זמן אמיתי בית הספר לברמנים בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ- שד' רוטשילד 50 תל אביב ואח'

פסק דין

השאלה המשפטית העיקרית העומדת בבסיס התביעה שבפניי הינה מהן החובות המוטלות על בנק נעבר, כלפי לקוח, בעת שניטען שבוצעה פעולת העברת כספים באופן עצמאי לחשבונו,אלא שהכספים הגיעו בפועל לחשבון צד ג שמספרו זהה לחשבון הלקוח ,בסניף שונה מהסניף הנעבר.

לצד סוגייה זו עומדת לדיון גם אחריות הבנק המעביר בנסיבות כאמור.

הרקע העובדתי

התובענה הוגשה על ידי חברה אשר עיסוקה הינו הפעלת בי"ס לברמנים (להלן: התובעת) וכן על ידי הבעלים ומנהלה של התובעת (להלן: התובע). לצורך הנוחות בחלקים מסוימים של פסק הדין יכונו יחדיו – "התובעים".

התובעים הגישו את תביעתם כנגד בנק הפועלים שם התנהל חשבונה של התובעת 1 (להלן: "הנתבע 1" או "הבנק המעביר"), וכן כנגד בנק דיסקונט שבו התנהל חשבונו של התובע 2, (להלן: "הנתבע 2" או "הבנק הנעבר"), שיכונו לצורך הנוחות במסגרת פסק הדין, גם "הנתבעים".

לגרסת התובעים נהגה התובעת להעביר מדי חודש לתובע 2 את משכורתו בסך 7,000 ₪, וזאת במסגרת ביצוע העברות כספים לתשלום משכורות העובדים בתובעת.

פעולת העברת המשכורת נעשתה באמצעות האינטרנט, על ידי מנהלת החשבונות של התובעת, מחשבונה של התובעת 1 שהתנהל אצל הנתבע 1 לחשבונו של התובע 2 שהתנהל אצל הנתבע 2.

התובעים הגישו תביעתם לאחר שהתברר לתובע 2 כי בחודשים דצמבר בשנת 2010 וכן בחודשים ינואר - פברואר 2011 (3 חודשים ברציפות), לא התקבלה המשכורת בחשבונו, וזאת למרות שההעברת המשכורת בוצעה בפועל מחשבונה של התובעת 1.

במסגרת ביצוע ההעברה הוזנו לגירסת התובעים על ידי התובעת 1, הנתונים הבאים: שם הבנק, מס' החשבון, מס' הסניף, שם המוטב ומס' ת"ז של המוטב.

בשל שגיאה בהזנת הנתון של מס' הסניף של התובע, שכן במקום 198 נרשם 189, הועברו בפועל הכספים לחשבונו של צד ג'. ההעברה התאפשרה היות והן לתובע והן לצד ג', היה מס' חשבון זהה לחלוטין, שהתנהל בסניפים שונים שמספריהם שונים.

עוד יצוין כי הסתבר כי למועד ביצוע ההעברה לא היה קיים בפועל סניף מס' 189, בשל מיזוגו לסניף אחר שמס' 082, מיזוג שבוצע עוד בשנת 2003, אולם בפועל פעולות שנרשמו לזכות סניף מס' 189, הומרו באופן אוטומטי לסניף מס' 082.

בסיום שרשרת נסיבות זו הועברו בפועל הכספים לחשבונו של מר נסים ואקארט (להלן: צד ג'), אשר צורף כנתבע נוסף להליך הנוכחי, לאחר שנשלחה הודעת צד ג' על ידי הנתבע 2, וכנגדו ניתן פסק דין, לאחר שבחר שלא להתגונן.

טענות התובעים

לטענת התובעים , התרשלו הנתבעים בעת ביצוע ההעברות לטובת צד ג' וזאת מן הטעם שלא ביצעו התאמה בין מס' החשבון לבין שם המוטב, למרות שנתונים אלו הוזנו לטענת התובעים על ידי מנהלת החשבונות בעת הזנת הוראת העברת הכספים.

התובעים למדים על חובה זו לביצוע ההתאמה על ידי הנתבעים, מהדרישה להזנת הנתונים במלואם בעת ביצוע ההעברות. לגישתם ,אם לא נעשה שימוש בנתונים אלו, מהו הטעם לדרישה להזינם בעת מתן ההוראה להעברת הכספים.

התובעים מטילים את האחריות לבדיקת הנתונים הן על הבנק המעביר והן על הבנק הנעבר.

בנוסף מציינים התובעים כי על הבנקים מוטלות חובות שונות במסגרת פעילותם, הן מכוח הדין והן מכוח הפסיקה לרבות חובת הזהירות, חובת האמון וחובת תום הלב.

כן מבקשים התובעים לחייב את הנתבעים מכוח עוולת הרשלנות לפי פק' הנזיקין [נוסח חדש] ומכוח הפרת חובת תום הלב לפי סעיף 39 לחוק החוזים – חלק כללי, תשל"ג -1973.

לגישת התובעים חובת הזהירות המוטלת על הנתבעים הינה חובת חוזית, אשר מוטלת על הנתבעים בכל שלב של מתן השירות .בעצם העובדה כי אפשרו או לא מנעו את ביצוע ההעברה השגויה לטובת צד ג', הפרו את חובת הזהירות.