיים גם אישור קונסול ישראל בבוסטון, שבפניו חתמה התובעת על ההסכם, שלפיו חתימת התובעת נעשתה מרצונה החופשי. וקיימים גם כל אותם מגעים ותכתובות בין הצדדים, שקדמו לחתימה.

בחנתי את המסמכים והטענות בעיון, והתרשמתי שהתובעת נמנעת מלפרט את כל העובדות הרלוונטיות למצב הדברים המדויק שהיה קיים בשני חשבונות הבנק שלה בישראל (בבנק הפועלים ובבנק לאומי), שאותם הזכירה בכתב התביעה. מצופה היה בהחלט מהתובעת, שחוזרת וטוענת כי לא ידוע לה על כל חוב לנתבע שהיה קיים בשעת חתימת הסכם הפשרה, לפרט, כיום ובדיעבד, ולאחר שהיא מיוצגת כיום ע"י עו"ד וניתנה לה הזדמנות מספקת לאסוף ולפרט את כל הדברים, להציג תמונה מלאה ומפורטת של הדברים, אך התביעה והבקשה שבנדון לוקים בכך: לא מצאתי בהם פירוט המשך מתבקש לפירוט החלקי והמסוים שניתן בתביעה לגבי ההתנהלות הכספית המיוחדת שהותירה התובעת בישראל ערב עזיבתה הנטענת את ישראל (אותה הלוואה מיוחדת בבנק הפועלים, שכוסתה ע"י העברות כספים בהעברת קבע מבנק לאומי לבנק הפועלים, כאשר עפ"י הטענה בבנק לאומי הייתה אמורה להיות לתובעת יתרת כספי זכות שנותרה לה ממכירת דירה שבוצעה עובר לכך). התובעת נמנעת, באופן לא ברור, מפירוט נתונים וסכומים רלוונטיים: מה הייתה יתרת הזכות הנטענת בבנק לאומי? מה הייתה יתרת ההלוואה בבנק הפועלים? בכמה כסף נמכרה הדירה ומה בדיוק נעשה עם תמורת המכר? אין פירוט ואף אין אסמכתאות.

התובעת מכחישה חוב, למרות שאינה מפרטת כל הדרוש (כאמור לעיל), והתובעת מכחישה את התוקף המחייב של חתימתה על הסכם הפשרה בגין אותו חוב, למרות שמאשרת את המגעים שקדמו לכך ולמרות האישור הקונסולרי הנ"ל, ולכן נטל ההוכחה המוטל על התובעת הוא גבוה מאוד, ובשלב דיוני זה לא שוכנעתי כי סיכויי הצלחת התובעת בתביעתה גבוהים או אף טובים.

עולה מכל החומר הקיים, כי התובעת גם השתהתה עם הגשת התביעה והבקשה שבנדון, כאשר מסירת האזהרה בהוצל"פ נעשתה עוד בחודש מאי 2015, למעלה מחצי שנה בטרם נקטה התובעת בהליכים שבנדון, ונראה כי מה שהניע אותה לפעול הוא עיקול שהוטל במסגרת הליכים אלו על משכורתה, והניב תקבול ראשון עבור הנתבע (תקבול בסך 1,000 ₪ בחודש 01/16). השתהות זו, מעבר לכך שפוגעת בטענת הדחיפות שמעלה התובעת, גם מחלישה את רצינות טענותיה של התובעת לגופם של דברים, משום שאם סברה שהסכם הפשרה הינו כה פסול וכה חסר תוקף, מדוע המתינה למעלה מחצי שנה עד שנקטה בהליכים לביטולו?!

באשר להליכי ההוצל"פ עצמם: מדברי שני הצדדים עולה, שהליכי עיקול המשכורת הם ההליכים האפקטיביים היחידים, שהניבו גבייה ראשונה בהוצל"פ, בשיעור שנראה מתון (1,000 ₪ לחודש). כידוע, באפשרות התובעת לפנות לרשם ההוצל"פ ולבקש להיחקר בחקירת יכולת על מצבה הכלכלי, ואם הרשם יחליט שביכולתה לשלם סכום חודשי נמוך יותר מ- 1,000 ₪, כי אז תוכל התובעת לבקש מהרשם שם להקטין בהתאמה את סכום עיקול המשכורת, לפי גובה צו התשלומים החודשי שייקבע לה. מדובר בהליך מקובל, ורק יובהר כי הדבר נתון לסמכותו ולשיקול דעתו המלאות של רשם ההוצל"פ, ואני מציין זאת רק כאפשרות, שבהחלט קיימת ושלפיה הפגיעה הנטענת מהליכי ההוצל"פ לא אמורה להיות קשה מנשוא ובלתי מידתית ובלתי מותאמת מצב כלכלי אמיתי. להערכתי, הדברים בהחלט נתונים גם בידיה של התובעת, אשר לפי מצב הליכי ההוצל"פ שפירטה, עד כה היא נמנעה מליזום חקירת יכולת מסודרת שלה, משיקוליה. ומעבר לכל אלה יצוין לגבי הליך של עיקול משכורת, כי, בהגדרה, עיקול כזה מגלם איזון חוקי, בכך שישנו תמיד סכום מינימלי (לצורכי קיום של התובעת) שהינו פטור מעיקול.

לסיכום

בקשת התובעת לעיכוב ולביטול הליכי ההוצל"פ - נדחית.