וולפוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 18.3.2013 לפיה לא נותרה למערער נכות נוירולוגית כתוצאה מתאונת העבודה מיום 22.4.2012 (להלן: הוועדה).

העובדות

המערער, יליד 1955, נפצע בתאונת עבודה ביום 22.4.2012 ברגלו הימנית (להלן: התאונה).

ביום 18.3.2013 התכנסה הוועדה לדון בעניינו של המערער. הוועדה שמעה את דברי המערער ובא כוחו, ביצעה בדיקה קלינית של המערער ופירטה את ממצאיה באופן הבא:

"בבדיקה כיפוף הגב מלא ואקסטנסיה מלאה. סיבוב לצדדים מלא, הטייה צידית מגיע עד שליש עליון של השוקיים. היה מסוגל לעמוד על העקבים והאצבעות, לא היה מסוגל ללכת עקב קשיים בכף רגל ימין, כוח גס בגפיים התחתונות תקין בכל קבוצות השרירים שנבדקו. מבחן BARE לא צניחה, החזרים גידיים מוחלשים שווים, דיווח על ירידה בתחושה ב... (מילה לא ברורה) פנימי של שוק ימין. S.L.R 80 מעלות דו"צ. בדיקת E.M.G מ-26/10/12 ירידה בתגובה המוטורית של הטיביאליס הימני, לא נתקבלה תגובה מהעצב הפלנטרי המידאלי מימין, שאר העצבים תקינים. בדיקת מחט EMG הדגימה רדיקולופטיה כרונית קלה דו"צ ב-L5-S1. הועדה מציינת מכל שאר האספקטים של הנגפיים התחתונות התחושה הייתה שווה בין שני הגפיים. מיפוי עצמות מ-11/7/12 קליטה מוגברת בכף רגל ימין בעקב מימין... (מילים לא בורורת) ובחוליה L4-5 ואי סדירות בקליטה בע"ש קרוב לודאי על קרע שינויים ניווניים יתכן לטראומה לקורולציה קלינית ורדיולוגית. CT ע"ש מתני 2/8/12 היצרות כללית של תעלת השדרה הבולטת יותר בגובה L4-L5 כאשר מגובה זה יש היפרטרופיה של המפרקים הרצועה הצהובה ספונדילוליזיס וליסטיזיס בגובה זה הגורמים להיצרות ניכרת של תעלה עם דיסק מנוון. בגובה L5-S1 בלט דיסק מינימלי ומשיק לשק הטקאלי" (ההדגשה אינה במקור).

לסיכום קבעה הוועדה כך:

"מבחינה נוירולוגית הועדה דוחה את הערר וקבעת שאין נכות נוירולוגית הקשורה לתאונה הנדונה והממצאים בבדיקת ה-EMG וב-CT הינם כרוניים ולא יכלו להתפתח בתוך פרק הזמן בין התאונה וביצוע הבדיקות וכן אין ביטוי קליני לממצאים אלו. הועדה עיינה בחוו"ד ד"ר בלט מ-11/3/13 ואינה מקבלת מסקנותיו לאור האמור מעלה.

מאחר ואין ערר בנושא האורטופדי הועדה משאירה על כנה את הנכות הזמנית בשיעור 60% מ-23/7/12 ועד ל-31/12/12".

על החלטה זו בנוגע להיעדר קשר סיבתי בין הנכות הנוירולוגית לתאונה הוגש הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

המערער טען כי די בקיומו של ספק על מנת לבסס קיומו של קשר סיבתי ולכן היה על הוועדה לקבוע קיומו של קשר סיבתי נוכח הממצא בדבר 'אי סדירות בקליטה בעמ"ש קרוב לוודאי על רקע שינויים ניוונים ייתכן לטראומה...'. עוד נטען כי הוועדה התעלמה מהממצאים בדבר ירידה בתחושה. המערער הוסיף וטען כי הוועדה לא התייחסה לחוות הדעת של ד"ר בלט במפורט ולא הסבירה מדוע היא דוחה את מסקנותיו. עוד נטען כי אם הוועדה סבורה שמצבו של המערער קדם לתאונה היה עליה להתייחס למצב רפואי הקודם באופן מפורט.

מנגד טען המשיב כי לא נפלה טעות משפטית בעבודת הוועדה. לטענת המשיב מדובר בערעור רפואי ולא משפטי. הוועדה הסבירה כי לא קיים קשר סיבתי מכיוון שהממצאים שהתגלו בבדיקות ההדמייה לא יכלו להתפתח בפרק הזמן שבין מועד התאונה לבין מועד ביצוע הבדיקות ומכיוון שאין כל ביטוי קליני לממצאים שהתגלו. עוד נטען כי לא היה על הוועדה לשקול קיומו של 'מצב רפואי קודם' מכיוון שלא נקבעה נכות נוירולוגית בגין התאונה.

הכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן.

כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן.

הלכה היא כי אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה. בעניין לביא נפסק כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".

כמו כן, הוועדה הרפואית לעררים חייבת להתייחס לחוות הדעת הרפואיות המוצגות בפניה התייחסות "עניינית ומנומקת". וכך פסק בית הדין הארצי:

"אין להסיק מהאמור שוועדה רפואית לעררים חייבת לפרט ארוכות על שום מה שוללת היא את חוות הדעת שהוגשה לה. הדרוש הוא שהתייחסותה תהיה 'עניינית ומנומקת'... וניתן להוסיף: מנומקת כמתבקש בנסיבות המקרה. יש ותעודה רפואית ישנה, שאינה משקפת עוד את מצבו של הנפגע, תידחה במלים קצרות או אף מהנימוק שהנאמר בה אינו משקף יותר מצב קיים, ויש והוועדה הרפואית לעררים תידרש, כדי לסתור מסקנה שבחוות-דעת אחרת, להקדיש דיון מעמיק ומפורט בסוגיה הנדונה, הכל לפי המקרה".

הוועדה דנה בעניינו של המערער לאחר ששמעה את טענותיו ואת דברי בא כוחו. הוועדה ביצעה בדיקה קלינית של המערער ופירטה את ממצאי הבדיקה ואת ממצאי בדיקות ה-EMG, מיפוי העצמות וה-CT. הוועדה מצאה כי קיימים ליקויים נוירולוגיים וירידה בתחושה (החזרים גידיים מוחלשים, ירידה בתחושה בשוק ימין, ירידה בתגובה המוטורית של הטיביאליס הימני, היעדר תגובה מהעצב הפלנטרי המידיאלי מימין, אי סדירות בקליטה בעמוד השדרה ועוד). הוועדה קבעה כי ייתכן והממצאים שנמצאו בבדיקת מיפוי העצמות בנוגע לאי סדירות בקליטה בעמוד השדרה נגרמו כתוצאה מטראומה.