ווקנין נ' שמש אדומה אירועים בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשת התובע להתיר לו שלא לגלות, לעת הנוכחית, את תצהיר החוקר וחומר החקירה המצוי בידו, עד לאחר סיום ראיות ההגנה.

לטענת התובע, יש בדו"ח החקירה והמסמכים הנלווים ראיות ברורות אשר יהא בהן כדי לסתור את טענות הנתבעים, וכי גילויים של אלו בשלב זה , יכול ויאפשר לנתבעים-המשיבים לשנות גרסתם על דרך התאמתה לחומר החקירה.

לטענת הנתבעים אין כל מקום להיעתר לבקשה שכן הבקשה אינה מפרטת מדוע מבוקש החיסיון, כי זכותם היסודית של הנתבעים הינה עיון במסמכים אשר ישמשו כראייה בהליך המשפטי וכי אין מקום למנוע גילוי כלל הראיות, כבר בשלב זה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה כמו גם עיינתי בתמלילי השיחות אשר לבקשתי הועברו לעיוני, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, באופן שבו דו"ח החוקר יועבר לעיון הנתבעים, לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעמם, אך קודם החקירות הנגדיות. להלן טעמיי.

השאלה המהותית הניצבת בפני אינה חיסיון דוחות החוקר והמסמכים הנלווים לו, שכן כוונת התובע להציגם ולגלותם. השאלה היא שאלה של עיתוי. דהיינו, האם יגולו המסמכים לנתבעים קודם או לאחר סיום פרשת ההגנה.

תקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, קובעת את "דרך המלך" ביחס לסדר הטיעון והבאת הראיות ובמסגרתו על התובע-העותר, לגלות ראיותיו ראשון. אל תקנה זו נלוות תקנות נוספות בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, שעניינן גילוי ועיון במסמכי כל צד.

נקודת המוצא הינה כי על התובע לגלות את מכלול ראיותיו, בבחינת ניהול ההליך "בקלפים גלויים", כאשר אין הוראות הדין או בתי המשפט עושים לצורך כך אבחנה בין מסמך "מועיל" ל"מזיק".

ואולם, לכל כלל ישנם חריגים.

שיקול הדעת נותר על שולחנו של בית המשפט תוך בחינת השאלה האם גילוי ראייה מסוימת, בשלב מוקדם, יכול שיסכל את אפשרות בית המשפט לחשיפת האמת (בעניין זה ראה לדוגמא רע"א 10551/02 המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") נ' אבוטבול (טרם פורסם), ופסק הדין אשר נזכר על ידי הצדדים רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב חב' לביטוח בע"מ פ"ד נה(1) 515 )

ייתכנו מקרים שבהם "דרך המלך" תידחה בפני האינטרס של גילוי האמת תוך שבית המשפט "סולל" דרך נוספת, אלטרנטיבית ביחס לאותו תיק פרטני.

עם זאת, על בית המשפט לנקוט משנה זהירות קודם שיהפוך את החריג לכלל ועל המבקש הנטל להסביר מדוע קיימת דווקא בתיק זה הצדקה לסטייה מאותו כלל.

כב' השופטת גרסטל (כתוארה דאז), קבעה במסגרת בר"ע 1753/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' רונן גולד (טרם פורסם):

" .. נקודת המוצא לעניין גילוי ועיון במסמכים היא גילוי מירבי שתכליתו לחתור לחקר האמת. בעל דין שטוען שיש לחרוג מן הכלל, עליו הנטל להסביר מדוע יהא זה צודק ויעיל שלא לאפשר לצד שכנגד לבדוק ביסודיות ולהתייחס בפירוט בגרסתו העובדתית אל המסמכים שמבוקש לדחות את העיון בהם. נסיבות מעין אלו הוכרו , דרך כלל, בתביעות נזיקין המתנהלות נגד חברות הביטוח, במצבים שבהם התובע, שהיה נוכח בשעת האירוע נשוא התביעה, מחזיק בתמונה העובדתית במלואה, ועל חברת הביטוח ללקט באמצעיה כל בדל של ראיה כדי להגיע לחקר האמת. במצבים כגון דא, ראוי לאפשר דחייה גילוי ראיות שיש בהן כדי להפתיע את התובע ולסתור את גרסתו העובדתית שלו"

בבואי לשקול האם קיימת הצדקה בתיק זה לאפשר לתובע להציג את דו"ח החוקר והמסמכים הנלווים לו לאחר חקירת עדי הגנה נתתי דעתי לנתונים שונים לרבות מהותה של התביעה המתנהלת בין הצדדים, תוכנה של הראייה שנתבקש גילוייה המאוחר, הדיון שהתקיים ביום 14.1.2012 (לרבות טיעוני בעלי הדין במסגרתו),ההליכים המוקדמים שנתקיימו בין הצדדים והשלכתם של אלו על שאלת ההצדקה בגילוי מאוחר של דו"ח החוקר על נספחיו.

דומה כי הראייה שגילוייה המאוחר מתבקש במקרה זה אכן עומדת בסתירה לטיעונים ודברים שנאמרו/הוגשו על ידי הנתבעים.

כמו כן, נתתי דעתי לעובדה כי הנתונים המפורטים בדו"ח החוקר יכול וישפיעו על שאלה מהותית המונחת בפני באשר לזכאותו של התובע לקבלת חלק מסכום התביעה.

מאידך נתתי דעתי לעובדה כי התייחסותו של הנתבע 2 במסגרת הדיון בפני ניתנה במפורש ביחס לסוגיה המרכזית הכלולה במסגרת דו"ח החוקר, ואף ניתנה לה התייחסות בהחלטתי באותו מועד.

כמו כן איני סבורה כי ייקשה עלי לראות את ההשלכה שתהא לדו"ח החוקר על טיעוני הצדדים, אלא ביחס לטענה הבאה לידי ביטוי בסעיפים 4 ו-5 לסיכום דו"ח החוקר, שהיא אך חלק מטענות הצדדים.

עיון בפסיקתו של בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון מלמדת כי מרבית המקרים בהם התיר בית המשפט גילוי ועיון בראיות בשלב מתקדם היו בתביעות נזיקין בהן קיים חוסר שוויון בין התובע לחב' הביטוח.