פסק דין
1.התובע, לואי זועבי (להלן – העובד) הועסק על-ידי הנתבעת, ספא מנדרין בע"מ (להלן – המעבידה) כמדריך כושר וכמפעיל בריכת זרמים. בתביעה זו עותר העובד לחיוב המעבידה בתשלום פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, גמול בגין עבודה בימי חג, וכן הפרשים בגין הפרשות מעביד לקופת הביטוח/ קרן פנסיה, והפרשים בגין פדיון ימי חופשה.
2.במסגרת הדיון המוקדם שהתקיים ביום 27.12.12 הסכימו הצדדים על העובדות הבאות:
א.העובד הועסק אצל המעבידה בתקופה 1.5.08 ועד 31.1.12.
ב.התובע הועסק בשכר לפי שעה, במתכונת של 6 ימי עבודה בשבוע. בתקופה 5/08 – 12/10 עמד השכר השעתי על 22 ₪, ובתקופה 1/11 – 1/12 על 24 ₪ לשעה.
ג.הנתבעת החלה לבצע הפרשות פנסיוניות החל מחודש 4/10, ועל חשבון חלק המעביד שולם הסך של 2,197 ₪ בכל תקופת העבודה.
ד.השכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים עומד על סך של 3,565 ₪.
ה.העובד צבר בתקופת עבודתו זכאות ל- 39 ימי חופשה.
3.העובד העיד מטעמו. מטעמה של הנתבעת העיד מר דני פינסקי, מנהל במעבידה.
זכאות התובע לפיצויי פיטורים
4.בכתבי הטענות טען העובד מחד כי פוטר, ומאידך כי התפטר בנסיבות המזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים מוגדלים:
א.בכתב התביעה טען העובד (סעיף 14) כי היה בהתנהלות המעבידה משום פיטורים. עוד נטען בכתב התביעה (סעיף 15) כי התנהלות המעבידה היא שהביאה להתפטרות העובד. עוד נטען כי יש בנסיבות הפיטורים כדי לזכות את העובד בתשלום פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור 200%.
ב.במסגרת הדיון המוקדם שהתקיים ביום 27.12.12 הבהיר ב"כ התובע כי טענתו באשר לנסיבות סיום העבודה הינן כי המעבידה היא שגרמה לעובד להתפטר. באשר למקור המשפטי לזכאות לפיצויים מוגדלים בשיור 200% התחייב ב"כ התובע להביא אסמכתאות מתאימות, אך אלה לא הוצגו.
ג.בתצהיר העובד (סעיף 13) נטען כי המעבידה פיטרה את העובד ללא הודעה מוקדמת, ובאילו בסעיפים 7-11 לתצהיר זה תוארו תנאי העבודה של העובד בתקופה שהחל מסוף שנת 2010, אשר יש בהם לטענת העובד כדי להצדיק התפטרות תוך תשלום פיצויי פיטורים.
ד.בסיכומים נטען כי היתה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו של העובד, שהתבטאה בהפחתת שעות העבודה, בהפחתה בשכרו ובהטלת מטלות שאינן במסגרת תפקידו, וכי יש בהרעה זו כדי להצדיק חיוב המעבידה בתשלום פיצויי פיטורים.
5.הנתבעת טענה, מנגד, כי העובד לא פוטר וכי לא היתה כל הרעה בתנאי עבודתו ובשכרו, אלא להיפך – כי שכרו השעתי אף עלה בתקופה הנדונה, כי שעות העבודה הוגמשו והשתנו בהתאם לצרכי העובד ולבקשתו, וכי כל המטלות שהוטלו על העובד היו במסגרת הגדרת תפקידו.
6.מהראיות שהובאו בפני לא מצאתי לקבל את גרסת העובד כי פוטר מעבודתו. כאמור, גרסה זו הועלתה באופן רפה בלבד בכתב התביעה ובתצהיר, ללא כל פירוט של מי נתן את הודעת הפיטורים, מועד מסירתה וכיוצא באלה פרטים. גירסה זו בדבר מעשה פיטורים נזנחה כליל במסגרת הסיכומים. זאת ועוד, ב"כ העובד אף הבהיר במפורש במסגרת הדיון המוקדם כי הטענה לזכאות לפיצויי הפיטורים נובעת מהרעת תנאים מוחשית המצדיקה התפטרות בדין פיטורים. משכך, ועל אף שבמסגרת התצהיר עולה שוב גרסה זו, באופן רפה וכללי, הרי שלא הוכח בפני כי העובד פוטר וטענתו לפיטורים, ככל שלא נזנחה, נדחית.
7.מכאן, שהעובד סומך את טענתו בדבר זכאות לתשלום פיצויי פיטורים על הוראות סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 הקובע:
"התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים".
לפיכך יש לבחון אם העובד עמד בנטל להראות כי אכן אירעה אותה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, כדרישת לשון החוק.