חבות בגין סחורה שסופקה ודחיית טענות שהועלו בתביעה שכנגד

התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: " התובעת") הינה חברה העוסקת בשיווק מוצרי חשמל ותאורה. הנתבע שכנגד, מר לסרי,  הינו מנהלה של התובעת. הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: " הנתבעת") הינה חברה העוסקת בשיווק מוצרי חשמל ותאורה.

התביעה הראשונה שבכותרת הוגשה במקורה בסד"מ ע"י התובעת. לאחר הגשת בקשת רשות להתגונן, ובהסכמת הצדדים, ניתנה רשות להתגונן. כתשעה חודשים מאוחר יותר הוגשה התביעה השניה שבכותרת ע"י הנתבעת.

לטענת התובעת, בין התאריכים 7/2000 - 9/2003 רכשה ממנה הנתבעת סחורה אשר סופקה לה והנתבעת אישרה ההספקה על העתקי החשבוניות. הנתבעת התחייבה לשלם את סכום החשבוניות בתנאי תשלום של שוטף + 120, אך לא שילמה אותו, כולו או חלקו. יתרת קרן החוב הנתבעת, נכון ליום הגשת התביעה, עומדת על 114,109.64 ש"ח.

בנוסף, סיפקה התובעת לנתבעת בחודשים 1/2003 - 5/2003 סחורה לתצוגה עפ"י תעודות משלוח חתומות. הנתבעת היתה אמורה להשיב לתובעת את הסחורה שסופקה אך סרבה. ביום 9/11/2003 שלחה התובעת לנתבעת חשבונית לתשלום על סך של 33,925 ש"ח בגין סחורה זו. ביום 11/11/2003 שלח ב"כ התובעת לנתבעת מכתב דרישה לתשלום החוב.

הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן אותה תמכה בתצהיריהם של מר ניר קפלון, סמנכ"ל בנתבעת ושני חוקרים פרטיים, מר רונן צירין ומר אבי סלע. לטענת הנתבעת וכפי שעולה מתצהירו של מר קפלון, בין התובעת לנתבעת התקיימו יחסים עסקיים למן המחצית השניה של שנת 1999, אשר התקיימו במקור עם חברת קרני תכלת 3000 בע"מ, שמוזגה לאחר מכן לנתבעת. הנתבעת מעלה טענות קיזוז שונות אשר יפורטו להלן.

לגופו של עניין, לטענת הנתבעת, יתרת החוב עומדת על של 113,654.67 ש"ח בלבד ולא על סך של  114,109.64 ש"ח.

לעניין הסחורה שהוצגה בתצוגה, טוענת הנתבעת כי החשבונית על סך 33,925 ש"ח אינה מדויקת, שווי גופי התאורה שהועמדו בתצוגה עומד על 24,376.3 ש"ח ולא כנטען ע"י התובעת. כמו כן לטענתה, פעלה התובעת בסחורה שהוצגה בתצוגת הנתבעת כבתוך שלה. כמו כן לטענתה, מעולם לא נדרשה הנתבעת לשלם בגין גופי התאורה שבתצוגה. בנוסף טוענת הנתבעת כי היא הודיעה לתובעת כי היא מוזמנת לבוא וליטול הסחורה בחזרה אך התובעת סרבה.

כפי שיפורט, לעניין זכות הקיזוז מעלה הנתבעת מספר טענות. לטענתה, מכוח הסכם בין הצדדים, השתמשה התובעת ללא תמורה באולם התצוגה של הנתבעת בשטח של כ- 25 מ"ר שהוקצה במיוחד לה. לטענתה דמי שכירות באיזור עומדים על 42$ למ"ר לחודש, והיא זכאית לדמי השכירות האמורים למן תחילת היחסים העסקיים שבין הצדדים. 

עוד טוענת הנתבעת כי התובעת ואחד מבעלי השליטה בה, מר אילן לסרי, קשרו קשר עם עובד הנתבעת, מר מאיר בוקובזה, לגזילת לקוחות הנתבעת. מר בוקובזה אשר עבד כאיש מכירות של הנתבעת באולם התצוגה, הפנה לקוחות אשר הגיעו לאולם התצוגה של הנתבעת ישירות לתובעת, תוך שציין בפניהם כי כך יוכלו לרכוש הסחורה ישירות מהספק במחירים זולים ו/או ב"שחור", התובעת גרפה רווחי העסקאות לכיסה ומר בוקובזה קיבל "עמלה" בגין המכירה.  

בנוגע ל"קנוניה" הנטענת, הגישה הנתבעת תצהירי חוקרים פרטיים, אבי סלע, שהתחזה לקונה שבא לנתבעת ואשר בוקובזה "סידר" לו עסקה בהנחה עם התובעת, ורונן צירין, שגבה מבוקובזה הודעות.

לאור זאת טוענת הנתבעת כי מעשי התובעת מהווים: עבירות על סעיפים 424 ו- 425 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977; הפרה של סעיפים 3, 5 ו- 6 לחוק עוולות מסחריות, התשל"ט - 1999 והנתבעת זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 13 לחוק; הפרת סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 ו- סעיף 6 ו-7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה, התשל"א - 1970; הפרת חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט - 1979. הנתבעת טוענת כי על התובעת להשיב לה סך של 193,588 ש"ח: את הרווח שהפיקה מהעסקאות שבוצעו שלא כדין בסך של 25,000 ש"ח וכן על התובעת להשיב לנתבעת עלות דמי שכירות בסך 1,050$ לחודש במשך 3 שנים, דהיינו סך של 37,800$ שהם 168,588 ש"ח.

כמו כן, טוענת הנתבעת כי היא זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק עפ"י סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ח - 1965 ולחילופין עפ"י סעיף 7א(א) ו/או 7א(ב). כן טוענת הנתבעת כי התובעת בהתנהגותה עוולה ברשלנות, בגרם הפרת חוזה ובהפרת חובה חקוקה. לטענת הנתבעת התנהגות התובעת גרמה לה להפסד לקוחות ופגיעה במוניטין והיא מעריכה את נזקיה הבלתי ממוניים בסך של 350,000 ש"ח.

נוכח האמור, טוענת הנתבעת, כי נגרמו לה נזקים ממונים אותם יש לקזז מסכום התביעה כדלקמן:

(1) סך של 100,000 ש"ח בגין פיצוי בלא הוכחת נזק לפי חוק עוולות מסחריות.

(2) סך של 193,588 ש"ח מכוח עשיית עושר ולא במשפט.

(3) סך של 100,000 ש"ח או לחלופין 50,000 ש"ח בגין לשון הרע.

(4) סך של 350,000 ש"ח בגין נזקים ממוניים ובלתי ממוניים.

(5) סך של 39,676.44 ש"ח בגין סחורה שסופקה לה ע"י התובעת ונותרה במלאי כאבן שאין לה הופכין (בסך של 15,300.14 ש"ח) וכן בגין סחורה שנותרה באולמות התצוגה של התובעת (בסך של 24,376.3 ש"ח). לטענת הנתבעת, ביחס לסחורה שנותרה במלאי, היא זכאית להשיבה לנתבעת ולקבל זיכוי בגין שווים, וביחס לסחורת התצוגה, העלתה הנתבעת את הטענות שפורטו לעיל.

לאור זאת טוענת הנתבעת כי אינה חייבת דבר לתובעת ולחלופין כי היא רשאית לקזז את הסכומים האמורים מכל סכום שיקבע כי היא חייבת לתובעת.