זכויות יורש אחר יורש

1.         התובעת 1, האחות ג' ז"ל, שהתובע 2 בא בנעליה, והנתבעים 1-4 הינם שישה אחים ואחיות. אביהם ע' ז"ל (להלן: "האב") הלך לבית עולמו
ב-13.8.83. אמם א' ז"ל (להלן: "האם") הלכה לבית עולמה ב-10.12.99.

  האב המנוח הותיר אחריו צוואה מפברואר 1977 שקוימה ע"י בית המשפט המחוזי בת"א. עפ"י הצוואה נקבע, שאת העזבון תירש האם, ולאחר פטירתה יועבר העזבון ויחולק: מחצית לשני הבנים (הנתבע 1 ו-4), והמחצית השנייה לארבע הבנות (התובעת 1, האחות ג' ז"ל והנתבעות 2-3).

2.         ההסדר בצוואת האב היה הסדר של "יורש אחר יורש". האם הינה היורשת הראשונה והילדים הינם בגדר היורש השני.

זכויות היורש הראשון הן כמעט בלתי מוגבלות והוא רשאי לנהוג בנכסים כבתוך שלו. ההגבלה היחידה החלה על היורש הראשון היא מניעת כתיבת צוואה המתיימרת לשלול מהיורש השני את זכותו השיורית בנכסי העזבון. (ראו סעיף 42 (ב) לחוק הירושה). היורש הראשון רשאי בחייו אף לתת מתוך נכסי העזבון מתנה לצד שלישי, ואין לכך מניעה חוקית.

            בע"א 4714/90 וייספלד נ' וייספלד פ"ד מח(3), 104 פסק השופט שמגר:

"יורש ראשון הוא בעלים לכל דבר, יכול הוא להשתמש בירושה, לאכול פירותיה ואף לכלותה או להשמידה. אמנם יורש ראשון יודע כי נכסיו אמורים להגיע על פי רצונו של המוריש ליורש השני, אולם ידיעה זו, כשהיא לעצמה, אין בה כדי להטיל מגבלה משפטית על כוחו לעשות במה שקיבל כבתוך שלו. יכול ורשאי הוא לכלות את נכסי העזבון ... כך מבחינה משפטית - לא כך מבחינה מוסרית."

            עוד ראו לעניין זה: ע"א 598/75 רזניק ואח' נ' רזניק, פ"ד ל(1) 749; ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן פ"ד מו(4) 330; ע"א 749/82 מוסטון נ' וידרמן
פ"ד מג(1) 278; ע"א  46/89 רוזן נ' בהט פ"ד מד(2) 765, רע"א 4402/98 מלמד נ' סולומון, פ"ד נג(5), 703, רע"א 3130/05 יורשי המנוחה א.ר. ז"ל נ' האפוטרופוס הכללי (לא פורסם).

פרופ' טדסקי (ג. טדסקי מחקרים במשפט הפרטי (תשי"ט) 228) הציע בזמנו לאסור על היורש הראשון ליתן במתנה נכס שניתן לו בירושה, אולם דעתו לא התקבלה בחקיקה. המטרה הכללית בנוסחו של סעיף 42(ב) ל חוק הירושה היא שהיורש הראשון יהפוך לבעלים של נכסי העזבון (בעלות קניינית) על כל התוצאות המשפטיות הנובעות מהבעלות, למעט גריעה מהזכות של היורש השני ע"י צוואה. המדובר בתפיסה כלכלית, שנועדה למנוע הטלת הגבלות שונות מן הדין על היורש הראשון, כדי למנוע הוצאת הנכסים ממאגר הנכסים בהם נעשה שימוש בחיי החברה, ולמנוע הגבלת עבירות נכסים ופעילות כלכלית. בנוסח החוק הקיים, הפתרון צריך להיות בהצרת זכויותיו של היורש הראשון בצוואת המוריש ופירוט המגבלות בצוואה על הזכויות הקנייניות המוקנות לו ע"י המוריש.

            גם המשפט העברי אינו כולל הגבלה על מתן מתנה ע"י היורש הראשון, אלא רואה ביורש הראשון המכלה נכסים שהועברו לו בירושה כאדם רשע - במישור המוסרי. נוסח הוראת חוק הירושה כיום תואם את המשפט העברי, מאחר והמשפט העברי מקנה ליורש הראשון כוח לעשות ברכוש אותו הוא מקבל בירושה כבתוך שלו ללא הגבלה.

            עוד נדגיש, שהוראת סעיף 42(ב) לחוק הירושה הינה הוראה דיספוזיטיבית והמוריש רשאי להתנות עליה.

בע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן פ"ד מו(4) 330 (להלן:"הלכת שחם"), המנוח הורה בצוואה, שמחצית זכויותיו בדירה תועבר לאשתו ולאחר פטירתה לילדיו מנישואיו הראשוניים. המנוח הלך לבית עולמו ו-16 שנה אחריו נפטרה אשתו. האשה ערכה הסכם מתנה לצד שלישי לעניין הזכויות שירשה בדירה, וזאת כשבעה חודשים לפני פטירתה. בהסכם המתנה ויתרה המנוחה על זכותה לחזור מההסכם, חתמה על יפוי כוח בלתי חוזר ונרשמה הערת אזהרה לטובת הצד השלישי. לאחר פטירת המנוחה, העבירה הצד השלישי את זכויותיה של המנוחה על שמה במרשם המקרקעין. בית המשפט העליון קבע בפסק-דינו, שאין תוקף להעברת הזכויות הקנייניות למקבל המתנה (צד ג') לאחר פטירת היורש הראשון (נותן המתנה), והיורש השני זכאי לקבל את הזכויות בדירה שהוריש המנוח. עוד הוסיף בית המשפט העליון בפסק-הדין:

"המתנה שבעניינינו היא "עסקה", ומשלא נרשמה בחיי המנוחה לא היתה ... אלא התחייבות לעשיית עסקה ... דיברנו במתנה שאמר יורש ראשון ליתן לצד השלישי ומעשה המתנה לא שלם ... המנוחה לא עלה בידיה להשלים בחייה את מעשה המתנה שבקשה להעניק ... וזכויותיהם של ילדי המנוח (היורש השני- י.ג.) עומדת להם עפ"י צוואת אביהם".

לעניין זכויות יורש שני בהסדר של "יורש אחר יורש", כאשר עסקינן בזכויות קנייניות ובעסקת מתנה של נכס עזבון ע"י היורש הראשון - לא די במתן יפוי כוח בלתי חוזר וויתור על זכות החזרה. רק השלמת עסקת המתנה במישור הקנייני (העברת הזכויות במרשם המקרקעין) בחיי היורש הראשון יכולה לגרוע מזכות היורש השני מכוח הצוואה - זכות שמבוקש לממשה לאחר פטירת היורש הראשון .

3.         האב המנוח חתם עוד בחייו על עסקת קומבינציה עם חברת "אלרם" בעניין זכויותיו במקרקעין בגוש ___. עו"ד אברהם לוי העיד בחקירתו: "לפי הסכם הקומבינציה עם חברת אלרם, מר ע' (האב המנוח - י.ג.) היה עשוי לקבל 6 דירות ... הוא נפטר בינתיים לפני בחירת הדירות. היורשת היחידה שלו (היורש הראשון במסגרת הסדר של "יורש אחר יורש" - י.ג) היתה אלמנתו א' (האם המנוחה - י.ג.). הדירות נבחרו ... היא קיבלה 6 דירות... בטרם נרשם בית משותף, ונרשמו בעלויות הגב' א' (האם המנוחה - י.ג.) החליטה (האם-י.ג.) לתת אותם במתנה לששת ילדיה שלכל ילד דירה. בעניין המתנה הייתי מעורב...ערכתי וגם החתמתי את האלמנה המנוחה על הצהרה שהיא רוצה לתת מתנה את הדירות לילדים. היא גם ערכה יפוי כוח (יפוי כוח בלתי חוזר - י.ג.) לצורך ביצוע המתנות ... דווח לשלטונות המס על זה שנעשתה עסקה ללא תמורה לכל ששת הדירות".

            יש חשיבות לסיווגה של המתנה בעסקת קומבינציה כמתן מתנה של זכות קניינית או זכות אובליגטורית, באשר לעניין זה השלכה לשאלה האם המתנה הושלמה בחיי היורש הראשון אם לאו, שאזי במקרה והמתנה הושלמה - אין עילת תביעה ליורש השני.

בע"א 6439/99 טפחות נ' פרח פ"ד נח(2) 106, התווה בית המשפט העליון עקרונות בעניין מתנה בעסקת קומבינציה: