ווקסברג ואח' נ' גוליבר תיירות בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה שהגישו 6 תובעים שרכשו מן הנתבעת בחודש אוקטובר 2009 חבילת נופש ברודוס לתקופה של 4 לילות. במסגרת חבילת הנופש נכללה טיסה הלוך ושוב ושהות במשך 4 לילות במלון בליר ביץ שהוצג כמלון בדרגה של 4 כוכבים. מחיר החבילה כולה נקבע בסך של 320 דולר שווה ערך לסך של 1,203 ש"ח לכל אחד מן התובעים.

התובעים מוסיפים וטוענים כי במסגרת הפרסום של התנאים הכלליים של ההזמנה, הציגה הנתבעת כי חדרי המלון כוללים מיזוג אוויר.

להלן תובעים התובעים כי משהגיעו ליעד החופשה ברודוס וקיבלו את חדרי המלון הם ניסו להפעיל את מערכת מיזוג האוויר שאז הסתבר להם לתדהמתם כי מערכת המיזוג אינה פועלת.

לגירסתם באותם ימים שרר חום כבד ברודוס.

התובעים ומוסיפים וטוענים משפנו למשרד הקבלה במלון נמסר להם כי מטעמי חיסכון נמנה המלון מלהפעיל את מערכת מיזוג האוויר בחדרים ולא ניתן להפעילה. פניותיהם והפצרותיהם של התובעים בפני אנשי המלון העלו חרס.

ומשכך, לא פעלה מערכת מיזוג האוויר במשך שהותם במלון.

בנפרד ובמובחן טוענים התובעים כי המלון וסביבתו חשופים לנחילי יתושים וזאת בשל מיקומו של המלון בסמוך ליער וכי התובעים נחשפו לפגיעתם הרעה של אותם יתושים מבלי אפשרות להתגונן מהם. בהקשר זה הוסיפו התובעים כי מכת היתושים ידועה לאנשי המלון מזה זמן רב.

התובעים טוענים איפוא כי כתוצאה מן הסבל אליו נחשפו, ירדה חופשתם לטמיון.

בכתב התביעה שהגישו נגד הנתבעת נטען כי ניתן היה לצפות שהנתבעת תפעל על פי חובתה בתוקף תקנות שירותי תיירות ותוודא מראש את תנאי האירוח באותה מלון וכי אין להסתפק בעובדה שהנתבעת ציינה בטופס התנאים הכלליים כי בתי המלון במקום האירוח שומרים לעצמם את הזכות להפעיל את שירותי מיזוג האוויר על פי שיקוליהם.

התובעים עתרו לחייב את הנתבעת בסכום של 21,598 ש"ח הכולל את העלות החבילה בסך של 2,000 ש"ח בגין עוגמת נפש וסבל לכל אחד מן התובעים וכן סכום נוסף של 2,000 ש"ח בגין התייעצות עם עורך דין.

הנתבעת הגישה כתב הגנה בגדרו נטען כי יש לדחות את התביעה מחוסר עילה ולטענתה בהינתן כי עלות החבילה לכל אחד מן התובעים בנפרד הסתכמה לסך של 320 דולר הרי שהסכום שנתבע על ידי התובעים הינו סכום מופרז המעלה עליו כי התובעים מבקשים לעשות עושר ולא במשפט.

עוד טענה הנתבעת כי במעמדה כ"סוכנות נסיעות" כהגדרת המונח בחוק שירותי תיירות התשל"ו-1976 היא משמשת כמתווכת גרידא בין הנוסע ובין סיטונאי התיירות ובמקרה שבפנינו – חברת ארקיע אינטרנשיונל 1981 בע"מ (להלן: "ארקיע") הנתבעת הוסיפה וטענה כי הקפידה להעביר לתובעים את המידע שבידיה לגבי המלון דירוגו מיקומו ומתקניו. הנתבע הוסיפה וטענה כי לא היה לה כל מידע על מועד הפסקת והשבתתם של מערכות מיזוג האוויר במלון וכי התובעים לא טרחו ולא פנו לנתבעת במועד כלשהו בתקופת שהותם בחו"ל ומשכך, לא יצאו ידי חובתם להקטין את הנזק.

הנתבעת הגישה הודעת צד שלישי נגד ארקיע, ארקיע כפרה בנטען להודעה לצד שלישי.

קודם שאדרש ליריבות שבין הנתבעת לארקיע במסגרת ההודעה לצד שלישי, אתמודד עם טענות התובעים וטענות הנגד של הנתבעת.

לאחר ששמעתי את התובעים ואת נציגת הנתבעת הגעתי לידי מסקנה כי גירסתם של התובעים באשר לסבל הרב שנגרם להם בשל השהות במלון בלתי ממוזג וחשוף להתקפות של נחילי יתושים – לא נסתרה.

עם זאת, הוכח בפני כי לתובעים הוצע כבר למחרת הגעתם למלון ולאור תלונותיהם על ידי נציג מקומי של הנתבעת או של ארקיע לעבור למלון חליפי בתוספת של 100 דולר לאדם ללילה אך התובעים דחו חלופה זו מן הסתם בשל שיקולים כלכליים.

עוד הוכח בפני כי התובעים לא יזמו כל פניה לנציג מקומי ספציפי שהם יכלו לנקוב בשם הגם שאני מקבל את גירסתם כי האדם ששוחח עימם היה מתן הסתם נציג של ארקיע אולם התובעים הודו כי לא יזמו כל פניה למשרדי הנתבעת הגם שהמספר טלפון של משרדי הנתבעת היה ידוע להם.

אשר לצד המשפטי

אין ספק כי בין התובעים לנתבעת נכרת הסכם שמחייב את הנתבעת לפעול לביצועו בתום לב ובדרך מקובלת.