פתח - דבר
1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבית שמש, בשבתו כבית משפט לענייני תעבורה (כב' השופט ש' שטיין), מיום 12.3.07, בתיק ת' 1174/05 - במסגרתו הורשע המערער בעבירה של אי ציות להוראות שוטר במדים, בניגוד לתקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן:
"תקנות התעבורה").
על המערער הושתו 5 חודשי פסילה בפועל (כאשר הופעלו 2 חודשי פסילה על תנאי), 2 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים וכן קנס בשיעור של 2500ש"ח או 25 ימי מאסר תמורתו.
הכרעת דינו של בית משפט קמא
2. בית משפט קמא התייחס לדו"ח, אשר ניתן למערער - בעטיו נפתח משפטו כאמור. כמפורט בדו"ח, ביום 23.1.03 בשעה 08:32, בצומת היציאה מירושלים, לא ציית המערער להוראת השוטרת, רס"ר ליזי אלקובי (להלן:
"השוטרת"), אשר הורתה לו לנסוע ישר לכיוון תל אביב, וזאת לאחר שעקף התור שבפנייה שמאלה ונעמד בראשו. המערער פנה שמאלה, לכיוון גבעת שאול, חרף הוראת השוטרת בנדון.
3. בית משפט קמא נדרש לשאלת אשמו של המערער בעבירה המיוחסת לו, לאחר ששמע עדויות הצדדים הנוגעים בדבר, קרי: השוטרת והמערער בעצמו.
תחילה העידה
השוטרת. לדבריה, הוצבה במועד הנזכר, בצומת היציאה מן העיר, לשם מניעתם של עומסי תנועה במקום. בעומדה במרכז הצומת הבחינה ברכבו של המערער, אשר עצר תחילה בנתיבו הימני של כביש היציאה מירושלים, לפני הצומת, על מנת לאפשר לאישה לרדת מרכבו. לאחר שירדה, "חתך" המערער את כל הנתיבים בדרכו, מעברו הימני של הכביש לעברו השמאלי, ונעמד בצורה אלכסונית בנתיב הפונה שמאלה, מעבר לקו העצירה. אותה עת דלק הרמזור ירוק לכלי הרכב, אשר נכנסו אל תוך העיר. השוטרת פנתה למערער והורתה לו שלא לפנות שמאלה, לכיוון גבעת שאול, אלא להמשיך ישר לכיוון היציאה מן העיר. בינתיים התחלף האור ברמזור, והפונים שמאלה, לכיוון גבעת שאול כאמור, קיבלו אור ירוק לנסיעתם. המערער לא ציית להוראתה האמורה של השוטרת אלא "עשה תנועה של זוזי עם היד שלו" ופנה שמאלה לגבעת שאול.
השוטרת הבחינה במערער, בעודו עולה לכיוון גבעת שאול, ורשמה מספר רכבו על כף ידה. אז ראתה את המערער מבצע פניית "פרסה" ושב לכיוון שדרות ויצמן. בשלב זה עצרה השוטרת את המערער וביקשה רישיונותיו. המערער ביקש בתגובה פרטיה והיא ההינה למסרם לו. השוטרת רשמה הדו"ח המתואר וציינה במסגרתו תגובתו של המערער, כי אין בכוונתו להמשיך ישר וכי אינו יכול לעשות כמבוקשה.
4.
המערער מסר אף הוא גרסתו לדבר, בבית המשפט. הוא אישר, כי "חתך" הנתיבים שמאלה, לאחר שהוריד את אשתו, וכי נעמד ראשון בתור. אז ניגשה אליו, לטענתו, השוטרת, והורתה לו בגסות להמשיך ישר. המערער הסביר לשוטרת, כי אין באפשרותו להמשיך בנסיעה ישר מאחר שהתנועה הזורמת מסכנת אותו, אך היא לא התייחסה לדבריו. השוטרת שבה למקום עמידתה על אי התנועה. המערער למד מכך, כי השוטרת הבינה שהוראתה בעייתית וכי באפשרותו לפנות שמאלה, כשם שביקש לכתחילה. המערער טען עוד, כי לא המשיך בנסיעה ישר כיוון שהוראתה של השוטרת הייתה בלתי הגיונית, בלתי חוקית ובהתחשב באופי התנועה, גם בלתי אפשרית.
5. לאחר שבחן גרסאותיהם הנוגדות של הצדדים, ראה בית משפט קמא אל נכון להרשיע המערער בעבירה המיוחסת לו.
בהכרעת דינו הבהיר בית משפט קמא, כי אין מחלוקת אודות עיקרי העובדות, היינו: המערער "חתך" דרכו באופן אלכסוני, חצה מספר נתיבים אל ראש התור בצומת הכניסה לירושלים ופנה שמאלה לגבעת שאול. בזאת, כך קבע בית משפט קמא, ביצע המערער העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. בית משפט קמא דחה טענתו של המערער, כי סבר שהשוטרת חזרה בה מהוראתה לו. הרי המערער אמר לשוטרת, כי אין בכוונתו להמשיך ישר וכאשר נעצר על ידה מאוחר יותר אמר לה, מפורשות, כי אין באפשרותו לעשות כמבוקשה. ברי, כי המערער הבין דבר פעולתו בניגוד להוראותיה של השוטרת.
בית משפט קמא נדרש בהמשך לשאלת הסיכון התעבורתי שבנסיעה ישר לכיוון תל אביב. בית המשפט קבע, כי המערער נעצר אמנם בנתיב הפנייה שמאלה, ברם רכבו נעמד במסלול הימני שבין שני נתיבי הפנייה שמאלה לכיוון גבעת שאול. על כן, ובהתחשב בעובדה שנעצר בראש טור המכוניות וכן באפשרות פיקוחה של השוטרת על התנועה במקום, יכול היה להמשיך בנסיעה ישר, בבטחה.
6. על יסוד האמור, ולאחר שדחה טענותיו העיקריות של המערער בנדון, הרשיעו בית משפט קמא בעבירה של אי ציות להוראת שוטר במדים והשית עליו העונשים, כמובהר לעיל.
השתלשלות ההליכים בתיק דנן
7. כתב האישום במקרה דנן הוגש במקורו, כנגד המערער, בבית המשפט לתעבורה בירושלים. ברם, מאחר שהמערער, עורך דין במקצועו, מופיע רבות בפני שופטי התעבורה בירושלים, החליט נשיא בית משפט השלום בירושלים, כב' השופט אמנון כהן, שופט מחוזי, להעביר התיק לבית משפט השלום בבית שמש. על כן, כאמור, היה זה כב' השופט שטיין, אשר ניהל הדיון בעניינו של המערער, הרשיעו לאחר שנוהלו הוכחות בעניינו, והשית עליו העונשים הנזכרים לעיל.
8. הדיון הראשון בערעור דנן קוים בפניי ביום 14.5.07. אז התייחס ב"כ המשיבה לשתי טענות מרכזיות:
האחת, שאלת סמכותו של נשיא בית משפט השלום להעביר עניינו של המערער לשופט שלום, אשר אינו שופט תעבורה;
השנייה, עניינה חוקיות הוראתה של השוטרת למערער, המשליכה על שאלת חובתו לציית להוראתה. ב"כ המשיבה ביקש שהות על מנת להמציא תגובתה של הפרקליטות לדבר, בכתב.
9. ביום 20.5.07 הוגשה הודעה מוסכמת מטעמם של הצדדים - במסגרתה צוין כלהלן:
"הערעור יתקבל במובן ביטול פסק דינו של בית המשפט קמא". בהמשך לאמור הוסכם, כי התיק יושב לנשיא בית משפט השלום, כב' השופט אמנון כהן, על מנת שיעבירו לבית משפט לתעבורה, אשר אינו במחוז ירושלים. עוד הוסכם, כי ההעברה הראשונה שבוצעה נעשתה בחוסר סמכות כך שהכלל "לא יעבירנו עוד" אינו חל במקרה דנן.
10. בית משפט זה סבר, בטעות, כי הצדדים מבקשים למחוק ההליך ומשכך הורה, ביום 24.5.07, על מחיקתו.
כשקיבל ב"כ המערער החלטה זו, ביקש את בית המשפט לבטלה ולהורות, תחת זאת, "כמבוקש" בהודעתם המוסכמת של הצדדים, היינו: קבלת הערעור. ב"כ המשיבה ביקש, בתגובה, לקיים "דיון נוסף בעניין". על כן, נקבעו שני מועדים שונים לקיומו של דיון בנדון, ברם מפעם לפעם ביקשו הצדדים אורכה נוספת לשם התדיינות ביניהם בעניין.