החלטתי לזכות את הנאשם מהאישום המיוחס לו.
הנאשם מואשם בכך שביום 11/09/11, שעה 08:55, בכביש 4, קילומטר 224.4, בסמוך למחסני ההוצל"פ "נעמן", לכיוון צפון, נהג ברכב ולא ציית לתמרור 501 המוצב במקום, בכך שנכנס לדרך [נתיב תחבורה ציבורית - ש.ב.] בה מותרת הנסיעה לכלי רכב האמורים בתמרור - עבירה לפי תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה.
בתשובה לכתב האישום, לא חלק הנאשם על כך שנסע בנתיב התחבורה הציבורית (להלן: "נת"צ"). הנאשם טען, כי השתלב לכביש הראשי, שבו יש נתיב נת"צ, מכביש שירות צדדי, הממוקם במקביל, ומימין לדרך הראשית, ביחס לכיוון נסיעתו. לדבריו, יצא מכביש השירות, פנה בצומת ימינה, על מנת להשתלב עם הדרך הראשית. עוד טען, כי אין במקום תמרור האוסר נסיעה על נת"צ. מאחר שהצומת ממנו יצא מבטל תמרור קודם, יש לזכותו מהעבירה המיוחסת לו.
לתמיכת טענותיו, צירף הנאשם תמונות המראות את הצומת ממנו יצא, לדבריו, ואת מסלול הנת"צ. התובע אישר בהגינותו, כי הוא מכיר את המקום, וכי התמונות שהציג הנאשם אכן משקפות את מראה פני הדרכים במקום.
התביעה סבורה, כי די בתמרור שהוצב בתחילת מסלול הנת"צ כדי לענות על דרישות החוק. בנוסף, צוין, כי כל הנתיב מסומן בצהוב, הנאשם הודה כי נסע על נתיב זה, והיה ברור לו כי הוא נוסע על נת"צ והוא אף התנצל בפני השוטר.
הצדדים הסכימו כי בית המשפט ייתן את הכרעת הדין, על יסוד הטענה המשפטית שנטענה, והחומר שהוגש לעיונו (תיק התביעה הכולל את דו"ח הנסיבות וכן תמונות שהציג הנאשם לבית המשפט).
דיון והכרעה:
אין מחלוקת שהנאשם נסע על הנת"צ בואכה לנקודה בה נעצר ע"י השוטר. טענת הנאשם היא, כי יצא מאותו כביש שירות המקביל לכביש הראשי, לפני הנקודה בה נעצר. אין גם מחלוקת, כי אין ביציאה מכביש השירות, תמרור המודיע על נת"צ.
את המחלוקת שבין הצדדים, ניתן למקד בשאלה, האם בהעדר תמרור ביציאה מכביש השירות המשתלב עם הדרך הראשית, ישנה תחולה לתמרור 501 (המורה על כניסה לנת"צ). לשון אחר, מהו טווח תחולת התמרור האמור, בהינתן הנסיבות העובדתיות בתיק דנן.
תמרור 501 או כסימונו הקודם (ב-35) מופיע בתוספת לצו הודעת התעבורה (קביעת תמרורים, תש"ל -1970, (להלן: "צו התמרורים") וכך מורה הצו:
"הנסיעה בכביש או בנתיב מותרת לרכבת קלה, לאוטובוס, למונית ולרכב המסיע לפחות את מספר הנוסעים, לרבות הנהג הנקוב בתמרור; צוינו אחד או יותר סוגי הרכב בתמרור, יחולו הוראות התמרור על פי המצוין בו".
לצד הוראה זו, נקבע - וזה עיקר ענייננו כאן - כי תחולת התמרור הינה:
"עד לצומת הקרוב או עד לקצה המסילה, או עד לקצה סימון ד-3".
באשר לחובת הצבת התמרור, קובע צו התמרורים, כי יש להעמיד את התמרור בצד הימני או בצד השמאלי של הכביש, או מעל לנת"צ.
הנה כי כן, לפי הוראת צו התמרורים, תחולת התמרור, הינה "עד לצומת הקרוב" או "עד לקצה סימון ד-3" שהינו תמרור המורה על תום תחולת התמרור וממילא תום נתיב הנת"צ.
נבחן איפוא האם מתקיים אחד התנאים האמורים לעיל בדבר קצה תחולת התמרור.
תמרור 501 נמנה על קבוצת תמרורי ההוריה שבתוספת לצו התמרורים. תמרור זה נועד להכריז על כך, שנתיב תחבורה זה, נועד לנסיעת כלי רכב ציבוריים, אוטובוס, מונית ורכב פרטי שיש בו ארבעה נוסעים ומעלה. הנתיב מסומן בצבע צהוב, ומשורטטים עליו חיצים בצבע זה, בכיוון הנסיעה, על מנת להבדילו משאר נתיבי הנסיעה.
בשונה מתמרורי אזהרה המפורטים בחלק א' של התוספת, המתייחסים לתוואי הדרך (כגון: "עקומה חדה שמאלה", "שיבושים בדרך" וכו') שחובה להציבם 150 מ' לפני השינוי, על מנת להתריע בפני הנהג על דבר השינוי הדרך, אין חובה כזו בצו התמרורים ביחס לתמרור 501. עפ"י הוראות צו התמרורים, הוא מוצב בתחילת הנת"צ, לרוב מעליו, והנתיב עצמו, מסומן, כאמור, בצהוב.
באשר להיקף תחולת תמרור הנת"צ, הוראת כל תמרור מסתיימת בתמרור 'מבטל', המורה על קצה תחום התמרור, או הוראה אחרת המבטלת את תחולתו, כמפורט בתוספת לצו התמרורים. כך למשל, הוראת תמרור 424 (כניסה לשטח בנוי) תקפה עד לתמרור 'מבטל' - תמרור 216 או תמרור 425. הוראת תמרור 507 (איסור חניה בתחום תחנת מוניות) תקפה עד לתמרור 'המבטל' - תמרור 508.