זיכוי נאשם שקפץ מקומה ראשונה על גג רכב והחזיק סכינים כתוצאה ממצב פסיכוטי עקב הפסקת שימוש באלכוהול

מבוא

1.       כנגד הנאשם הוגש, בתאריך 4/3/10, כתב אישום המייחס לו שתי עבירות: היזק לרכוש במזיד - עבירה לפי ס' 452 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 ( להלן  - החוק); והחזקת סכין למטרה לא כשרה - עבירה לפי ס' 186 (א) לחוק.

2.       על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 1/3/10, בסביבות השעה 09:00, קפץ הנאשם מהקומה הראשונה בביתו שברח' חיים 11 בחיפה, על  רכב מסוג מסוג פולקסוואגן פאסאט שחנה מתחת לביתו, חתך יריעת בד שהיתה פרושה מעל הרכב וכן גרם לשריטה בתא המטען של הרכב. בהמשך, ירד הנאשם מהרכב ונעמד באמצע הכביש כשהוא אוחז בידו שני סכינים שלא למטרה כשרה.        

גדר המחלוקת

3.       בין הצדדים לא היתה מחלוקת בנוגע לעצם ביצוע המעשים על ידי הנאשם; לא היתה מחלוקת אמיתית לגבי מצבו הרפואי - נפשי של הנאשם בזמן ביצוע העבירה, היינו כי היה במצב של Delirium Tremens ( להלן - דליריום טרמנס) שנבע כתוצאה מהפסקת שתיית אלכוהול; ואף לא היתה מחלוקת כי בזמן ביצוע המעשים היה הנאשם מצוי במצב פסיכוטי.

4.       הוכח, כי הנאשם לא היה חולה עד לאירוע במחלת נפש. לגבי השאלה באם דליריום טרמנס הינו מצב של מחלת נפש, הרי שהצדדים חלוקים, ועל כך בהמשך.

5.       מצב הדליריום טרמנס בו היה נתון נאשם, נבע מהפסקת שתיית אלכוהול. כתוצאה מאותו מצב רפואי, היה הנאשם במצב פסיכוטי בזמן ביצוע המעשים אותם עשה.

6.       לשיטת המאשימה, בקצרה, המצב הנפשי בו היה שרוי הנאשם בעת ביצוע המעשים אותם ביצע, נגרם כתוצאה משתיית אלכוהול והפסקת שתייתו, ולא כתוצאה ממחלקת נפש ממנה סבל קודם לכן. מצב הדליריום טרמנס, אינו מהווה לשיטת המאשימה מחלת נפש, ולא נבע ממחלת נפש שכן הנאשם מעולם לא לקה במחלת נפש כלשהי. אשר על כן, הוא צריך להיות אחראי מבחינה משפטית - פלילית למעשיו ואינו זכאי לכל סייג מאחריות פלילית.

7.       מנגד, לשיטת ב"כ הנאשם, בקצרה, אין כל בסיס להטלת אחריות פלילית על הנאשם שביצע את מעשיו תחת מציאות מדומה ומעוותת. ב"כ הנאשם הציע מספר דרכים חילופיות להגעה לתוצאה זו: אם על בסיס הסייג של אי שפיות הדעת (ס' 34 ח' לחוק); אם על בסיס הסייג של העדר שליטה (ס' 34 ז'); ואם על בסיס הסייגים של הגנה עצמית מדומה (ס' 34 י' וס' 34 י1 + ס' 34 יח') או של צורך מדומה (ס' 34 יא' + ס' 34 יח').

מהו דליריום טרמנס

8.       מכיוון שהנאשם סבל בזמן ביצוע המעשים אותם ביצע ממצב רפואי בשם דליריום טרמנס, נפנה להגדרת מצב זה.

על פי ה ICD-10 (הסיווג  והאבחון הפסיכיאטרי של ארגון הבריאות העולמי, עמ' 90-91) דליריום טרמנס הינו:

" מצב טוקסי בלבולי שמשכו קצר אך תכופות הוא מסכן את החיים, ונלוות לו הפרעות גופניות. בדרך כלל הוא תוצאה של גמילה מוחלטת או חלקית מאלכוהול, אצל מכורים בעלי עבר ארוך של תלות בו. הוא מתחיל, על פי רוב, אחרי הפסקת השתייה. . . . סימפטומים מקדימים של דליריום טרמנס כוללים חוסר שינה, רעד ופחד. ייתכן שפרכוסי גמילה יקדמו להופעת סימפטומים אלה. המשולש הקלאסי של סימפטומים כולל: ערפול הכרה ובלבול, הזיות ואשליות מלאות חיים המתבטאות בכל אחד מהחושים, ורעד בולט. בדרך כלל מופיעים גם מחשבות שווא, אי שקט, חוסר שינה או היפוך של מחזור השינה ופעילות יתר אוטונומית".

כמו כן ר' בנדון פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, בעריכת חנן מוניץ, מהדורה חמישית, עמ' 148-149.

9.       בעדותה, הוסיפה ד"ר טל, מהמרכז לבריאות הנפש בטירת הכרמל, אשר נתנה את חוות הדעת בתיק, כי בעת ביצוע המעשים היה הנאשם במצב פסיכוטי (עמ' 14, שורה 3); ובהתייחס לנאשם הספציפי ולאירוע הספציפי - הנאשם סבל מהזיות ראייה, סבר שהוא נמצא בסכנה משום האנשים, שעל פי הזיותיו היו בביתו, ולכן ניסה להימלט מביתו על ידי כך שקפץ מהחלון (ר' לדוגמה עמ' 16, ש' 4-9). למעשה, אף צד לא חלק על חוות דעתה של ד"ר טל.

מדו"ח הטיפול הפסיכיאטרי של בית החולים רמב"ם מיום האירוע (נ/6) עולה כי הנאשם היה בסכנת חיים עקב מצבו הרפואי. בעדותה של ד"ר טל, היא הוסיפה (עמ' 15) כי הנאשם סבל מבעיות שונות במערכות הפנימיות, בעיות בויסות טמפרטורה ובעיה כלייתית, וזאת מעבר לבעיות הנפשיות של הזיות, חוסר השיפוט וכו'.

הנאשם, והנסיבות שקדמו האירוע

10.   למרות שעיקר המחלוקת בתיק היא משפטית, נסקור את עיקר הראיות, שיהיו לעזר בהמשך הדרך, לצורך הניתוח המשפטי.

11.   הנאשם הינו יליד 1946, אשר עלה בשנת 2000 ארצה. הנאשם מתגורר עם גרושתו ברח' חיים בחיפה. השניים נישאו זה לזו בשנת 1970, ויש להם שני ילדים בוגרים אשר אינם מתגוררים עמם. השניים התגרשו לפני כ 5 שנים אך המשיכו להתגורר יחדיו.