ועד מקומי אחיהוד נ' דומין ואח'

פסק - דין

החלטה זו עניינה בטען ביניים שהוגש על ידי הוועד המקומי באחיהוד, על מנת שבית המשפט יורה למי מן המשיבים יש להעביר את כספי הפדיון ממניות חברת תנובה, אשר על פי החלטת האסיפה הכללית של ועד המושב אחיהוד הוחלט לחלקם בין משקי המושב.

ביום 23.6.09 שמעתי הלכה למעשה את הצדדים המעורבים בתיק זה וכן סיכומים בעל פה. הוצאתי מתחת ידי החלטה שיש לראות אותה כחלק אינטגראלי מהחלטה משלימה זו ביום 24.6.09 ובה נתתי את דעתי למסכת ההתנהלות שבין הצדדים המעורבים וכן להליכים התלויים ועומדים בין המשיבה מס' 4 והמשיב מס' 3 בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני.

בהחלטתי זו כתבתי בעמ' 3 ואני מצטט: "עמדתי היא כי להמתין להכרעות סופיות בעניין חלוקת הרכוש וכן יש לאפשר לב"כ המשיבה מס' 4 לפנות לבית המשפט המחוזי בהליך נפרד שעניינו אופן חלוקת דמי הפדיון. בעניין זה, ועל מנת שלא לעכב את ההליכים אשר התמשכו כבר זמן ניכר, אני מורה למשיבה 4 להגיש הליך בבית המשפט המחוזי אם רצונה בכך עד ליום 15.7.09".

ציינתי בהחלטתי בנוסף ואני מצטט: "התיק קבוע לדיון נוסף בחודש נובמבר 2009 ולעת עתה אני נמנע מלבטל את הדיון הקבוע עד ליום הדיון הקבוע. עד ליום 5.11.09 ימסרו הצדדים עדכון באשר למצב הליכי חלוקת הרכוש תוך צירוף החלטות השונות ובהתאם לכך תינתן החלטה משלימה בהמשך לתיק".

כאן המקום לומר כי בישיבה מיום 23.6.09 נטענו טענות רבות על העדר סמכות של בית משפט זה לפסוק בסוגיה הנוגעת לדיני אגודות שיתופיות ו/או לחילופין טענה כי להכרעת בית משפט זה בטען הביניים השפעה על הטענות ביחס לחלוקת מניה פר משק להבדיל מפר חבר אגודה שיתופית (לאור החלטת הועד המקומי אחיהוד כי החלוקה תעשה לפי משק).

נתתי אפשרות לטוענת 4 בהחלטה שאני חושב שלא קיפחה אותה כלל לפנות לבית משפט מחוזי ומאז ניתנו לפחות 3 ארכות לאור בקשותיה של הטוענת מס 3, אך בפועל דבר לא נעשה מצידה של הטוענת מס' 4.

בדיון מיום 10.11.09 טענה הטוענת מס' 4 כי הפניה לבית המשפט המחוזי לא נעשתה בסופו של דבר עקב חסרון כיס. גם אם נכונה הטענה עובדתית היא אינה מתיישבת עם מידת הנחרצות בה טען בא כוחה תוך בקשה מבית משפט זה לפנות לבית משפט מחוזי בסוגיה בישיבה מיום 23.6.09 וכן בארכות השונות אותן הגישה הטוענת מס' 4. משלא הגישה הטוענת מס' 4 כל בקשה לבית משפט מחוזי אני סבור כי הגיעה העת לזנוח את הטענה בנושא הסמכות ולהתייחס לדברים לגופו של עניין.

לגופם של דברים, כבר בהחלטתי מיום 24.6.09 הצבעתי על הקושי במתן החלטה בבית משפט זה בהליך של טען ביניים לאור מסכת ההתנהלות בין הצדדים דהיינו הטוענת מס' 4 והטוען מס' 3 בערכאות השונות בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני, סברתי כי הוצבו מספיק סימני שאלה על ידי ב"כ הטוענת מס' 4 שמכוחם לא ניתן לתת החלטה האם לטוענת מס' 4 יש זכויות באותו חלק של הכסף אשר נמצא בידיו הנאמנות של ב"כ המבקשת וזאת לאחר שכזכור מחצית מהסכום כבר שחררתי בהחלטה שיפוטית נפרדת.

ציפיתי והאמנתי שלאור החלטת בית המשפט מיום 24.6.09 תפעל הטוענת 4 אשר טוענת כי כספי המניה מגיעים לה תוך הצבת ותוך הסבר בערכאות השונות כי כחלק מן התביעה להשבחות במשק החל משנת 1989 שזה למעשה יסוד תביעתה לאחר שהמשק ככל שהוא קיים הוא משק שנקבע בשתי ערכאות שהוא בבעלות הטוענים 1 ו-2, ואולם בפועל הדבר לא נעשה למעט בקשה אחת ויחידה שהוצגה לי שעניינה "בקשה לעיקול יחידות השתתפות ו/או מניות ו/או פדיונם מתנובה בהתייחס למשק מס' 2" (דומיין) ואשר בו צוין ענין המניה לא נעשתה התייחסות ספיציפית לרבות לא להליך המתנהל בפני בית משפט זה.

החלטתו של בית הדין הרבני אגב בסוגיה הייתה ואני מצטט: "לאור תגובה זו (תגובת הבעל) אין מקום להיעתר לבקשה מחוסר סמכות".

זאת אומרת, בית הדין הרבני לא ראה עצמו מוסמך כלל לדון בסוגיה, דבר שרק מחזק את טענת הטוענת מס' 4 עצמה כי היה עליה לפנות לבית משפט מחוזי.

עמדת הצדדים בסוגיה היא פשוטה, הטוענים 1 ו-2 טוענים מתוך ניתוח פסק הדין שניתן בבית הדין הרבני בעניין הבעלות במשק ושמיעת ראיות הצדדים אשר טרם הסתיימה לעניין ההשבחות ביחס למשק בתקופת נישואיהם המשותפים של הטוענת 4 ושל הטוען מס' 3 וכן מתוך החלטות בית המשפט לענייני משפחה עולה מפורשות כי נושא המניה כלל לא יובא לדיון ואין לו שום השפעה או משמעות מבחינת איזון המשאבים וחלוקת המשאבים בין הצדדים כפי שיקבע על ידי בתי המשפט המוסמכים.

עמדת הטוענת מס' 4 היא בדיוק הפוכה, יתכן ויקבע לשיטתה שיש לה זכויות והמשמעות של זכויות אלה שהיא תהיה זכאית לחלק יחסי או לכל הסכום ועמדתה היא שכל הסכום מגיע לה ביחס לכספי המניה.

בחנתי היטב את טיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים שהומצאו לי, בתחילה סברתי כי יש לפעול על פי אותה החלטה שנתתי מיום 24.6.09, דהיינו, המתנה עד להכרעות בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני על מנת לתת החלטה סופית בתיק זה ואולם עיון בחומר האמור וגם התנהלות הטוענת מס' 4 מן הדיון ב-24.6.09 ועד 10.11.09, דהיינו למעלה מחצי שנה, שכנעה אותי שלמעשה אין שום הצדקה להמתין להכרעות בתי המשפט האמורים.

אני סבור כי המשיבים 1 ו-2 העמידו תשתית מספיקה על מנת לקבל את טענתם כי המניה שייכת למשק וכי המניה התגבשה בתקופה הקודמת לנישואיה של הטוענת מס' 4 וכי לאור פסקי הדין שניתנו בבית הדין הרבני והחלטות בית המשפט לענייני משפחה למעשה לא תהיה כל השפעה בנושא המניה האמורה, אם בכל זאת יסתבר שיש משמעות כזו או אחרת מן הסתם יוכל בית המשפט אשר ידון בתיק המשפחה ו/או בית הדין הרבני למצוא להערכתי את האיזון המתאים בכל הקשור לפיצוי או לחילופין לסכומים המגיעים לטוענת מס' 4 בהקשר זה.

אשר על כן, אני מכריע בטען הביניים כדלקמן:

הכסף הנמצא בידיו הנאמנות של עו"ד בן שושן, ב"כ הטוען, יועבר לידי הטוענים 1, 2 בלבד ולטוענים 3 ו-4 אין זכות בכסף האמור.

סכום זה יועבר על ידי ב"כ התובע לידי הטוענים 1 ו-2 תוך 30 יום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

אם תבוא לי בקשה לעיכוב ביצוע של החלטת בית המשפט לצורך ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 30 יום, אני איעתר לבקשה האמורה ואז המשמעות היא שחלוקת הכספים תעוכב עד להכרעת בית המשפט המחוזי בעניין.