זכאות לכתובה באישה ששלחה לאיש זר תמונות ותכתובות לא צנועות

לפנינו תביעת כתובה.

רקע

הצדדים נישאו כדמו"י בשנת 2012 . נישואים ראשונים לשניהם. שני ילדים משותפים.

הצדדים התגרשו בהסכמה ביום ח' בטבת תשפ"א (23.12.20). על פי פסק הדין שניתן במועד הגירושין ביה"ד ממשיך לדון בתביעות המונחות לפניו.

האישה טוענת כי היא זכאית לכתובה. לטענתה, הגירושין יצאו מטעם האיש, הוא הגיש את תביעת הגירושין והוא יזם את הפירוד. הוא לא הציג עילות לגירושין, ולא הרים את נטל ההוכחה כי האישה הפסידה כתובתה.

מנגד, טוען האיש, כי האישה זינתה תחתיו ובגדה בו עם אדם בשם [ש'] וזה מה שהוביל להרס חיי הנישואין. האיש צירף לטענותיו הודעת וואטסאפ של האישה בה היא מודה שבגדה בו וכן תמלול שיחת טלפון שלו עם אותו אדם.

ניתוח ההודאות וההודעות - חקירת העד ותמלול השיחה  

ביום כ"ב בסיון תשפ"ג (11.6.23) התקיים דיון בנושא הכתובה, בו נחקרו הצדדים וכן הוזמן לדיון הנטען- מר [ש'].

בדיון טען בא כוח האיש כי יש לו הודאה של האישה בבגידה וכן תמונות. האיש הציג זאת לביה"ד. להלן ציטוט מתוך הפרוטוקול:

ב"כ הבעל: הדיון להיום נקבע בתיק הכתובה, לנו יש ראיות פוזיטיביות שאינן משתמעות לשני פנים, השאלה האם כדאי ללכת על פי סדר הדין הרגיל.

ביה"ד: מה יש לך?

ב"כ הבעל: הודאת בגידה של האישה, תמונות.

ביה"ד: נתת לצד השני?

ב"כ הבעל: לא. זה קשור לחקירה.

ב"כ הבעל ממציא לביה"ד תמונות.

ביה"ד: תן להם עכשיו. מי זה [ש']?

ב"כ הבעל: העד שנמצא בחוץ שביקשנו לזמן אותו.

ביה"ד: תכניסו אותו. מה אתה רוצה לומר בזה.

ב"כ הבעל: תיעוד פוזיטיבי שמשקף בגידה, והודאתה בבגידה. היא אומרת בפירוש, " מי יודע מזה, שבגדתי בך" היא כותבת לו "אני אכחיש , אני מצטערת, אבל תיקח אחריות, זה לא נפל מן השמים". אני חושב שהדברים מדברים בעד עצמם.

לשאלת ביה"ד את האישה לגבי בגידה בבעל, האישה השיבה בשלילה:

ביה"ד: הבעל טוען שבגדת עם אדם בשם [ש'].

האישה: לא היה ולא נברא. הוא לא מציג שום ראיה, דברים שלא קרו ולא היו, יש שם תמונה אינטימית שלי שהיה בפלאפון שלו, והוא חשף את זה כאן. אני הייתי אישה חילונית שטבלה במקווה.

לאחר תשובת האישה הוכנס לדיון העד מר [ש']. העד נשאל כמה פעמים במהלך הדיון על היכרותו ויחסיו עם גברת [ר']. להלן ציטוטים מתוך חקירתו בפרוטוקול:

ביה"ד: אתה מכיר את הזוג?

העד: אותו פחות, אותה- עבדנו יחד בחברת ביטוח כשהיו נשואים.

ביה"ד: מה מידת ההכרות שלך איתה? אתה מוזהר לומר רק את האמת, במידה ויתברר שאתה לא דובר אמת, אתה עלול לתת את הדין, עד 7 שנות מאסר.

העד: רק את האמת. שמונה – תשע שנים עבדנו יחד, מעבר לזה לא היה דבר.

ביה"ד: היו לכם קשרים אינטימיים?

העד: ממש לא, היום אני אדם נשוי.

ובהמשך:

ב"כ הבעל: שלחה לך פעם תמונות אינטימיות?

העד: אני הייתי שיכור, אחרי זה דיברו איתי, אין לי שמץ של מושג, באצבע לא נגעתי באישה נשואה.

ובהמשך:

ב"כ הבעל: אתה מעיד באזהרה, קיבלת ממנה תמונות אינטימיות?

העד: לא. לא שאני זוכר. אולי הייתי פעם שיכור, דיברו מהטלפון שלי, אני לעולם לא אגע באצבע באישה נשואה.

ב"כ הבעל: אמרת שלא קיבלת.

העד: אמרתי שהייתה סיטואציה, אני לא זוכר כלום.

ב"כ הבעל: יש תמונה אינטימית שהיא שולחת לך, ואומרת לך " תפנה לי מחר".

ב"כ הבעל מציג לעד את התמונות.

העד: חברים נגעו לי בטלפון.

ב"כ הבעל: אתה מתכחש שקיבלת הודעות, ואתה אומר שלא נפגשתם.

העד: בחיים לא, אני מוכן לתת איכון על הטלפון שלי על היום למחרת לבדוק אם נפגשנו, ואם יתברר שלא נפגשנו אני אתבע אותך תביעת לשון הרע, לא נפגשתי איתה בחיים, לא אצבע, לא יחסים ולא נעליים.

עד כאן חקירת העד.

להתרשמותנו, ניכר היה בדיון כי העד הרגיש לא בנוח והיה נבוך. נעיין בתשובותיו.

לגבי תמונת האישה טען העד בתחילה: "הייתי שיכור... אין לי שמץ של מושג, באצבע לא נגעתי באישה נשואה". אח"כ אמר שוב, בתשובה לשאלה האם קיבל תמונות אינטימיות מהאישה? "לא. לא שאני זוכר אולי הייתי פעם שיכור, דיברו מהטלפון שלי"... אח"כ אומר העד "אמרתי שהיתה סיטואציה, אני לא זוכר כלום" ולאחר שמציגים לו תמונות מוסיף העד ואומר "חברים נגעו לי בטלפון". לסיום, לאחר שאלת בא כוח האיש "אתה מתכחש שקיבלת הודעות, ואתה אומר שלא נפגשתם?" עונה העד, "בחיים לא, אני מוכן לתת איכון על הטלפון שלי על היום למחרת לבדוק אם נפגשנו, ואם יתברר שלא נפגשנו אני אתבע אותך תביעת לשון הרע, לא נפגשתי איתה בחיים, לא אצבע, לא יחסים ולא נעליים".

בניתוח זהיר של הדברים שנאמרו בחקירה, נאמר: ב"כ האיש טען כי בידיו ראיות חותכות, וכדבריו בפתח הדיון: "ראיות פוזיטיביות שאינן משתמעות לשני פנים". נבהיר, העד אכן היה נבוך, התמונה שהוצגה היא ודאי איננה תמונה צנועה. עדיין קשה לומר בצורה וודאית כי האישה זינתה לאור תמונה לא צנועה שהוצגה, ביחוד שהיא מכחישה ושהנטען מכחיש.

ביחס לדברי העד ותשובותיו בפרוטוקול הדיון, העד לא היה עקבי בתשובותיו וניסה להתחמק ממענה ברור, טען שהיה שיכור, שאינו זוכר, שחברים נגעו לו בפלאפון. כאמור גם אם הוא משקר בנוגע להודאות, הרי ההודאות האלה אינן מעשה זנות. אולם, גם אם לא ברור שיש כאן מקרה של הודאה בזנות, הרי ששליחת תמונה כגון זו איננה דבר ראוי ומקובל בכל חברה והיא עולה כדי 'עוברת על דת', ואף אולי מעשה כיעור ואפשר שיש אינדיקציה שהיו דברים בגו. אך עדיין נחטא לאמת אם נאמר כי אלו ראיות חותכות למעשה זנות.

עד כאן בעניין חקירת העד והתמונה ששלחה לו האישה.

בא כוח האיש טען דבר נוסף. לדבריו, אמר לו האיש שהאישה שלחה אליו למכשיר הפלאפון הודעות והודאות על בגידתה בו.

הודעות אלו מופיעות בסיכומי האיש שהגיש לביה"ד.

האם הודאה של האישה במצב זה מהווה ראיה שאכן כך היה? האישה טוענת ואומרת במפורש בהמשך הפרוטוקול שהיא לא בגדה בבעלה, והיא מוכנה אף ללכת לפוליגרף. להלן ציטוט מתוך הפרוטוקול :

ביה"ד: אנחנו שואלים שאלה, אם יתברר אחרי זה שזה לא כך, זה יעלה לך ביוקר. הוא טוען שבגדת.

האישה: מעולם לא, לא עם האיש הזה ולא עם אף אחד אחר.

ביה"ד: את מוכנה להיבדק?

האישה: כן.

ביה"ד: אתה מוכן להיבדק, שהיא אמרה לך את זה?

הבעל: היא אמרה לי.

בנוסף לחקירת העד, הגיש בא כוח האיש, לאחר הדיון, שיחה מתומללת של האיש עם הנטען מר [ש'] , תמלול שקיבל אישור של חברת הקלטה.

עיינו היטב בתמלול ואכן ישנם משפטים שאומר מר [ש'] בשיחתו לאיש, שבהחלט מלמדים על התנהלות לא ראויה שלו עם האישה. נציג מספר משפטים מתוך התמלול.

עמוד 2 לתמלול שורה 16 :

[ש']: אני חייב להגיד לך שהאס אם אסים האלה היינו בסטלות חברים אחי,

ובהמשך עמוד 2 לתמלול למטה שורה 24-25 :

[ש']: אני לא יודע מה אתה חושב שהיה או לא היה אבל שתדע שלא היה בינינו שום דבר מלבד הודעות וחרטות כאילו כאלה, כן? שתדע.

רואים משורות אלה כי העד מודה בהודעות שנשלחו בפלאפון בינו לאישה אולם בד בבד הוא ממשיך ואומר בשורה 28 לאחר שהאיש אומר לו:

האיש: היא כבר אמרה לי שאתם שכבתם אחי.

[ש']: מי אמר את זה? אני מוכן ללכת לפוליגרף, לפוליגרף אני מוכן ללכת חיים שלי.

כלומר הודאה בהודעות, אך הכחשה ברורה לעניין הזנות.

ובהמשך התמלול בעמוד 5 שורות 6-8 אומר העד כי לא היה יחד עם האישה:

[ש']: תקשיב, אני... אני לא יודע מה המציאו לך חיים שלי אבל אני מוכן לשים יד על המזוזה שאני פיזית לא נגעתי כלום. אני באמת אומר לך חיים שלי, אני לא יודע מה היא המציאה לך כפרה .

ואז הוא שוב מודה בהודעות, וכדבריו: "היה הודעות ודיבורים, אתה יודע חרטות".

ושוב בעמוד 6 לתמלול שורות 10-13 יש הודאה לגבי דיבורים ותמונות אך הכחשה לגבי מעשה זנות:

[ש']: אני אומר לך ברמה האישית, אחי, ואני אגיד לך הכי אמיתי בעולם כן היינו מדברים בעבודה על שטויות ותמונות וחרטות אבל פיזית אחי אף אחד לא נגע בה, לא שאני יודע. לא אני לפחות, זה מה שמעניין אותי. אני לא יודע מה היא המציאה לך כפרה.

ואח"כ שוב בעמוד 6 לתמלול שורות 23-25 הודאה לגבי דיבורים בלבד:

[ש']: ואגיד שלחה תמונות, דיברה איתי על סקס, דיברה איתי על שטויות, דיברה... ואני אגיד לך ביני ובינה כאילו אני בטוח שאם היא דיברה איתי ככה היא דיברה גם עם אחרים ככה אבל אה..

ושוב בעמוד 7 לתמלול שורות 20-21 יש הודאה לגבי דיבורים ותמונות אך הכחשה לגבי מעשה זנות:

[ש']: אבל, אבל אני נשבע לך אחי ותחברו אותי למכונת אמת לא בית מלון ולא נעלי פומה, כן? אני אומר לך הכי אמיתי אחי. אני אומר לך באמא שלי, כאילו בילדה שלי .

לסיכום התמלול נאמר כי למצער, בהחלט עולה מהדברים כי היו הודעות ודיבורים לא ראויים ואולי אף תמונות לא צנועות. אך אין ראיה חד משמעית על מעשה זנות ואין הודאה של הנטען על מעשה זנות שלו עם האישה.

• השאלות העומדות לדיון

  בנסיבות אלו יש לדון במספר שאלות:

  1. האם ההודעות והתמונה שהוצגה בטלפון הנייד מהוות מעשה כיעור?

  2. האם בעקבות מעשה כיעור כגון זה מפסדת האישה את כתובתה. והאם יש צורך בהתראה קודם לכן?

  3. מה משמעות ההודאה של האשה לבעלה על שבגדה בו, האם זה גורר הפסד כתובה? האם יש משמעות להכחשה לאחר מכן (שלה ושל הנטען)?

  4. מה משמעות התמלול שמעיד על דיבורים לא ראויים?

  5. האם יש הצטרפות של הדברים לכדי הפסד כתובה?

     דיון

     2.  האם ההודעות והתמונה שהוצגה בטלפון הנייד מהוות מעשה כיעור , האם בעקבותיו תפסיד האשה כתובה והאם יש צורך בהתראה

        מהו גדר אותה התכתבות, האם הוי כעוברת על דת או הדברים חמורים יותר ונדון אותם כמעשה כיעור? החשיבות להגדיר מעשים אלו היא מכיוון שבפשטות לדעת רוב הפוסקים, עוברת על דת צריכה התראה בכדי להפסיד כתובתה משא"כ במעשה כיעור, כך לפי פשט דברי הרמב"ם בהלכות אישות פרק כ"ד הלכה ט"ו שכתב לגבי דבר מכוער, "אם רצה בעלה להוציאה תצא ואין לה כתובה, ואין זו צריכה התראה" וכן לדעת חלק מדעות האחרונים, לדוגמא הב"ש בסימן י"א ס"ק-ו'.

        אמנם, ישנם פוסקים, האבני נזר (אבן העזר סימן ל') ומהרשד"ם (אבן העזר קס"א), שחולקים וסוברים שגם במעשה כיעור אין האישה מאבדת כתובה. אך מרוב הפוסקים נראה לומר שסבירא להו כב"ש וכפי הבנתו ברמב"ם, שבמעשה כיעור מאבדת האישה את כתובתה ואף בלא התראה.

        בית הדין הגדול בהרכב הדיינים הנשיא-הרה"ג הרב דוד ברוך לאו, הרה"ג הרב אליעזר איגרא והרה"ג הרב מיכאל עמוס, פסקו בי"ג בניסן תשפ"ג (4.4.23) בתיק 1255571/5 להפחית כתובה של אישה משום מעשי כיעור. המעשים הנטענים שם היו: התכתבות לא ראויה עם אדם זר, שליחת תמונה שאינה צנועה והודעת וואטסאפ שכתבה האישה לבעלה שבגדה בו.

        להלן ציטוט מתוך פסק הדין:

        השאלה הראשונה שיש לדון בה היא גדרה של אותה התכתבות – אם יש לראות את המשיבה, בגינה, רק כ'עוברת על דת', וכפי שנראה מדבריו של בית הדין האזורי, ואם כן: הרי כלל הוא שעוברת על דת אינה מאבדת כתובה ללא התראה, או שמא ב'מעשה כיעור' עסקינן, שלגביו פסק הבית שמואל (סימן י"א ס"ק ו') שמפסידה כתובה גם ללא התראה.

        בגדרו של מעשה כיעור דנו האחרונים אם הוא דווקא 'כיעור' המעיד על מעשה זנות:

        דעת החלקת מחוקק (סימן י"א ס"ק ג') שיש להסתפק אם דווקא כשהכיעור מביא לידי ספק זנות בעת עשיית אותו מעשה כיעור עצמו, או שאפילו ידוע לנו שכאן לא הייתה זנות מכל מקום ייתכן שפעם אחרת הייתה זנות, ודי בכך.

        אומנם הבית שמואל (שם ס"ק ד) ושאר האחרונים נקטו שכל שאין כאן ספק על אותו זמן שוב אין לנו מעשה כיעור.

        ובפתחי תשובה (שם ס"ק ז) כתב:

        ועיין בספר ישועות יעקב (ס"ק ג) שכתב עליו וזו לשונו: ואני אומר: מהיכי תיתי להסתפק בזה, וכיון דרוב ישראל בחזקת כשרות, ומהראוי לומר השתא הוא דאיתרע (עיין מה שכתבתי בפתחי תשובה ליורה דעה סימן א ס"ק ה) – אף אם היה נודע לנו שכעת נעשה מעשה – אילו היה לנו איזה נפקא מינה אי השתא זינתה אי מקודם, אמרינן: השתא זינתה. וכל שכן בזה, דאף כעת עדיין לא זינתה – מהיכי תיתי ניחוש שמא כבר זינתה? וראיה לדבר, דשם בעובדא סוף נדרים [כו'] אלא ודאי שלא כדעת החלקת מחוקק. עכ"ל. ועיין בתשובת נודע ביהודה (תניינא סימנים קנ"ט וק"ס) – מה שכתב מזה.

        נשוב לנידון דידן. מדברי העד בעדותו בביה"ד משמע כי היו כמה וכמה התכתבויות ונראה כי לא מדובר במקרה חד פעמי וראשוני אלא קיימת היסטוריה של התכתבויות וכך גם אמר העד בתמלול, שהיו מדברים ביניהם ושולחים הודעות, ונראה שלא מדובר בהודעה חד פעמית.

        במיוחד הדברים אמורים כשמדובר בשליחת תמונת עירום. גם תוכן השיחה המובא בהודעה הנ"ל מוכיח על קיום קשר שאינו מאותו יום וצ"ע אם ניתן לומר כאן כדברי הישועות יעקב 'השתא הוא דאיתרע'.

        עם זאת, יש להוסיף כי גם לגבי מעשה כיעור של ממש אין זה מוסכם לגמרי שמאבדת כתובה ללא התראה וכנזכר בשם האבני נזר והמהרשד"ם. ואף שמרוב הפוסקים נראה שנקטו כדברי הבית שמואל, מכל מקום אפשר לצרף את דעתם לסברות שנאמרו קודם כדי לקבוע שמצד מעשה כיעור, אין כאן כדי הפסד כתובה.

        בנוסף, הרי מדובר בהתכתבות הגם שהיא אינטימית ביותר אינה דומה למעשה כיעור שבו הצדדים מתייחדים יחד בגופם ממש, מעשה המראה על כוונת זנות מעשית ולא רק הצהרת כוונות ורצונות.

        אלא שניתן לומר לאידך גיסא, גם לדברי הבית שמואל שדייק מדברי הרמב"ם שעצם מעשה הכיעור אינו אוסר אא"כ מוכיח על מעשה זנות וזו לשון הרמב"ם(הלכות אישות פרק כד הלכה טו):

        כיצד היא יוצאה משום שם רע, כגון שהיו שם עדים שעשת דבר מכוער ביותר שהדברים מראין שהיתה שם עבירה אף על פי שאין שם עדות ברורה בזנות, כיצד כגון שהיתה בחצר לבדה וראו רוכל יוצא ונכנסו מיד בשעת יציאתו ומצאו אותה עומדת מעל המטה והיא לובשת המכנסים או חוגרת אזורה או שמצאו רוק לח למעלה מן הכילה או שהיו שניהם יוצאים ממקום אפל או מעלין זה את זה מן הבור וכיוצא בו, או שראו אותו מנשק על פי חלוקה או שראו אותן מנשקין זה את זה או מגפפין זה את זה או שנכנסו זה אחר זה והגיפו דלתות וכיוצא בדברים אלו, אם רצה בעלה להוציאה תצא ואין לה כתובה, ואין זו צריכה התראה.

        ביאור לשון הרמב"ם שמעשה הכיעור גורם להפסד כתובה רק כאשר הוא מראה שהייתה שם עבירה באותו מעמד, ולהוציא ממעשה כיעור דהיינו קשר אינטימי בין הצדדים המלמד שעשו בעבר עבירה או יעשו בעתיד.

        ויש לעיין בדבריו האם יש צורך שמעשה הזנות יצא מתוך מעשה הכיעור או שסגי שהוא יוכיח על מעשה הזנות.

        נפקא מינה בנידון דידן שמעצם ההתכתבות האינטימית לא יצאה זנות שהרי הצדדים לא היו יחד באותו זמן, אולם ניתן לומר שבמקרה הזה אין לנו צורך לשער שהיה או שיהיה מעשה עבירה כפי ששלל הב"ש שהרי האשה הודתה בבגידה עם הנטען ונמצא כי ההתכתבות הנ"ל כן תיחשב כמעשה כיעור מכיוון שהיא מחזקת ומלמדת על דברי האשה שבגדה.

        אמנם גם אם לא נגדיר את מעשי האישה והתנהגותה כמעשה כיעור חמור, הרי שכן מסתבר להגדירה כעוברת על דת. ברור שמציאות כזו של שליחת תמונה ודיבורים לא צנועים כגון אלו מהווים התנהגות פסולה של אדם נשוי, ובהחלט נחשבים כהתנהגות של עוברת על דת וכפי שכתב הרא"ש בכתובות בפרק ז' סימן ט':" ודת יהודית משום חציפותא ומשום חשד זנות הוא דמפסדה".

        בנידון דידן אכן יש חשד זנות. ובעוברת על דת פסק המחבר בשו"ע סימן קט"ו סעיף ד' שמפסדת כתובתה אם יש התראה. אמנם אצלנו לא הייתה התראה אך כבר כתב השבות יעקב והובאו דבריו בפת"ש סימן קטו ס"ק י"א כי בדבר המפורסם לכל אין צריך התראה ומפסדת כתובתה גם ללא התראה. ונראה לומר כי שליחת מסרונים ותמונה שאיננה צנועה בין אישה נשואה לגבר זר, ודיבורים בנושא יחסי אישות הוי דבר המפורסם לכל שאינו ראוי ולכן אף ללא התראה האישה תפסיד כתובתה. אמנם דעת הנוב"י (הובאה שם בפת"ש) היא לחלוק עליו, אך הבעל לשעבר יכול לומר קים לי כדעת השבות יעקב שאין צריך התראה בכגון מעשה כזה, ולכן הוא ייפטר מתשלום כתובה.

        לסיכום הנקודה הראשונה, שליחת תמונה לא צנועה ומסרונים בעלי תוכן מיני, אינם דבר ראוי בין אישה נשואה לבין גבר זר. ייתכן כי המסרון עם התמונה והודאת האשה על בגידתה מוגדרים מעשה כיעור. גם אם לא נגדיר זאת כמעשה כיעור יש לומר, שהאישה היא בגדר עוברת על דת ואז לכאורה הפסד הכתובה תלוי בהתראה, וזו מחלוקת באחרונים כפי שהביא הפת"ש שם, אך נ"ל שכאן האישה תפסיד את כתובתה, מכיוון שהבעל בהיותו מוחזק, יכול לומר קים לי כדעת השבות יעקב, שאין צריך התראה בדבר מפורסם כזה.

        3. מה משמעות ההודאה של האישה לאיש על בגידה בו? מה טיבה של ההכחשה שאחריה?

           כפי שכבר ציינו ישנן שתי הודעות שהאשה כתבה לבעלה בהן היא מודה בבגידה.

           לגבי הודאת אישה שזינתה תחת בעלה כתב השו"ע (אבן העזר קט"ו, ו'):

           אין עדים שזינתה, אלא שהיא אומרת שזינתה, אין חוששין לדבר זה לאוסרה, דשמא עיניה נתנה באחר. ודוקא שאין רגלים לדבר, אבל אם יש רגלים לדבר נאמנת (פסקי מהרא"י סי' רכ"ב), אבל איבדה כתובתה, עיקר ותוספת ומה שאינו בעין ממה שהכניסה לו. (ואם חזרה בה ונתנה אמתלא לדבריה למה אמרה בתחלה כן, נאמנת) (הגהות מרדכי דקדושין).

           העולה מסעיף זה כי אף שאין מתחשבים ולא מאמינים לדברי האישה לעניין להיאסר על בעלה והוא רשאי לקיימה, אך לעניין ממונות וזכאותה הכתובה, האישה מפסידה כתובתה גם ללא רגליים לדבר.

           בנידון דידן הצדדים גרושים ואנו דנים בעניין הכתובה, ולפי דברי השו"ע עולה כי הודאת האישה לאיש אכן נחשבת כהודאה לעניין הפסד כתובתה.

           אולם בנידון דידן, לשאלת ביה"ד ענתה האישה בדיון שלא בגדה בבעלה והכחישה את טענת הבעל, וגם העד שאישר בתמלול את עניין המסרונים שלל קיום מעשה זנות בפועל באותה שיחה עצמה. כלומר, מצד אחד יש הודאה שלה בכתב, ומאידך יש הכחשה שלה כעבור זמן בבירור הדברים.

           במשנה למלך על הרמב"ם (הלכות אישות כ"ד, י"ז) הביא את תשובת הרשב"א שכתב, שגם אם יש עדות מסוימת שהאישה זינתה ושהבעל מאמין לעדות ושלכן עליו להוציא את האישה, כל זה דווקא כאשר האישה שותקת ביחס לאותה עדות. אך אם האישה מכחשת אין הבעל חייב להוציא. וכ"כ במהר"מ מלובלין סימן פ'. אמנם כאן הוי הודאה אישית שלה ולא עדות עד אחד, ויש לעיין מה הדין כאשר לא מדובר בעדות של עד אחד או קרוביה אלא בהודאה אישית שלה במסרון לבעלה, האם בכה"ג כשמכחישה כעבור זמן תועיל הכחשתה להפקיע את הודאתה הקודמת.

           ומצאנו בח"מ קט"ו ס"ק כ"ב שמה שכתבו בשם הגהות מרדכי והובא ברמ"א שאמתלה מהני זה רק לעניין איסור אך לא לעניין ממון, שכתב: "שאני איסורא מממון והודאת בעל דין לענין ממון כעדים דמי ומה תועיל האמתלה להוציא ממון מבעלה". ולכן נ"ל שבעקבות הודאתה אכן היא מאבדת את כתובתה, גם אם בהמשך היא מכחישה ואולי תיתן אמתלה כל שהיא.

           יתרה מזו, בנידון דידן לא נתנה האישה אמתלה לגבי הודעת הוואטסאפ שכתבה לבעלה, אלא כשנשאלה בדיון בפני ביה"ד האם בגדה בבעלה היא הכחישה, אך לא נתנה הסבר ענייני מדוע כתבה לבעלה את אותה ההודעה שמשמע ממנה שבגדה בו.

           יחד עם זאת, יש לציין שבפסק בית הדין הגדול שהוזכר לעיל כתבו, שהודעה שבה נכתב: 'אני בוגדת בך' יכולה גם להתפרש באופנים אחרים, קלים יותר, של התנהגות שאינה ראויה ולא מעשה זנות בפועל. טעמם הוא, שכיוון ש"הפה שאסר הוא הפה שהתיר", היא זו שהודתה בבגידה והיא והיא זו שבהמשך הכחישה שהיה מעשה זנות. והביאו שם כראיה, אחרונים רבים ובהם החת"ס שאמר שלשון 'טימאו' ניתן להתפרש גם כשכיבה בקירוב אברים ובשר ולא כמעשה זנות ממש וע"ש.

           אומנם יש להעיר בדבריהם שתי הערות. ראשית, בדין הפה שאסר הוא הפה שהתיר נאמר בשו"ע (אבן העזר קנ"ב ו') כך:

           האשה שבאה ואמרה אשת איש הייתי וגרושה אני, נאמנת, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. וי"א דוקא כשאומרת כך בתוך כדי דיבור, אא"כ נתנה אמתלא לדבריה.

           הרי שישנה מחלוקת בנוגע לדין הפה שאסר האם מועילה חזרה לאחר זמן או צריך שתהא החזרה תוך כדי דיבור. ומבואר שלדעת יש אומרים נאמנת דווקא תוך כדי דיבור לחזור, אלא אם כן נתנה אמתלה לדבריה. וכפי שכתבנו בחזרתה מהדברים לא נתנה אמתלה לדבריה.

           הערה שניה, בנידון דידן ההודאה בבגידה היא ביחס לנטען [ש'] שאיתו הייתה גם התכתבות ואליו נשלחה גם תמונת העירום, ולכן רגליים לדבר שהבגידה תתפרש כמעשה זנות ממש.

           בנוסף, בפס"ד הנ"ל, הגם שבנידון שלהם דעתם הייתה שהאשה לא הפסידה כתובתה, אעפ"כ כתבו שם שתי סיבות מדוע יש להפחית את סכום הכתובה.

           1. הפנו לדברי השבות יעקב שהביאו הפת"ש והוזכר לעיל, לגבי מעשה המפורסם לכל שאינו ראוי להיעשות בידי אישה נשואה שאז מפסדת מדין עוברת על דת ואף ללא התראה.

           2. סיבה נוספת היא ע"פ דברי שו"ת וזאת ליהודה(אבן העזר סימן ט"ז). בתשובה שם דן הרב מסלתון במכתב שכתבה אישה לבעלה, בו היא מבקשת שימחל לה על מעשיה. לטענת הבעל, הודה לו אחיו שזינה עם אשתו וממילא כשהאישה מבקשת כעת שימחל לה, היא בעצם מודה באותם מעשים שכתב לו אחיו. מנגד, האשה טענה שכתבה מכתב זה לבקשת בעלה בכדי שיוכל לסלק את אחיו מעליו, וכלל לא התכוונה להודות במעשי זנות ולא היה בינה ובין אחיו מעבר לקרבה של חיבוק ונישוק ותו לא, ולכן אין לייחס למכתבה הודאה בזנות. הרב מסלתון כתב שכאשר ברור לנו מצד אחד כי היו כל מיני מעשי קירבה, אך מצד שני לא ברור לנו באופן חד משמעי כי היה מעשה זנות בפועל, במצב כזה ראוי לקנוס את האישה גם כהתראה לשאר נשים וכך כתב שם:

              אלא דעל צד היותר טוב נראה בנידון דידן דלא יעמידו דבריהם על דין תורה ממש, אלא דסוף סוף יעשו איזה עונש וקנס להאשה הזאת, והוא דלא יתנו לה כי אם עיקר כתובתה ולא תוספת, ובזה יווסרו כל הנשים, ובפרט בדורות אלו שבעוה"ר פרוץ מרובה על העומד, ולא תגבה כי אם עיקר כתובה מה שהכניסה לו בעת החופה.

              ועוד דנו בפסק הדין שם האם ניתן להשביע את האישה שלא זינתה, וציינו לדברי המחבר סי' קט"ו סעי' ז' שכתב כי אם אין טענת ברי לא יכול להשביע את האישה. ובהמשך דנו, האם כאשר יש רגליים לדבר יוכל לחייב שבועה אף בטענת שמא. ובכל אופן מאחר וכיום אין משביעים לכאורה יש מקום לפשר מכח השבועה. לאור זאת כתבו שם לחייב במחצית סכום הכתובה.

              ונחזור לנידון דידן. הודאת האשה בבגידה אינה באה ב"חלל ריק". יש הודעות ותמונה שנשלחו בין האישה והנטען. בנוסף, ישנה הודעה של האישה לאיש בוואטסאפ על בגידתה, וכן יש תמלול שיחה בין הבעל לשעבר לנטען שעולה ממנו כי היו הודעות בעלות תוכן לא ראוי בין הנטען לאישה. לכן הגם שהאשה הכחישה, ואף הנטען הכחיש שהיה מעשה זנות, רגליים לדבר שהייתה קרבה יתירה ולא ראויה בין הנטען לאישה, וממילא, לכל הפחות, יש להפחית את כתובת האישה.

• 4. משמעות התמלול ודברי הנטען שם

  מהתמלול עולה תמונה לא מחמיאה של התנהגות הנטען והאישה, אך, כפי שכבר נכתב לעיל, אין בכך בכדי להצביע על הוכחה חד משמעית כי התקיימו בין הצדדים יחסי אישות. וכלל בידנו הפה שאסר הוא הפה שהתיר ומי שהודה במסרונים הוא זה שהכחיש קיום מעשים בפועל.

  בדיקת פוליגרף

  במהלך הדיון שאל ביה"ד את האישה וכן נכתב בפרוטוקול שהיא מסכימה להיבדק על כנות דבריה. במהלך כתיבת פסק דין ניתנה החלטה ביום ח' בטבת תשפ"ד (20.12.23):

  הצדדים קיבלו בהסכמה והתחייבו לתוצאות בדיקת הפוליגרף תוך מתן שיקול דעת רחב לביה"ד (לרבות קביעת גובה הכתובה).

  הצדדים הסכימו ונשלחו לבדיקת פוליגרף כדי לנסות לחזק ולבסס את גרסתם. כעת, טרם חתימה על פסק הדין התקבלו תוצאות בדיקת הפוליגרף, ולהלן נתייחס להן. אולם, יש להבהיר שבדיקת הפוליגרף מהווה אינדיקציה נוספת לבירור שעמד בפני ביה"ד ופסק הדין אינו מתבסס על תוצאות הבדיקה באופן בלעדי. הבדיקה היא חלק ממכלול הראיות שבתיק.

  מהתוצאות שהתקבלו ממכון הפוליגרף עולה כי גרסת האישה היא הגרסה המהימנה יותר. כלומר, האיש כנראה לא אמר אמת ביחס להודעות והודאות האישה כדלהלן:

  שאלות לאיש

  1. האם ההודעות והתמונה שהראית לבית הדין הם צילום מסך שהעברת מהנייד של [ס'] ?

  2. האם בבית הקפה, לשאלתך אם שכבתם, [ס'] ענתה כן?

     האיש השיב בחיוב על שתי השאלות.

     ממצאים:

     בתוצאות המבדקים אובחנו תגובות פיזיולוגיות המצביעות על אמירת שקר [דובר שקר] בכל.

     שאלות לאשה

     1. האם שלחת ל[ש'] תמונת עירום וכתבת 'תפנה לי את מחר'?

     2. האם היו לך יחסי אישות עם [ש'] ?

     3. האם בבית הקפה לשאלת  [א'] אם שכבתם ענית כן?

     4. האם ישנת עם [ש'] ?

        האישה השיבה בשלילה על כל ארבע השאלות.

        ממצאים:

        בתוצאות המבדקים אובחנו תגובות פיזיולוגיות המצביעות על אמירת אמת [דוברת אמת[ בכל השאלות הנ"ל.

        אומנם, גם אם האיש משקר ולא הייתה הודאה של האשה בפניו בבית הקפה שקיימה יחסים עם [ש'], קיימות עדיין שתי הודעות ששלחה האשה לבעלה ובהן היא מודה שבגדה ולא נתנה הסבר לדבריה שם.

        אומנם בנוגע לתמונת העירום ואמירת "ותפנה לי את מחר" האשה הכחישה, ונמצאה דוברת אמת והאיש משקר.

        לאידך גיסא, בחקירתו [ש'] לא הכחיש את קבלת ההודעות הלא צנועות, אלא שניסה לתת הסברים לקבלתם, דבר העומד בסתירה לדברי האשה.

        לעומת זאת, הכחשת האישה בעניין קיום יחסי אישות עם הנטען, וכן דברי הנטען והכחשתו בתמלול בדבר קיום יחסי אישות עם האישה תואמים. כלומר, התמלול שהוצג אכן משקף שליחת הודעות ומסרונים בעלי תוכן מיני ולא ראוי אך לא מעבר, והכחשת האישה והכחשת הנטען שלא היו ביניהם יחסי אישות תואמות ומקבלות חיזוק מבדיקת הפוליגרף.

        אלא שמנגד המסרונים ובהם הודאות האשה , וכפי שכתבנו לעיל הודאת בעל דין כמאה עדים דמי, ואולי ניתן ליישב את הסתירה בין הדברים ולפרש דבריה שבגידה אין הכוונה לקיום יחסי אישות אלא לקיום קשר זוגי עם אדם זר כפי שכתבנו לעיל .

        לא הצליח האיש להוכיח בגידה למרות דבריו בתחילת הדיון כי ברשותו: "תיעוד פוזיטיבי שמשקף בגידה", וכמו שכתב בכתב התביעה שברשותו "ראיות חותכות על מעשה בגידה". מאידך, התברר שנשלחו הודעות ומסרונים לא ראויים בין האשה והנטען ואולי אף תמונה לא צנועה.

        סיכום והכרעה

        1. מדובר באישה עוברת על דת ואף שלא הייתה בנידון דידן התראה, ישנן שיטות שאין צורך בהתראה בסיטואציה כזו. כל זוג שמתחתן, מבין שיסוד הקשר בנוי על נאמנות בין הצדדים ויצירת קשר אינטימי עם צד ג' הינו 'חציית קו אדום'.

        2. קיים ספק האם המקרה שלפנינו מוגדר כמעשה כיעור שבו האשה מפסידה את כתובתה בלא התראה.

        3. ישנן שתי הודעות שנשלחו מהאשה לבעלה שבהם הודתה בבגידה, ולעומתן בדיקת פוליגרף בה הכחישה האשה שבגדה. לאחר שבבדיקה נמצאה האשה דוברת אמת, נוצר ספק האם באמת הייתה בגידה.

        4. מכיוון שיש רגליים לדבר, היה מקום לחייב את האשה בשבועה על טענתה שלא בגדה, ומכיוון שכיום אין משביעים יש לפשר בדרך של הפחתת סכום הכתובה.

           העולה מכל האמור, שיש ספק במציאות וספק בדין בנוגע לעצם חיוב הכתובה וכפי שהארכתי בפסקי דין רבים ובקונטרס המופיע באתר פסקי הדין.

           מכיוון שבית הדין שלח את הצדדים לבדיקת פוליגרף ובו יצאה האשה דוברת אמת ומכיוון שהצדדים נתנו לביה"ד שיקול דעת רחב, ביה"ד רואה לנכון לחייב את האיש בסכום של שמונה עשר אלף שקלים (18,000), חמישית מסכום הכתובה .

           החלטה

           האיש חייב לשלם 18,000 ₪ לסילוק תביעת הכתובה.

           הרב דוד בר שלטון

           אני מצטרף למסקנת חוות דעתו של כבוד ידידי הדיין הרה"ג דוד בר שלטון שליט"א שאכן מדובר בנושא של דבר כיעור שאיננו חד משמעי, ויש לערוך כאן פשרה, אך ברצוני להוסיף ולהבהיר מספר דברים.

           מדברי תשובות הפוסקים (שו"ת אבני נזר אבן העזר ל"ז, ושו"ת כתב סופר י"ד, ועוד) עולה, כי יש לראות במכתבים שבהם אישה מודה בניאוף כדבר כיעור ודינה לצאת בלא כתובה. זאת, כאשר ברור שהאשה כתבה את המכתבים. ממילא יוצא שבמקרה שלפנינו, מדובר בכיעור גמור.

           עם זאת, מדברי הרמב"ם בפרק כ"ד מהלכות אישות הט"ו מבואר ש"הדבר מראה שהייתה שם עבירה אע"פ שאין עדות ברורה". כלומר דבר כיעור צריך להצביע על מעשה של ניאוף.

           במקרה שלפנינו האישה שלחה מסרון עם דברי פריצות, ותמונה לא צנועה שלה - לאותו גבר זר –[ש'], אך אין הודאה על קיום יחסי אישות. הצדדים הסכימו שגירסתם תאומת באמצעות פוליגרף. האישה נמצאה דוברת אמת, בניגוד לאיש שנמצא דובר שקר. לכאורה קבלת הצדדים לבדיקה זו כמוה כהתחייבות ממונית לקבל את הכרעת הבדיקה, וממילא יש כאן ראיה שלא היה מעשה של ניאוף. הדבר דומה לדין האמור בסוטה שנסתרה, ובא עד אחד שהעיד שהיא לא נטמאה - שאינה שותה מי סוטה ומותרת לבעלה (ראו רמב"ם פ"א מסוטה הלכה ט"ז).

           אולם, מאידך גיסא קשה להסתמך על בדיקת הפוליגרף הזו ולראות בה בדיקה מהימנה. נבהיר.

           בבדיקת הפוליגרף האיש נשאל על התמונה והתכתובת שאותן הציג בדיון בבית הדין האם מדובר בתמונת מסך שהוא העביר מהנייד של האישה. בתשובתו, האיש לא נמצא דובר אמת. האשה נשאלה האם היא שלחה ל[ש'] תמונת עירום וכתבה לו "תפנה לי את מחר", השיבה בשלילה, והיא נמצאה דוברת אמת.

           בשאלות אלה לא ניתן לקבל את ממצאי הבדיקה. בדיון הוכח שאכן מדובר ב'צילום מסך' ממכשיר הנייד של האישה – שעליו נחקר אותו מר [ש'] (הגבר הזר), והוא התפתל מאוד בתשובותיו. גם האישה בדיון לא הכחישה את דבר התכתובת הזו שנשלחה מהנייד שלה לאותו [ש']. כאמור, מר [ש'] הנ"ל לא הכחיש את הדבר, אלא ניסה להצטדק ולהשיב כי הוא היה אז שיכור ולא היה מודע למה שנעשה בנייד שלו. תשובה זו היא הודאה גמורה שאכן התכתובת והתמונה נשלחו אליו. הטענה שהיה שיכור לא רלוונטית כאן שהרי לא מדובר בתמונה שהוא שלח (שאז הוא יכול להצטדק שהוא היה שיכור), אלא בתמונה שנשלחה אליו!

           בנוסף, הוצג בסיכומי הנתבע תמלול שיחה שהייתה בין האיש לבין אותו גבר זר [ש'] שבה הוא מודה ששוחח עם האשה שיחות לא הולמות בנושאי יחסי אישות. (ראו עמוד 6 מתמלול השיחה שורה 23 בה מתוודה [ש'] לאיש "אני אגיד את האמת, ואגיד, שלחה לי תמונות, דיברה אתי על ...דיברה אתי שטויות, ואני אגיד לך ... שאם היא דיברה אתי ככה, ככה היא דיברה גם עם אחרים", אך למרות זאת באותה שיחה הוא לא הודה על קיום יחסי אישות עם האישה).

           הרושם העולה הוא שהיה לאישה קשר ברמה של התכתבות ושיחות תפלות ודברי פריצות עם אותו מר ..., אך לא הוכח כי אכן היה ביניהם מעשה של זנות וניאוף. גם מהתכתובת שבה הזכירה האישה את עניין הבגידה אין להוכיח שהיה מעשה של ניאוף ביניהם. ייתכן שבעיניה גם קשר חברי ואישי קרוב והדוק עד כדי דיבורי תפלות ייחשב כסוג של בגידה. ושוב נזכיר שבשאלה זו גופא (אם היא קיימה עמו יחסי אישות) האישה נמצאה דוברת אמת בבדיקת הפוליגרף, חרף בעיית האמינות של בדיקה זו בנוגע לשאלות אחרות.

           בסיכומם של דברים, מדובר בתמונה שאיננה חד משמעית. קיים ספק בכל הנוגע להגדרת דבר כיעור שהתנאי היסודי שלו כפי שכתב הרמב"ם הוא "שהדבר מראה שהייתה עבירה". בנסיבות אלה אני סבור כי יש לפשר ולהעמיד את סכום הכתובה על סך של 18,000 ₪ .

           הרב אריאל ינאי

            

           לאחר העיון, הנני מצטרף להחלטת עמיתיי הדיינים הרבנים הגאונים שליט"א, כולל מסקנת ההחלטה.

           הרב יגאל לרר – אב"ד

           החלטה

           על האיש לשלם לאישה סך 18.000 ₪ לסילוק תביעת הכתובה.

           הסך ישולם תוך 90 יום.

            

           פסק הדין מותר בפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים.

           ניתן ביום כ"ד באדר ב התשפ"ד (03/04/2024).

           הרב יגאל לרר – אב"ד	הרב אריאל ינאי	הרב דוד בר שלטון

            

            

           עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה