וינוגרדוב(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני ערר על החלטת כב' השופטת ריבה שרון מבימ"ש השלום בפ"ת, שניתנה ביום 19.9.10 בתיק מ"ת 21256-08-10, במסגרתה לא שחררה העורר לחלופת מעצר שהוצגה ונבחנה על ידי ביהמ"ש. הערר מופנה כנגד העובדה שלמרות ששירות המבחן ביקש דחיות פעמיים, לא שוחרר העורר למעצר בית והדיון נדחה ליום 6.10.10 לצורך קבלת תסקיר.

לעורר מיוחסות עבירות של תקיפת שוטר, העלבת עובד ציבור ואיומים. ביום 19.8.10 הסכימה ב"כ העורר לקיומן של ראיות לכאורה, ביהמ"ש הורה על קבלת תסקיר, שנדחה ליום 6.9.10. שירות המבחן ביקשה ארכה להגשת התסקיר, והדיון נדחה ליום 19.9.10. שירות המבחן ביקש דחייה שנייה לצורך הגשת התסקיר. ב"כ העורר ביקשה את ביהמ"ש לבחון הערבות המוצעות, ועל אף שביהמ"ש בחן הערבות, דחה הדיון לצורך קבלת תסקיר ליום 6.10.10 תוך השארת העורר במעצר. מכאן הערר שלפני.

לגופו של עניין:

השאלה היחידה הרלוונטית לעניין היא האם טעה בימ"ש קמא בשיקול דעתו בשעה שדחה הדיון לצורך קבלת תסקיר תוך השארת העורר במעצר.

אכן ביהמ"ש בחן הערבות המוצעות והעיר הערותיו לעניין הערבות, אך לא מצאתי כל פסול בהתרשמות ביהמ"ש מהערבה, מאופן דיבורה, מהעובדה שלא היו בפניו כל הפרטים על מעצר בית קודם בו פיקחה הערבה על העורר, ומהערות הנוספות שצוינו במהלך הדיון.

התייחסתי לשאלה זו אך ורק משום שב"כ העורר העלתה שאלה זו באריכות בערר, אך היא אינה רלוונטית כלל לשאלה העיקרית בערר זה, כפי שציינתי ברישא להחלטה.

כלל הוא כי ערכאת הערעור אינו שם שיקול דעתו במקום שיקול דעת בימ"ש קמא.

במקרה זה מדובר בעורר, שאף באת כוחו מסכימה עם עברו הפלילי הכבד. לא מדובר בעבירה ראשונה כלל ועיקר.

אני מפנה להחלטתי בעמ"ת 35632-09-10 שניתנה ביום 24.9.10. במסגרת תיק התייחסתי לעררים הרבים שהגישו באי-כח נאשמים על החלטות בימ"ש קמא, שדחה שחרור או הורה על שחרור בשל העדר קבלת תסקיר של שירות המבחן ולאחר ששירות המבחן ביקש דחייה נוספת.

ברור כי סמיכות החגים לפגרת קיץ יצרה פרק זמן של למעלה מחודשיים בו עובד שירות המבחן במתכונת מצומצמת, אך מנגד המעצרים לא היו ב"מתכונת מצומצמת". עומס בשירות המבחן קיים תדיר. חודשיים של עבודה במתכונת מצומצמת אף הגבילה, שלשה ואולי אף רבעה את העומס המוטל על שירות המבחן.

שירות המבחן הינו כלי עזר לביהמ"ש לבחון אפשרות איון מסוכנות, לבחון מפקחים מוצעים, לבחון אפשרות מתן אמון בנאשם המבקש חלופה לאיון מסוכנותו.

ככל שעבר פלילי כבד יותר, מרובה יותר, בעבירות חמורות, הצורך בתסקיר הוא בעל חשיבות עליונה.

לא מצאתי כל פגם שנפל בהחלטת בימ"ש קמא.

יטיבו ב"כ הנאשמים אם ישקלו הגשת עררים חדשות לבקרים במקרים אלה, שאינם אלא מעמיסים על המערכת, העמוסה בלאו הכי, שלא לצורך.

הערר נדחה.

ניתנה והודעה היום כ"א תשרי תשע"א, 29/09/2010 במעמד הנוכחים.

נגה אהד, שופטת בכירה

הוקלד על ידי: נטלי ליפר