זיכוי רכז נוער מעבירות אינוס, מעשה סדום והדחה בחקירה

 החלטה

בהתאם להנחייתו של בית המשפט העליון בע"פ 3204/15, אנו מתירים לפרסום נוסח זה של הכרעת הדין בתפ"ח 39977-07-13 מדינת ישראל נ' י. ב., אשר ניתנה ביום 04.03.15.

הכרעת דין

1. בטרם נפתח דברינו, וכפי שמחייבנו הדין, אנו מודיעים כי החלטנו לזכות את הנאשם מכל העבירות המיוחסות לו בכתב-האישום, והן: אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) לחוק ובנסיבות המפורטות בסעיף 345(א)(1) לחוק; והדחה בחקירה, לפי סעיף 245(ב) לחוק.

כתב-האישום

2. על-פי הנטען בכתב האישום, בתקופה הרלוונטית לאישום עבד הנאשם כרכז נוער; ***** (להלן: "המתלוננת") עבדה אף היא כרכזת נוער ושניהם עבדו בכפיפות למועצה אזורית (להלן: "המועצה"). הנאשם והמתלוננת הכירו אחד את השנייה מתוקף עבודתם, במשך כארבע שנים.

בתאריך 22.07.12, בשעות הצהריים, הגיעו הנאשם והמתלוננת, יחד עם אנשים נוספים, אל מחנה הסמוך ליער ל' (להלן: "היער"), וזאת כצוות מקדים לצורך הכנת מחנה קיץ לבני נוער מהמועצה. למחרת, ביום 23.07.12 בשעות הצהריים, פנה הנאשם למתלוננת ואמר לה כי הם צריכים לחפש מסלול לא"ש (אימון שדה) לילה המתוכנן להתקיים במהלך המחנה. לשם כך, נסעה המתלוננת עם הנאשם בטנדר (להלן: "הרכב"), על מנת לחפש שביל עפר מתאים. במהלך הנסיעה העיר הנאשם למתלוננת הערות מיניות, כגון: "אני חרמן", "אני לחוץ", והמתלוננת התעלמה מהן. בשלב מסוים עצר הנאשם את הרכב והשניים ירדו ממנו במטרה לחפש שביל מתאים. הנאשם, אשר הלך בעקבות המתלוננת, המשיך להעיר לה הערות מיניות, כגון: "את נראית טוב" ו"גם בשטח התחת שלך מושלם". המתלוננת המשיכה להתעלם מהערותיו של הנאשם, ולאחר שהגיעו למבוי סתום בדרכם, הבינו כי השביל אינו מתאים לא"ש לילה ושבו אל המחנה.

לאחר כשעתיים, בשעה 15:30 לערך, נסעו שוב הנאשם והמתלוננת לתור אחר מסלול מתאים, כאשר הנאשם נוהג ברכב והמתלוננת יושבת לצדו. בשלב מסוים עצר הנאשם את הרכב וירד ממנו. המתלוננת התכוננה אף היא לרדת מן הרכב, אולם לפתע פתח הנאשם את דלת הרכב הימנית-קדמית כשהוא חושף בפני המתלוננת את איבר מינו. עוד בטרם הספיקה המתלוננת להגיב למתרחש, אחז הנאשם בכוח את ראשה, הורידה על ברכיה ודחף את איבר מינו אל תוך פיה, כל זאת ללא הסכמתה החופשית, תוך שהוא דורש ממנה שתמצוץ את איבר מינו. המתלוננת ההמומה כמעט ונחנקה, הצליחה להסיט את ראשה הצידה ואמרה לנאשם "למה ככה?", "מה הקטע?". המתלוננת הדפה את הנאשם ואמרה לו כי אינה רוצה למצוץ את איבר מינו. הנאשם השיב לה: "אני חרמן, אני לחוץ ואני צריך". בשלב זה הצליחה המתלוננת להתרומם על מנת להיכנס חזרה אל תוך הרכב, ואז הפשיל הנאשם את מכנסיה ותחתוניה של המתלוננת, ללא הסכמתה, השעינה לאחור על גב הכיסא והחדיר את איבר מינו אל תוך איבר מינה של המתלוננת, ללא הסכמתה החופשית, תוך שהוא אומר לה "את רואה? את רטובה, אז הכול בסדר". המתלוננת, אשר הייתה בהלם, הצליחה אך לומר לנאשם: "מה? למה? מה אתה רוצה לעשות?", וזאת בכדי שיניח לה לנפשה. הנאשם אמר למתלוננת כי הוא רוצה להגיע לסיפוקו, ובתגובה לכך צעקה המתלוננת על הנאשם "תגמור כבר!", כל זאת כאשר היא אינה משתפת עמו פעולה ורק מחכה שיעזוב אותה. הנאשם בא על סיפוקו בתוך גופה של המתלוננת, ולאחר מכן הרים הנאשם את מכנסיו, והמתלוננת ההמומה הרימה את מכנסיה ותחתוניה תוך כדי שהנאשם מאיים עליה, באומרו לה: "אם העבודה שלך חשובה לך אז כדאי שתשתקי. את יודעת, זה רק בינינו".

תשובת הנאשם

3. הנאשם כופר בהאשמות המיוחסות לו, הגם שהוא מודה בפרטי הרקע ובקיומו של מגע מיני, בהסכמה, בינו לבין המתלוננת. לדבריו, ביום 23.07.13 הוא אכן יצא, יחד עם המתלוננת, לחפש מסלול מתאים לא"ש לילה, וזאת לאחר שיום קודם לכן, כך לטענתו, הציעה המתלוננת את עזרתה בעניין זה. הנאשם מכחיש כי העיר הערות מיניות כלפי המתלוננת במהלך הנסיעה, ושכפה על המתלוננת מגע מיני. לדבריו, בשלב מסוים, עת עמדו השניים לצד הרכב, החלו הוא והמתלוננת להתגפף ולנגוע האחד בשנייה, באיברים המוצנעים, וזאת ביוזמת המתלוננת ובהובלתה. בהמשך פתחו את הדלת האחורית של הרכב, והמתלוננת היא שהורידה את מכנסיה ותחתוניה והתיישבה על כיסא הרכב כשפניה אליו. הנאשם הפשיל את מכנסיו והשניים קיימו, לטענתו, יחסי מין מלאים, בהסכמה, תוך שהמתלוננת מחבקת את מתניו עם רגליה.

הנאשם מכחיש את הטענה לפיה הוא איים לאחר מכן על המתלוננת, כמפורט בכתב האישום, ופירט כי במהלך קיום יחסי המין שאל את המתלוננת האם היא נוטלת גלולות, כאשר בנקודה זו הגיע לסיפוקו בתוך גופה. לאחר מכן, כך לגרסת הנאשם, השניים התלבשו וחזרו לשטח המחנה.

דיון