החלטה
בקשת המבקשת לחזור מהודיה בעובדות כתב האישום המתוקן.
1.ביום 24.5.11 הגישה המשיבה כתב אישום מתוקן נגד המבקשת, בו יוחסה לה עבירה של אי קיום צו בית משפט – לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965. על פי עובדותיו, המבקשת לא קיימה שני צווי הריסה שהוטלו עליה במסגרת גזר דין מיום 7.4.97 בת"פ 102/96 וגזר דין מיום 21.3.04 בתיק עמ"ק 20022/04.
2. ביום 6.9.11 הודיעו באי כוח הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון לפיו המבקשת תודה בעובדות כתב האישום המתוקן, תורשע ויושתו עליה העונשים הבאים: צו הריסה דחוי למשך ששה חודשים, מאסר בפועל שירוצה בעבודת שירות, מאסר על תנאי, קנס בגובה 12,000 ₪ והתחייבות כספית.
3.הסנגור, עו"ד מרואן מויס, הסביר למבקשת, בנוכחות בעלה, בשפה הערבית, את תוכן כתב האישום והסדר הטיעון. תשובת המבקשת נרשמה בפרוטוקול כדלקמן:
"אני מבינה קצת עברית, אני מבינה שהצדדים הגיעו להסדר טיעון, לאחר שהוסבר לי כי בית המשפט אינו כפוף לכל הסדר טיעון שהושג בין הצדדים ושיקול דעתו יהיה השיקול הסופי אני אומרת".
בעקבות זאת ניתנה הכרעת הדין, בזו הלשון:
"הנאשמת הודתה במסגרת הסדר טיעון בכל העובדות הנטענות בכתב האישום. לפיכך, אני מוצא אותה אשמה בכל העבירות שיוחסו לה בכתב האישום".
4.לבקשת באי כוח הצדדים הוריתי על דחיית הטיעונים לעונש עד לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות. בינתיים נפל דבר. ביום 15.1.12 הודיעה המבקשת על החלפת ייצוגה, באופן שבמקום עו"ד מרואן מויס יבואו עורכי הדין ממשרדו של עו"ד אייל נון, וביקשה – באמצעות סנגורה החדש – לחזור בה מהודיתה.
5.בדיון ביום 23.1.12 טען הסנגור החדש, עו"ד דוד סלטון, כי יש לו חשש שהודית המבקשת נעשתה בניגוד לאמונתה הכנה בחפותה, וכי בהודיה זו יש "אפקט של כפייה מסוימת" לאור מצבה הרפואי. בטיעון משלים בכתב, שהוגש ביום 14.2.12 על ידי עו"ד איה שורק, טענה הסנגורית כי דווקא נוכחותו של בעלה של המבקשת בישיבת בית המשפט ביום 6.9.11 יצרה עליה לחץ רב להודות. להשקפתה, המבקשת לא הייתה מודעת עד תום למשמעותו של גזר הדין הצפוי. בסעיף 16 לטיעון המשלים התייחסה הסנגורית החדשה למלאכת התרגום לערבית של הסנגור הקודם, כפי שבאה לביטוי בפרוטוקול הדיון מיום 6.9.11, ותהתה: האם לבית המשפט הנכבד היו הכלים לברר האם ההודיה נעשתה מתוך רצונה החופשי של המבקשת? האם הבינה במה היא מואשמת ומהי העבירה המיוחסת לה ?
6.מעניין לציין כי באותו יום בו הסנגורית החדשה הגישה לבית המשפט את הטיעון המשלים, הגיש אף הממונה על עבודות השירות הודעה לבית המשפט. בהודעתו צוין כי ביום הקודם, 13.2.12, התייצבה המבקשת לראיון אצל הממונה והביעה הסכמה לרצות את עונש המאסר בפועל בדרך של עבודת שירות במתנ"ס ראש פינה החל מיום 6.3.12.
7.המשיבה, אשר התנגדה לבקשה לחזרה מההודיה, הצביעה על השתלשלות העניינים בתיקים הקודמים בהם הוגשו כתבי אישום נגד המבקשת, ואשר כולם קשורים לאותם מקרקעין, ומהם עולה כי המבקשת מודעת היטב לעובדת אי ציותה לצווי בית המשפט שניתנו בעניינה. לדעת בא כוח המשיבה, הטלת דופי של הסנגורית החדשה במלאכתו של הסנגור הקודם איננה ראויה, ואף לטענות כאילו הודיתה נעשתה תחת לחץ אין על מה להתבסס.
8.סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982 קובע כי נאשם רשאי בכל שלב של המשפט לחזור בו מהודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט "מנימוקים מיוחדים שיירשמו".נימוקים מיוחדים אלו גובשו בפסיקה ענפה.
בע"פ 249/58, ג'ורג'י נגד היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יג, 255 הוחלט לאפשר למערער לחזור בו מהודיתו, לאחר שהוברר כי הוא התבטא בצורה מבולבלת (כשאמר: "עשיתי, לא עשיתי, אני מודה בזאת וזו פעם אחרונה.."), כי שוחרר מהצבא כבלתי מתאים לשירות וכי הוא מפגר בשכלו.
בע"פ 1958/98, פלוני נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 25.12.02), שדן בהסדר טיעון, נקבע
הכלל, לפיו משניתנה הודיה בבית המשפט, והתקיים הליך שבית המשפט העמיד בו את הנאשם על משמעויותיה של ההודיה ועל התוצאות שהוא צפוי להן בעקבותיה, תישאר הודית הנאשם על כנה, והוא לא יהיה רשאי לחזור בו ממנה מן הטעם שנכזבה תוחלתו להקלה בעונש. מתן היתר לחזור מהודיתו יינתן בנסיבות חריגות, בהתקיים פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי ובהבנתו של הנאשם את משמעות הודייתו, או אם ההודיה הושגה שלא כדין באופן המצדיק את פסילתה.
בער"מ 1826/02, סולמי נגד עיריית תל אביב – יפו, פ"ד נו (6), 433 נקבע כי בדרך כלל אי כיבוד הסדר טיעון אינו מקנה לנאשם עילה לביטול ההודיה, אם הוזהר לפני כן על ידי בית הדין, ואם אין ספק כי ההודיה ניתנה מרצונו החופשי ובהבנת התוצאות הכרוכות בה.
בע"פ 10518/06, מירון נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 29.3.07), הובאו דוגמאות למקרים חריגים שבהם מאפשרים לנאשם לחזור בו מהודייתו: טעות בהבנת ההודיה, הודיה הנמסרת בעקבות הבעת דעה על ידי השופט באשר לעונש הצפוי ו"רצונו הכן והנחוש של (נאשם) לנסות ולהוציא לאור את צדקתו".
בפסיקה נוספת, המובאת בהרחבה בספרו של קדמי, על סדר הדין בפלילים – חלק שני (מהדורת תשס"ט), מוזכר כי המלצתו של סנגור להודות, תוך הבהרה שאם לא יודה צפוי לנאשם עונש כבד יותר, איננה מצדיקה היתר לחזור מההודיה. ככלל, מתן היתר כזה עשוי לפתוח פתח לתופעה בלתי רצויה.
9.במקרה הנוכחי אינני סבור כי הסנגור עו"ד סלטון והסנגורית עו"ד שורק העלו נימוקים מיוחדים המצדיקים להתיר למבקשת לחזור בה מהודיתה. הטלת דופי במלאכת הסנגור הקודם, האשמת הבעל ביצירת לחץ והעלאת טיעון בדבר מצב רפואי המכביד על ההבנה של המבקשת נראים כהעלאת טיעונים חסרי ביסוס עובדתי, שכל מטרתם הינה להחזיר את הגלגל לאחור במטרה להביא, בסופו של יום, לתוצאה נוחה יותר למבקשת.