פסק דין
1.המערער הגיש ערעור על החלטת כב' הרשמת פומרנץ מיום 30.8.2010, לפיה, התקבלה התנגדותו לביצוע השטרות נשוא התובענה בטענת הקנוניה בלבד ואילו טענתו לעניין זיוף חתימת ההיסב על גב ההמחאות נדחתה.
2.השתלשלות העניינים פורטה בהחלטת כב' הרשמת ואחזור עליה אך בקצרה. המשיב אוחז בשתי המחאות על סך 16,000 ₪ כ"א, משוכות על ידי המערער מחשבונו וחתומות על ידו, אשר חוללו מחמת הוראת ביטול. המערער טען בתצהיר שתמך את ההתנגדות, כי נכרתו בינו לבין קבלן שני הסכמים. אחד לביצוע עבודות בניה ושיפוץ בבית דו משפחתי בקיסריה והשני, לביצוע עבודות שיפוץ במרפאתו אשר בחיפה. במועד חתימת ההסכמים ביקש הקבלן מן המערער לקבל לידיו המחאות מעותדות בהן לא מצוין שם הנפרע. מאחר והקבלן ביצע עבורו עבודות בעבר, הוא רכש את אמונו של המערער והנ"ל מסר לידיו המחאות חתומות בסך כולל של 600,000 ₪, בלא שמצוין בהן שם הנפרע. כשבועיים לאחר חתימת ההסכם, החלו עובדים מטעם הקבלן להרוס את קירות הבית בקיסריה, לפתוח בהם פתחים ולעקור חלונות. בסמוך לכך, נעלם הקבלן ולא הגיע לפגישות שנקבעו עמו. הסתבר למערער, כי זמן קצר לאחר נטילת ההמחאות, ברח הקבלן מארץ, כשהוא מותיר אחריו חובות כבדים לנושים רבים. משהסתברה חומרת מעשיו של הקבלן, פנה המערער לבנק הנמשך ונתן הוראה לבטל את כל ההמחאות שטרם נפרעו והגיש תלונה במשטרה. עד לאותו מועד, פדה הקבלן סכום עתק של 230,000 ₪ ונותרו בידיו 23 המחאות נוספות שטרם נפרעו, על סך של 16,000 ₪ כ"א הסתבר למערער כי הקבלן מסר את ההמחאות שטרם נפרעו לגורמים בשוק האפור ו/או לגורמים פליליים או לידי חברות מימון למיניהן. המערער טען בהתנגדותו כי מדובר בכישלון תמורה מלא, או לחילופין, כשלון תמורה חלקי קצוב, שכן, ההמחאות נמשכו בהתאם לשלבי הביצוע של העבודה. עוד טען המערער לקנוניה שנרקמה בין הקבלן למשיב, כי המשיב ידע היטב על דבר עסקת היסוד וכי המשיב ו/או מי מטעמו זייפו את חתימתו של הקבלן, הנחזה כחתימת היסב על ההמחאות. בעניין זה, הוא הפנה להבדלים בין חתימות ההיסב על גבי ההמחאות לבין חתימותיו של הקבלן על ההסכמים.
3.במהלך הדיון בהתנגדות נחקר המערער על תצהירו. בהחלטתה מיון 30.8.2010 דחתה כבוד הרשמת את טענותיו של המערער בעניין כשלון תמורה מלא או קצוב. מנגד, ניתנה למערער רשות להתגונן בטענת הקנוניה.
4.הערעור דנן נסוב סביב דחיית טענתו של המערער לפיה, המשיב זייף את חתימת ההיסב על גבי ההמחאות לטובתו. מעבר לכך, לא העלה המערער טענות נוספות כנגד החלטת כבוד הרשמת. הדיון בערעור נערך בפני היום וב"כ הצדדים השלימו את טענותיהם בעל פה.
5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, לרבות בכתב הערעור ועיקרי הטיעון, הגעתי ליד מסקנה כי דין הערעור להתקבל.
6.בשלב הדיון המקדמי בהתנגדות, די היה לו למערער כי יעלה טענה שלו תמצא נכונה, תקנה לו הגנה אפשרית מפני התובענה ואין הוא צריך להוכיחה כבר בשלב זה. כמובן, נדרש מהמתנגד, כמו ממבקש רשות להתגונן, שלא יעלה טענות סתמיות, אלא, יפרט טענותיו כדבעי ויראה ולו "ראשית" הוכחה לטענה. המערער עמד בתנאי זה, שעה שהצביע על השוני המהותי בין חתימות הקבלן על ההסכמים שנערכו בין הצדדים, למול חתימות ההיסב על גבי ההמחאות שהוגשו לביצוע. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון שנערך בפני כבוד הרשמת, הרי שהמערער כלל לא נחקר בעניין זה. אם אכן זייף המשיב את חתימות ההיסב בגב ההמחאות, הרי שאין כוחן של החתימות יפה והוא אינו יכול לרכוש על ידן או על פיהן זכות כלשהי להחזיק בשטרות או לאכוף פרעונם. יתירה מזאת, טענת הזיוף אינה עומדת בפני עצמה והיא שלובה עם טענת הקנוניה בין הקבלן לבין המשיב, אשר בגינה ניתנה למערער רשות להתגונן. השאלה האם המשיב הינו אוחז כשורה או אפילו אוחז בעד ערך, כפי שטען ב"כ המשיב בעיקרי הטיעון מטעמו, בהסתמכו על הלכת גויסקי, לא התבררה בראיות במהלך הדיון בהתנגדות, היא אינה רלבנטית לאותו שלב ולכן, המשיב אינו יכול להתלות בה. שאלה זו אמורה להידון בפני בית המשפט שידון בהתנגדות לגופה.
7.סיכומו של דבר, אני מקבל את הערעור ומתיר למערער להתגונן גם בטענת זיוף חתימת ההיסב.
8.המשיב ישלם למערער את הוצאות הערעור בסך 4,500 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים, שאחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י"ט טבת תשע"א, 26 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.