זיכויו של נועם פדרמן מאישומים של הסגת גבול ועבירת היזק במזיד

החלטתי לזכות את הנאשם מן העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

1.   נגד הנאשם הוגש כתב האישום המייחס לו, 3 עבירות של הסגת גבול, לפי סעיף 447(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין). בנוסף, מיוחסת לנאשם, באישום השני, עבירת היזק במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

2.      בתקופה הרלוונטית לאישום התגורר הנאשם סמוך לשכונה היהודית רמת ממרא ("גבעת החרסינה"), בקרית ארבע. כתב האישום מפרט, בשלושה אישומים נפרדים, כיצד בשלושה תאריכים שונים נכנס הנאשם לשטח חקלאי שבבעלותו של חליפה דעאנא (להלן - המתלונן), שבו טרסות ועצי פרי שונים, ללא אישור המתלונן.

באישום הראשון נטען, כי ביום 11.6.07, בשעות היום, רעה הנאשם את צאנו בשטח של המתלונן. על פי הנטען באישום השני, ביום 11.8.07, בשעה 10:30 לערך, נכנס הנאשם פעם נוספת עם צאנו - כעשר עזים - לשטח של המתלונן ושהה בו זמן מה. במהלך שהייתו בשטח, אכלו העזים שבבעלותו מעצי הזית השייכים למתלונן וגרמו נזק לעצים.

על פי האמור באישום השלישי, ביום 9.9.07, בשעה 11:00 לערך, שב הנאשם לשטח המתלונן ורעה בו את צאנו. את כל זאת עשה הנאשם, לפי טענת המאשימה, כדי להפחיד את המתלונן, להעליבו, להקניטו או על מנת לעבור עבירה.

3.   בתגובה לאישומים לא שלל הנאשם את האפשרות שאכן רעה את צאנו בשטח של המתלונן, אך עם זאת, כפר בטענה כי במעשיו עבר עבירת הסגת גבול, כמשמעותה בחוק העונשין, וכן הכחיש כי במעשיו גרם נזק למתלונן.

 4.  אין מחלוקת, כי השטח שבו מדובר הוא שטח מפורז, שהופקע על ידי צה"ל והוגדר שטח בטחוני מיוחד (שב"מ). במרכזו עוברת עתה גדר ביטחון של הישוב קרית ארבע. מעת שנתפס השטח על ידי צה"ל, הוצא לגביו צו סגירה והוא הוגדר שטח צבאי סגור.

טענת המאשימה לעניין זה היא, כי הקמת הגדר וסגירת השטח לא הפקיעה את זכויותיו של המתלונן על השטח, וודאי שלא הקנתה לנאשם זכות להיכנס לשטח ללא שקיבל את רשות בעליו. לעומתה, טען הנאשם, כי באופן עקרוני הוא אינו משיג על זכויותיו של המתלונן בשטח, אך לטענתו, כיוון שהשטח אינו תחום בגדר ולא הוצב בה שלט המורה כי הכניסה אסורה, כניסתו לשטח, ככל שיעלה ביד המאשימה להוכיחה, לא נעשתה שלא כדין.

5.   במהלך הדיון התעוררו שתי שאלות עיקריות: שאלה ראשונה - והיא בסיס לדיון הנוכחי - האם החזיק המתלונן במקרקעין כדין, לעניין עבירה של הסגת גבול? השאלה השנייה היא, האם נכנס הנאשם לשטח המוגדר בחזקתו של המתלונן באופן שמהווה הסגת גבול כמשמעותה בחוק העונשין, ובמלים אחרות: האם נכנס הנאשם לשטח בכוונה להפחיד את המתלונן, להעליבו, להקניטו או לעבור עבירה?

עבירת הסגת גבול

6.   הוראת סעיף 447(א)(1) לחוק העונשין, שלפיה הואשם הנאשם בכתב האישום, קובעת כך:

447 . (א) העושה אחת מאלה כדי להפחיד מחזיק בנכס, להעליבו, להקניטו או לעבור עבירה, דינו - מאסר שנתיים:

(1) נכנס לנכס או על פניו;

(2) לאחר שנכנס כדין לנכס נשאר שם שלא כדין.

7.   כידוע, וכפי שנפסק לא אחת, הגדרת "המחזיק" בנכס, כפי שהוגדרה בסעיף 34כדחוק העונשין, היא ההגדרה המחייבת לעניין עבירת הסגת גבול, וזו לשונה:

"החזקה" - שליטתו של אדם בדבר המצוי בידו, בידו של אחר או בכל מקום שהוא, בין שהמקום שייך לו ובין אם לאו; ודבר המצוי בידם או בהחזקתם של אחד או כמה מבני חבורה בידיעתם ובהסכמתם של השאר יראו כמצוי בידם ובהחזקתם של כל אחד מהם ושל כולם כאחד;

ההגנה שמעניק סעיף 447 לחוק העונשין הינה, אם כן, הגנה על המחזיק בנכס בלבד. בעניין זה אף נקבע, כי אין כל רלוונטיות לזכויות הקנייניות של המחזיק, ואפילו בעלים של מקרקעין יכול להימצא אשם בהסגת גבול בנכס השייך לו, אם הוא מוחזק בידי אחר [כך למשל נקבע בע"פ (ת"א) 70022/01 צור נ' מדינת ישראל (פורסם במאגר משפטי נבו); ראו גם י' קדמי, על הדין בפלילים, עמ' 987, מהדורת תשס"ו-2005]. לאור האמור יש לבחון, האם נחשב המתלונן למחזיק בשטח.

שאלת ההחזקה

8.   טענת המאשימה היא, כי המתלונן הוא המחזיק בשטח כדין, וזאת כנובע מבעלותו על השטח. את יתדותיה בעניין זה היא תומכת בעיקר בעדותו של מי שהיה בזמנו רכז אפוטרופוס חברון ובית לחם מטעם המנהל האזרחי ליו"ש, משה מאירי (להלן -מאירי). מאירי העיד, כי הוא מתעסק בתחום המקרקעין ביו"ש משנת 1994, עבר הכשרות והשתלמויות רבות בתחום, ובין היתר שימש כרשם המקרקעין, והיה חבר בוועדה לרישום מקרקעין ביו"ש מטעם משרד המשפטים. במסגרת תפקידו הנוכחי, הוא בוחן בכל יום שאלות שמתעוררות בנוגע לקניין ובעלות ביו"ש ומייצג את המדינה בכל הנוגע לרכוש ממשלתי ונכסי נפקדים (עמ' 7, ש' 1-7).

מאירי סיפר בעדותו, כי בתאריך 6.3.07 פנו אליו מחקירות משטרת חברון, בנוגע לתלונה שהגיש המתלונן בנוגע לכניסות שלא כדין לשטחו. לדבריו, המתלונן מוכר לו כמי שביתו צמוד לגדר השב"מ, בצמוד לגבעת החרסינה בקרית ארבע. המתלונן הציג אסופת מסמכים (ת/1) המעידים על הזיקה שלו לחלקה הסמוכה לביתו, שבה עוברת גדר השב"מ. בין היתר, עולה מן המסמכים, כי אביו המנוח של המתלונן רשום בספרי המס ("מליה"), וכי המתלונן עצמו הוא אחד היורשים.

יחד עם זאת, מאירי ציין, כי הרישום בספרי המס אינו מקנה וודאות באשר לבעלות על השטח הספציפי, נשוא הדיון הנוכחי, מאחר שהקרקע אינה מוסדרת (עמ' 6, ש' 7-8). כך קבע גם במסמך רשמי שערך בתאריך 15.3.07 (ת/1), ובו פירט את ממצאי הבדיקה שערך:      

"בבדיקה מול ספרי המס נמצא הרישום הבא:

גוש 2 חלקה 322 מוקע עין בני סלים, חברון בשטח של 13 דונם ע"ש מחמד סלים עבד אלמחסן דענא.