ווקנין נ' נוי

פסק דין

תובע הגיש תביעה כנגד מעביד בגין מעשה או מחדל שעשה כלפיו עובד של המעביד. העובד לא צורף כנתבע לתביעה זו. הצדדים בתביעה זו הגיעו לכלל הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

לימים, הגיש התובע תביעה שניה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו עקב אותו מעשה, והפעם כנגד העובד עצמו.

האם חסום התובע מלהגיש את התביעה השניה כנגד העובד, בהתאם לכללי מעשה בית – דין?

זו, בתמצית, השאלה העומדת להכרעה בתובענה זו.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

התובע מפעיל עסק העוסק במתן שירותי בר עסק, תחת השם המסחרי "חופשי על הבר".

בחודש אפריל 2008 ערך התובע ערב השקה למשרד חדש שהקים בעיר ראשון לציון לעיסקו. הנתבע הגיע לאירוע הנ"ל ובאותו מעמד התפתח שיח בין הצדדים, לגבי הצטרפותו של הנתבע כנותן שירותי בר בלעדי ("בר הבית") לאולם האירועים "שמש אדומה" (להלן: "אולם האירועים") שהנתבע ייצג. אולם האירועים מצוי בשליטת חברת שמש אדומה בע"מ (להלן: "שמש אדומה").

לטענת התובע, הנתבע והוא הסכימו כי צמורת הסך של 70,000 ₪ שישלם התובע, יקבל התובע את הזכות להפעיל את בר הבית של אולם האירועים, למשך תקופה של שנתיים. הנתבע כופר בהסכמה זו, ועל כך עוד להלן. בכל אופן אין מחלוקת, כי הוסכם שהתובע יקבל מאולם האירועים 15 ₪ בצרוף מע"מ בגין כל אורח באירוע, וכי מסכום זה ישלם התובע לנתבע סך של 3 ₪ בגין כל אורח.

לאחר מכן, הנתבע הציג את התובע בפני מר דודו רחמני (להלן: "רחמני") אשר שימש כבעלי האולם. אולם האירועים נפתח בתחילת חודש מאי והתובע החל להפעיל את בר הבית, במשך 7 חודשים.

במהלך חודש דצמבר 2008 התובע נקרא למשרדו של רחמני אשר הודיע לו על הפסקת עבודתו באולם האירועים, לטענתו של התובע – עקב רצונו של רחמני כי ילדיו יפעילו את הבר. התובע טוען כי באותו מעמד סירב לכך, והודיע לרחמני על הסכם הבלעדיות שלו עם הנתבע. לאחר פגישה זו, נקט התובע בהליכים משפטיים, והגיש תביעה כנגד שמש אדומה (ת.א. 4782/08 – נספח ב' לתצהיר הנתבע) שלוותה בבקשה למתן סעד זמני (בש"א 5422/08 – נספח א' לתצהיר הנתבע בה ביקש התובע מבית המשפט לאפשר לו להמשיך ולהפעיל את בר הבית באולם האירועים, עד הכרעה סופית בתובענה (להלן: "התביעה הקודמת").

ביום 23.12.08 התקיים דיון בבקשה למתן צו מניעה זמני בפני סגן הנשיאה (כתוארו דאז), כבוד השופט יחזקאל קינר, אשר במסגרתו הושג הסכם פשרה כולל בין התובע לבין שמש אדומה, אשר הביאו את התביעה הקודמת לידי סיום, ואשר אושר על ידי בית המשפט (להלן: "הסכם הפשרה").

בהסכם הפשרה הסכימו התובע ושמש אדומה כי התביעה הקודמת וצו המניעה שבמסגרתה – יימחקו. עוד הוסכם כי, התובע ינהל את הבר באולם האירועים עד ליום 30.4.2009, וזאת פרט ל – 5 אירועים, שבהם הבר יהיה בניהול שמש אדומה. היה ושמש אדומה תרצה לנהל את הבר באירועים נוספים, מעל 5 האירועים – תהיה מחוייבת לתת לתובע אירועים חלופיים, עד סוף שנת 2009. הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין.

יש לציין כי הנתבע הוגדר בבקשה למתן צו מניעה זמני כצד ג' יחד עם רחמני וצדדים נוספים, ואולם אין כל ספק כי לא היה בעל דין ישיר בבקשה ובוודאי לא בתובענה.

ביום 11.7.2012, כ – 4 שנים לאחר כריתת הסכם הפשרה, הגיש התובעת תביעה זו כנגד הנתבע, ע"ס של 237,277.78 ₪.

טענות התובע

התובע טוען, כי הנתבע הציג את עצמו באירוע ההשקה כבעלים של אולם האירועים והציע לו לנהל את בר הבית בו, בבלעדיות לתקופה של שנתיים.

התובע טוען עוד, כי תמורת קבלת הבלעדיות באולם, שילם לנתבע סכום של 70,000 ₪ אותו העביר בהעברה בנקאית לחשבון הפרטי, ובנוסף בכל סוף חודש שילם לנתבע סך של 3 ₪ בגין כל אורח שנכח באירוע כלשהו באולם האירועים.

התובע טוען בנוסף, כי לאחר פגישתו עם רחמני אשר הודיע לו על סיום ההתקשרות בין השניים, התובע יזם שיחה עם הנתבע אשר במהלכה טען הנתבע כי יטפל בעניין מול רחמני. התובע טוען, כי הנתבע ביקש ממנו להעביר סכום של 10,000 ₪ על מנת שיסדיר את ההתקשרות בין התובע למר רחמני, וכך עשה.

התובע טוען, כי רק במהלך הדיון בתביעה הקודמת, התברר לו כי הנתבע אינו נמנה על הבעלים של שמש אדומה וכי בעלי האולם לא ידעו על הכספים ששילם לנתבע ועל הבלעדיות שהובטחה לו.