1.מונחת לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני המופנה כנגד חברת החשמל לישראל – מחוז ירושלים (להלן: חברת החשמל) המורה לה להימנע מניתוק זרם החשמל לנכס המופעל על ידי המבקשת. אקדים ואציין כי לאחר שבחנתי את מכלול החומר שהובא לפניי, ושמעתי את בעלי הדין בדיון במעמד הצדדים, שוכנעתי כי אין מקום להיעתר לבקשה.
2.המבקשת, יביס ניהול אירועים וקייטרינג בע"מ (להלן: המבקשת) היא חברה העוסקת בהפקת אירועים. בבקשה נטען כי המבקשת "נמצאת בהליכים הסופיים לקבלת רישוי להפעלת אולם אירועים" בנכס המצוי באיזור התעשייה שער בנימין, והידוע גם כמגרש 602. מהבקשה עולה כי הנכס חובר לאספקת חשמל על פי "טופס 2", באישור הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה. בבקשה, המחזיקה שלושה עמודים, נטען כי נודע למבקשת ביום 2.7.2015 כי חברת החשמל עתידה לנתק את אספקת החשמל ביום 5.7.2015. בבוקרו של יום 5.7.2015 הוגשה הבקשה. בבקשה טענה המבקשת כי הנכס לגביו מבוקש הסעד הוא מבנה חדש ומודרני אשר עתיד לשמש כאולם אירועים. עוד נטען כי "לאחר בדיקות רבות ומילוי כל הדרישות מצד כל הגורמים הרלוונטיים, נמצאים הליכי הרישוי בשלב הסופי ממש, הן מבחינת טופס 4 והן מבחינת רישוי עסקים, ולמעשה נותרה רק בדיקה סופית ואחרונה של מח' כיבוי אש האמורה להיערך ביום 9.7.15 וזאת בכדי לוודא סופית שכל דרישותיהם להשלמות מולאו כיאות" (סעיף 4 לבקשה, ההדגשות במקור). המבקשת ציינה כי בימים 18.5.2015 ו-2.7.2015 הודיעה חברת החשמל למבקשת כי עליה לנתק את החשמל לנכס, וזאת בהוראת הוועדה המקומית – אשר ניתנה על גבי "טופס 5". המבקשת הוסיפה כי "הודעותיה של המשיבה נעדרות כל בסיס משפטי, וזאת בשל עמידתה של המבקשת בכל תנאי היתר הבניה" (סעיף 6 לבקשה). לבקשה צורפו שתי הודעות מטעם חברת החשמל. בהודעה הראשונה, מיום 18.5.2015, נכתב כי הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הורתה לחברת החשמל להפסיק את מתן החשמל לנכס. עוד נכתב במכתב כי המבקשת רשאית הייתה לערור על הוראה זו בפני ועדת הערר בתוך 15 ימים. במכתב מיום 2.7.2015 נכתב כי הואיל וחלפו 45 ימים מהיום שבו נשלחה ההתראה, ובהתחשב בכך שלא הוגש ערר ולא הוגשה הודעת ביטול לטופס 5, יבוצע ניתוק של החשמל ביום 5.7.2015.
3.לאחר שהתבקשה תגובה של חברת החשמל הסתבר כי יש הכרח לצרף להליך את הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה – שהיא שנתנה את האישור לחבר את הנכס לאספקת חשמל זמנית והיא שהורתה לנתקו. בפועל, כפי שציינה חברת החשמל, היא עצמה משיבה פורמלית בלבד. ביום 8.7.2015 התקבלה תגובת הוועדה המקומית, שנערכה כתצהיר של מהנדס המועצה האיזורית. התגובה הבהירה את הרקע העובדתי הרלוונטי לבקשה, שהוא, כפי שיפורט להלן, נרחב ומקיף מזה שהוצג על ידי המבקשת לכתחילה. בעקבות הגשת התגובה הוריתי על קיום דיון במעמד שני הצדדים. אף שלא ניתן סעד ארעי עד לקיום הדיון, חברת החשמל הודיעה כי תשעה את ניתוק החשמל עד למתן החלטה של בית המשפט בסעד הזמני.
4.עיון במכלול החומר שהוצג לפניי בכתב ובמסגרת הדיון מעלה כי ניתן היה לדחות את הבקשה על הסף ולוּ מטעמי יושר. בפנייתה לבית המשפט הציגה המבקשת תמונה עובדתית אשר, בלשון המעטה, לקתה בחסר. רק בתגובת הוועדה המקומית נחשף בית המשפט למלוא הפרטים הנוגעים להחלטה להורות לחברת החשמל לנתק את אספקת החשמל. כך, הסתבר שלא קיים היתר בנייה המאפשר לנכס לשמש כאולם אירועים אלא כמפעל מזון, וכי אף שהוגשה בקשה לשינוי ההיתר טרם התקבלו האישורים הנדרשים, ובהם אישור המפקח על התעבורה, אישור הממונה על הרכוש הנטוש ואישור רשות הכיבוי. עוד הסתבר כי טרם הושלמו הדרישות למתן רישיון עסק. למרות זאת, כפי שציינה הוועדה המקומית בתגובתה – והמבקשת לא סתרה טענות עובדתיות אלה – אף שלא התקבל היתר בנייה ואף שטרם ניתן רישיון עסק, נערכו בנכס בחודשים האחרונים חתונות רבות משתתפים. הוועדה המקומית הוסיפה כי מחלקת רישוי עסקים התריעה מפני קיום אירועים במקום, ואף קיימה פגישות עם נציגי המבקשת. חרף כל אלה, הסתבר כי המבקשת קיימה והמשיכה לקיים אירועים במקום. מעבר לכל אלה, העובדה אותה לא ראתה המבקשת לנכון להביא לידיעת בית המשפט בבקשתה המקורית היא כי ביום 24.2.2015 הוּצא צו בבית המשפט לעניינים מקומיים במעלה אדומים (כב' השופט מ' כדורי) אשר אסר על אכלוס המבנה או הכנסה של למעלה מ-15 אנשים בבת אחת. הצו ניתן ללא הגבלת זמן עד החלטה אחרת. בקשות שהגישה המבקשת לביטול הצו או הקפאתו נדחו. ולמרות זאת, כפי שעולה מתגובת הוועדה המקומית, המבקשת הוסיפה לקיים אירועים במבנה. יצוין עוד כי הוועדה המקומית נתנה למבקשת הזדמנות לפעול במהירות להשגת כל האישורים הרלוונטיים לשם סיום הליכי הרישוי. לשם כך הוצאה הודעת ראש המועצה לחברת החשמל המקפיאה את הודעת הניתוק. אולם, משהמבקשת לא השלימה את הליך הרישוי, וכפי הנראה, הוסיפה לקיים אירועים במקום, סירבה הוועדה המקומית לחתום על טופס המבטל את הודעת הניתוק.
5.אף לא אחת מעובדות אלה הוצגה בבקשה. כל שנטען בה, כאמור, הוא שהמבקשת נמצאת בהליכי רישוי סופיים. הוועדה המקומית לא צורפה לבקשה כמשיבה (אלא לאחר החלטת בית המשפט); לא הוזכרה השתלשלות האירועים, הכוללת את המפגשים עם נציגי המועצה המקומית ואת המכתבים שנשלחו בעקבותיהם, בהם נכתב במפורש שאין אישורי משטרה, כיבוי אש ומשרד הבריאות לפתיחת האולם (האחרון שבהם מיום 14.6.2015, ובו ניתנה התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים); ובעיקר, לא נאמר דבר וחצי דבר על הצו שניתן בבית המשפט לעניינים מקומיים. בנסיבות אלה, לא עמדה המבקשת בחובתה לפעול בתום לב ולהביא לידיעת בית המשפט את כל העובדות הרלוונטיות (וראו, בהקשר זה, רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ''ד נה(4) 433 (2001) והאסמכתאות המובאות שם). כאמור, די היה בכך כדי לדחות את הבקשה.
6.נוסף על כך, המבקשת לא עמדה בנטל להראות קיומה של זכות לכאורה ומאזן נוחות הנוטה לטובתה. כידוע, על מבקש הסעד הזמני להוכיח עילת תביעה לכאורה, במובן זה שמתקיימת בעניינו שאלה רצינית שיש לדון בה. זה המקום לציין כי הבקשה לסעד זמני הוגשה מבלי שתוגש תובענה עיקרית. אף שבהחלטה מיום 8.7.2015 הוריתי למבקשת להבהיר מדוע טרם הוגשה תובענה, הבהרה כאמור לא הוגשה, וממילא לא הוגשה תביעה. אף בבקשה למתן סעד זמני לא הבהירה המבקשת מדוע לשיטתה יש לה זכות לכאורה לקבלת הסעד. כל שנטען בהקשר זה הוא כי המבקשת נמצאת בשלבים סופיים של קבלת הרישיון ואין כל מניעה בטיחותית או אחרת להותיר את חיבור החשמל על כנו. עוד נטען כי הבנייה בנכס נעשתה בהתאם לתוכנית שהוגשה להיתר הבנייה, ולפיכך, אין מקום להורות על ניתוק החשמל. אלא, עצם העובדה שהמבקשת נמצאת בשלבים הסופיים לקבלת רישיון עסק אין משמעה כי עומדת לה זכות לכאורה לאספקת החשמל, וזאת, בשים לב לכך שהמבקשת טרם קיבלה היתר בנייה. נוסף לאלה משליכה על קיומה של זכות לכאורה העובדה שבית המשפט לעניינים מקומיים הוציא צו האוסר על אכלוס המקום, בין היתר על רקע היעדרו של רישיון עסק.
7.אף אם נכונה הייתי להניח כי מתקיימת זכות לכאורה – ולו על יסוד העובדה שהמבקשת מצויה בהליכים מתקדמים, לדבריה, לקבלת ההיתר ורישיון העסק – מאזן הנוחות במקרה שלפניי נוטה בבירור לטובת המשיבה. כפי שציין מהנדס המועצה בדיון לפניי, נוכח ההפרות החוזרות ונשנות של המבקשת את הצו שניתן בעניינה, לא ניתן לאכוף על המבקשת את האיסור לקיים במקום אירועים טרם יינתנו כל האישורים הרלוונטיים, ובכללם אישורים הקשורים לבטיחות האנשים הנמצאים במקום. אל מול אי הנוחות שתיגרם למבקשת כתוצאה מכך שלא יתאפשר לה להמשיך בבנייה ובהכשרה של המקום, עומד הסיכון העולה מקיום אירועים במקום שלא אושר על ידי כל הגורמים המקצועיים, ובכלל זה, גורמי הבטיחות. לסיכון זה משקל משמעותי נוכח העובדה שהמבקשת הראתה פעם אחר פעם שאין היא מקיימת צווים שיפוטיים שהוצאו בעניינה (דבר שאומת גם בדיון שלפניי על ידי יזם הבנייה של האולם, ראו עמ' 3 לפרוטוקול), ושהיא מתעתדת להמשיך לקיים אירועים על אף שאין בידה היתר בנייה ורישיון עסק. לפיכך, בנסיבות אלה, על רקע העלמת העובדות הרלוונטיות מבית המשפט, ובשים לב לחולשתה של הזכות לכאורה, מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה.
8.ממכלול הטעמים האמורים, אין מקום להיעתר לבקשה. יובהר כי אין בהחלטתי זו כדי למנוע מבעלי הדין להגיע להסכמה נקודתית על חיבור החשמל לצורך קיום בדיקות הבטיחות הנחוצות לשם השלמת קבלת האישורים הנדרשים (וככל שבדיקות אלה מצריכות חיבור לחשמל).
9.משכך, הבקשה למתן סעד זמני נדחית. המבקשת תישא בהוצאות חברת החשמל בסך של 1,500 ש"ח ובהוצאות משיבה 1 בסך של 5,000 ש"ח.