1. אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.
2. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה של גרימת רעש באמצעות מכשירי קול - בניגוד לתקנה 3(א) לתקנות מניעת מפגעים (מניעת רעש) התשנ"ג-1992, בשילוב עם תקנה 17 (להלן:
"התקנות").
3. א. על פי כתב האישום, בתאריך 9/5/2004, סמוך לשעה 04:35, במרכז "נאות רחל", סמוך לבית מספר 36 ברחוב אילת בחולון (איזור מגורים), גרם הנאשם לרעש חזק על ידי צעקות.
ב. הנאשם הכחיש את המיוחס לו.
4. אין חולק, כי הנאשם היה במקום האירוע. השאלה שבמחלוקת היא, האם הנאשם הוא זה שצעק וגרם לרעש כמפורט בדו"ח.
5. מטעם התביעה העיד השוטר רונן פרץ (להלן:
"השוטר"), אשר ערך את הדו"ח (הודעת תשלום קנס) ת/1.
6. לאחר שהוצג בפניו הדו"ח, אישר השוטר, כי הוא רשם את הדו"ח בגין הקמת רעש.
לאחר שרוענן זכרונו סיפר השוטר על האירוע, כי קיבל קריאה על הקמת רעש במרכז "נאות רחל" בחולון, ברחוב אילת. הוא ושותפו הגיעו למקום. היתה שם קבוצה של כ-20 נערים, אשר הקימו רעש וצעקות, התבקשו לעזוב את המקום וסירבו להשמע לשוטרים.
בהמשך סיפר, כי הואיל ומדובר במקום בעייתי הנמצא בסמוך לפאבים, ואנשים נוהגים להשתכר שם, יש למשטרה נוהל להמתין לניידות נוספות ולא לפזר לבד אנשים.
השוטר סיפר, כי כאשר המתין לניידות נוספות, ניסה להניא את החבורה ממעשיה, אולם הנערים בחרו להתעלם מדבריו והמשיכו בשלהם. לכן, המתין בצד עד להגעת התגבורת, וכאשר הגיעה, קבע מיהו הדומיננטי בתוך החבורה, ורשם לו דו"ח חטאים. רק לאחר מכן עזבה החבורה את המקום.
7. מטעם ההגנה העיד הנאשם, אשר חזר וטען, כי כלל לא היה עם חברות הנערים, הוא אינו מכיר את אותם נערים, ונקלע לאירוע במקרה.
הנאשם לא הביא עדים מטעמו. יצויין, כי הנאשם לא היה מיוצג על ידי עורך דין.
8. הנאשם העיד, כי האירוע נשוא כתב האישום אירע בל"ג בעומר. לדבריו, באותו ערב היה עם חברתו אצל חבר ועשו ברביקיו. כאשר סיימו, ליווה את החברה לביתה, הנמצא ברחוב קדושי קהיר, ליד מקום האירוע.
בדרכו חזרה נכנס לקיוסק הסמוך למקום האירוע, קנה בקבוק סיידר תפוחים, והמשיך ללכת לכיון הרמזור.
עודו הולך, הבחין במדרגות עליהן ישבה חבורה של נערים, אשר אינו מכיר, ושני שוטרים אשר פנו לחבורה. הנאשם עבר לידם. אחד השוטרים קרא לו וביקש ממנו תעודת זהות. לדבריו, מסר את תעודת הזהות ונתבקש להמתין.
הנאשם ציין, כי השוטר אשר ביקש את תעודת הזהות אינו השוטר שהעיד בבית המשפט, וכי כאשר המתין לתעודת הזהות הגיע השוטר רונן פרץ, קיבל מהשוטר האחר את תעודת הזהות של הנאשם, והתבקש לכתוב את הדו"ח.
בחקירתו הנגדית חזר הנאשם על גירסתו, כי אינו מכיר כלל את הנערים אשר היו באירוע, והוסיף, כי כאשר המתין לתעודת הזהות, ביקש ממנו השוטר להתלוות אליו לרחוב סמוך, ושם רשם לו את הדו"ח. הנאשם סירב לקבל את הדו"ח והשוטר אמר "בסדר, אל תיקח" והחזיר לו את תעודת הזהות, ולאחר שנה וחצי קיבל את הדו"ח בדואר.
לשאלת ב"כ המאשימה
"בעצם השוטר משקר?" השיב הנאשם:
"כן. הוא מתבלבל אולי במקרה אחר. זה בכלל לא נכון. הכל לא נכון" (עמוד 7, שורות 30-31, עמוד 8 שורה 2).
9. לאחר ששמעתי את השוטר ואת הנאשם, בחנתי עדויותיהם ואת כל נסיבות התיק, הגעתי למסקנה כי לא ניתן לקבוע, כי המאשימה הרימה את הנטל להוכיח אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר.