פסק דין
בפניי ערעור על החלטת בימ"ש שלום נתניה (כב' השופטת חנה קיציס), בתיק 56399-12-11 מיום 26.12.12, לפיה דחה בימ"ש קמא בקשת המערערת ליתן נגד המשיבים צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").
הצו מתבקש להפסיק כל פעילות בשימוש בסטיה או בניגוד להיתר או תוכנית, אותה עושים המשיבים במקרקעין הידועים כגוש 7824, חלקות 94, 27, 28 ובחלק מחלקה 34 או בסמוך להן (להלן: "המקרקעין") והמצויים במרחב תכנון טייבה על דרך של הפעלת תחנת מעבר לפסולת "שרונים" (להלן: "השימושים האסורים").
בנימוקי הערעור מציין ב"כ המערערת, כי החלטת בימ"ש קמא שגויה ואינה יכולה להיוותר על כנה, שכן, אתר שרונים פועל בניגוד לכל דין וללא היתרים לפי חוק.
עוד נטען, כי בית משפט קמא שקל בין היתר, שיקולים מנהליים שאינם בסמכותו ואינם רלבנטיים לאכיפת החוק, בימ"ש קמא זקף לחובת המערערת את השיהוי שרבץ לפתחה בכך שאפשרה לשרונים לפעול במשך שנים טרם נקטה פעולות אכיפה.
עוד נטען, כי בית משפט קמא טעה משקבע כי המערערת פועלת משיקולים זרים ובשל כך שינתה עורה והחלה להתנכל למשיבים.
עוד נטען, כי בימ"ש קמא על אף שקבע כי סעיף 239 אינו סנקציה עונשית, אלא נועד למנוע הפרות מתמשכות, החליט, בסופו של יום, היפוכו של דבר ואפשר למשיבים להמשיך בשימוש לא חוקי.
עוד נטען, כי בימ"ש קמא טעה, משנתן משקל לאינטרס ההסתמכות של המשיבים להמשיך בביצוע העבירה אל מול השיהוי שנקטה המערערת בצעדי האכיפה.
עוד נטען, כי בימ"ש קמא לא הצביע על נסיבה קיצונית, יוצאת דופן, בגינה קמה מניעות כלפי רשויות האכיפה, כלפי המערערת ועצם את עיניו פעם נוספת מהתמיכה הבלתי מסוייגת שקיבלה המערערת מהמשרד להגנת הסביבה.
עוד נטען, כי על המערערת לא חלה החובה להצביע על מפגע או מטרד כלשהו, גם לא היה על המערערת להביא חוות דעת מומחה לאור מבחני ההלכה הפסוקה לצורך מתן צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק.
מוסיף וטוען ב"כ המערערת, כי רמת ההוכחה על פי סעיף זה קלושה למדי ודי בקיומו של יסוד סביר להניח כי במקום מבוצעת עבודה או נעשה שימוש במקרקעין בדרך ובנסיבות שיש בהם עבירה לפי סעיף 204 לחוק.
עוד נטען, כי בימ"ש קמא טעה וחרג מסמכותו משקבע שיש לבחון פעולות המשיבים אל מול הצורך הסביבתי בקיומו של אתר מסוג אתר שרונים.
לטענת ב"כ המערערת, צורך כזה אם קיים יידון בפני מוסד תכנוני מתאים ובמקרה זה מדובר בוועדה המחוזית אשר דחתה התוכנית.
ב"כ המשיבים מבקש לדחות הערעור, מציין כי המערערת בבית משפט קמא ביקשה להראות קיומן של נסיבות עובדתיות המצדיקות הוצאת צו סגירה שיפוטי בלא להמתין לתום הליך משפט פלילי המתנהל כנגד המשיבים. בעבר ניתנו למשיבים היתרי בניה ורישיונות עסק. המפעל אושר על ידי הוועדה המחוזית והוגדר כמפעל חיוני, סגירתו עלולה לגרום לאסון סביבתי. בקשת המערערת לסגור המקום בצו מינהלי לפי חוק רישוי עסקים נדחתה וכן נדחתה בקשתה להפסקת אספקת חשמל על פי חוק התכנון והבניה.
בבית משפט קמא, העלתה המערערת לעדות מהנדס הוועדה המקומית מר ג'ומעה שנחקר על תצהירו, פקח בניה טיבי שנחקר על תצהירו ופקח יחידה סביבתית מר אפרים רגב שנחקר על תצהירו. כל העובדות שנטענו על ידי עדים אלה קרסו בחקירה נגדית והטענות העובדתיות אותן טענה המערערת בבימ"ש קמא נזנחו בערעור זה. המהנדס ג'ומעה הודה כי התוכנית עברה המלצה של הוועדה המקומית לפני 10 שנים, המהנדס הודה כי פרסום התוכנית נעשה כנדרש וכי וועדת ההתנגדויות החליטה לתת תוקף לתוכנית. המהנדס גם הודה כי לאחר ההחלטה לתת תוקף לתוכנית הוא זה שסיכל כניסת התוכנית לתוקף בדרישה שהעלה לפרסום מחדש. בגין כך חולקים המשיבים על הטענה כי השימוש שנעשה במקום הינו בלתי חוקי וכי לא ייתכן כי רשות מקומית לאחר שנתנה היתרי בנייה ושימוש, וכן רשיונות עסק תסכל כניסת תוכנית לתוקף לאחר שזו אושרה סופית בתמיכתה המלאה. היא תעכב את סיום ההליך התכנוני ובמצב דברים זה תטען כי השימוש הינו בלתי חוקי ויש להפסיקו בצו שיפוטי.
עוד נטען על ידי ב"כ המשיבים, כי הפקח אפרים רגב הודה בחקירתו כי הוצא דו"ח אחד ביולי 2011 ובאותו דו"ח לא צוינו מטרדים, לא מטרדי ריח וגם לא אחרים והפקח רגב אישר, כי מטרדי ריח בעיר טייבה יכולים להגיע ממקורות שונים כמו ביוב פתוח הזורם לנחל, זיבול שדות והודה הפקח כי אין בידיו דו"חות בגין תלונות על מטרדי ריח שהגיעו. לא בכדי קבע בימ"ש קמא, כי המערערת לא הצביעה על מפגע או מטרד המחייב הפסקת פעולת האתר מיידית, ולא בכדי קבע כי לא הוגשה חוות דעת מקצועית מטעם המערערת ממנה עולה הצורך הדחוף להפסיק פעילות האתר שזכה לברכת הדרך של הרשויות השונות לאורך שנים.
עוד נטען, כי המשרד לאיכות הסביבה הצהיר בוועדה המחוזית כי התוכנית למקום בו עסקינן חשובה מבחינה סביבתית ותמך באישורה. המשרד להגנת הסביבה לא טען מעולם כי המפעל גורם מפגעים ויש להורות על סגירתו. המשרד לאיכות הסביבה לא הכין כל חוות דעת מקצועית בעניין זה.
לגופו של עניין דין הערעור להידחות:
1. סעיף 239(א) לחוק בעניין צו הפסקה שיפוטי מציין:
"נעשתה עבירה, או השתמשו במקרקעין, בדרך ובנסיבות שי שבהם משום עבירה לפי סעיף 204, בין שהוגש על העבירה כתב אישום לבית המשפט ובין שטרם הוגש, רשאי בית המשפט לצוות על הנאשם, או על מי שנראה לבית המשפט אחראי לביצוע העבירה, ועל כל מי שעובד בשירותם – להפסיק את העבודה או השימוש (להלן – צו הפסקה שיפוטי), ותקפו של הצו יהיה עד לביטולו או שינויו על ידי בית המשפט".