חברה להובלה ימית אינה זכאית לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לה עקב שביתה בנמל חיפה

1.         תביעה זו עניינה הפסדים ונזקים שנגרמו לתובעת, כתוצאה משביתה ועיצומים שננקטו בידי עובדי נמל חיפה במהלך שנת 1999 והביאו להשבתת העבודה אצל הנתבעת.

2.         התובעת, חברה העוסקת בתפעול אוניות, הובלה ימית, טיפול ושינוע מכולות טעונות וריקות לישראל וממנה, טענה כי בחודשים מרץ - מאי 99' שבתה הנתבעת מפעילות בנמלי הארץ ונבצר הימנה עקב כך מלספק את השירותים להם היא מחויבת על פי דין, וכדלהלן:

2.1        אחסון מכולות ריקות

            הואיל וכמות מטעני הייבוא  המגיעים לנמלי הארץ גדולה מכמות מטעני הייצוא, קורה לא אחת שלאחר פריקת מטען  הייבוא נשלחת המכולה לחו"ל כשהיא ריקה לשם אריזת מטעני ייבוא ושיגורם לארץ. המכולות הריקות מועמסות על ספינות היוצאות את הנמלים ליעדים שונים בחו"ל. בעקבות השביתה והעיצומים, נאלצה התובעת לאחסן מכולות ריקות משך תקופה ארוכה בהרבה מן הממוצע. לטענתה, עמד הממוצע השנתי ששילמה לנתבעת בגין אחסנת מכולות ריקות על סך  99,096 ש"ח לחודש. חרף זאת נאלצה התובעת לשלם בגין חודש מאי 99' בעבור דמי אחסנה של מכולות ריקות סך של 362,533 ש"ח. לטענתה, נובע הפער העצום מהתארכות תקופת ההמתנה של המכולות הריקות עד שנתאפשרה כניסת אוניות לנמל חיפה לצורך העמסתן והובלתן לחו"ל.

2.2        אחסנת מכולות מלאות

            המכולות המלאות בהן טיפלה התובעת נחלקו לשתי קטגוריות - מכולות שנפרקו בנמל חיפה ומיועדות ללקוחות ממרכז הארץ, המועברות לאחסנה במחסנים באזור נמל אשדוד, ומכולות שנמל היעד הסופי שלהן איננו ישראל, אולם הן נפרקות בארץ לצורך העמסתן על אוניות אחרות המובילות אותן אל נמל היעד הסופי. לטענת התובעת, ברגיל, לא נדרשה בעבר לאחסן מכולות מלאות, שכן אלה נפרקו והועברו, בין אם לאוניות המשך ובין אם למחסנים במרכז הארץ מייד עם פריקתן. אלא שעקב השביתה והעיצומים נתעכבו עבודות הפריקה של אותן מכולות והתובעת נאלצה לשאת בתשלום בגין אחסנתן. בגין תקופת ההמתנה כאמור, בחודשים מרץ-אפריל 1999, שילמה התובעת לנתבעת סך 143,876 ש"ח.

2.3        תשלומים עבור האוניות Xibohe  וכן Empress Dragon

            שתי האוניות הנ"ל של התובעת פקדו את נמל חיפה בחודש מרץ 1999 במטרה לפרוק מטען מכולות שהיה על סיפונן. משנתחוור, גם לאחר תקופת המתנה, כי בעקבות העיצומים הן  לא תורשינה להיכנס לשטח הנמל, נאלצו השתיים לעזוב את חיפה - הראשונה עזבה לאיטליה לאחר המתנה בת 39 שעות והשניה לנמל פורט סעיד לאחר המתנה של כ- 8 שעות. לטענת התובעת, חרף העובדה שהנתבעת לא סיפקה את השירותים שלשמם פקדו האוניות את נמל חיפה, לא פרקה את המטענים ולא העמיסה אחרים במקומם, חויבה התובעת לשלם עבור שתי האוניות דמי נמל שונים בסכום כולל של 65,828 ש"ח.

3.         בתביעתה טענה התובעת כי הנתבעת הפרה התחייבויות שונות שנטלה על עצמה לספק לה את כל השירותים הנדרשים בתחומי הנמל כתקנם וכסדרם. לשיטתה, התרשלה הנתבעת בכך שלא נהגה כפי שרשות סבירה והוגנת היתה נוהגת באותן נסיבות ובכך גם הפרה חובות חקוקות בדין, מכוחן היא מחויבת לספק את שירותי הנמל לציבור המשתמשים. עוד נטען כי בהחליטה לחייב את התובעת, על אף שלא סיפקה לה את השירותים כאמור, עשתה הנתבעת עושר ולא במשפט. מכאן התביעה.

4.         הנתבעת מצדה טענה כי מדובר בשביתה ועיצומים שנמשכו פרק זמן מוגבל בלבד, ולה עצמה לא היתה כל שליטה על נקיטתם או התארכותם. בחלקה של התקופה התקיימה שביתה כללית במשק. בכל מקרה, התשלומים שנגבו מאת התובעת שולמו בגין שירותים שסופקו לה בפועל. כך לגבי אחסנת מכולות, וכך לגבי אגרות שנגבו בעבור שתי האוניות שעגנו בנמל. הנתבעת הפנתה לכך שהתובעת זוכתה באופן מלא בגין אגרת האחסנה של המכולות במהלך ימי השביתה, כפי שהוגדרו על ידי מועצת הנתבעת, ובאופן חלקי גם בגין ימי העיצומים. בכל מקרה, הכחישה הנתבעת קיומה של כל עילת תביעה נגדה, ועל כן סבורה היא כי דין התביעה להדחות.

5.         ערב ישיבת ההוכחות, הגישו ב"כ הצדדים הודעה על הסדר דיוני ולפיו יוגשו סיכומיהם ופסק הדין יינתן על סמך החומר שבתיק בית המשפט, מבלי להידרש לשמיעת ראיות. 

6.         המחלוקת העובדתית בין הצדדים מצומצמת היא, אך בשאלה אחת קרדינלית, שעניינה פרק הזמן שבו התקיימה השביתה וננקטו העיצומים, נחלקו הצדדים. התובעת טענה כי השביתה, אשר התבטאה בשביתה מלאה, שביתת האטה ועיצומים, חלה במהלך החודשים מרץ - מאי 1999. מנגד הודתה הנתבעת בתקופה קצרה בהרבה מזו. לגרסתה, נקטו עובדי רשות הנמלים עיצומים על רקע של מדיניות ממשלתית בתקופה שבין 28 בפברואר ועד 8 במרץ 1999 ועקב כך נבצר הימנה ליתן מקצת השירותים בקצב הרגיל של הדברים. כך גם היה בתאריכים 24, 25, 28 ו- 29 במרץ 1999, עקב שביתה כללית במשק. הנתבעת הדגישה כי לא היתה כל האטה בפעילות התפעולית של הנמל ביתר הימים בחודש מרץ וגם לא במהלך החודשים אפריל - מאי 1999.

            מדובר בטענה עובדתית שהנטל להוכחתה מונח היה לפתחה של התובעת. לבד מאמירה כללית שנכללה לעניין זה בתצהירו של מר סמי ניאגו, מנהל התובעת, לא הובאה כל ראיה פוזיטיבית להוכחת פרק הזמן שבו התקיימו השביתה והעיצומים. שומה היה על התובעת, והיה בידה לעשות כן על נקלה, להוכיח  כי השביתה והעיצומים התקיימו אף בחודשים אפריל ומאי 1999. משלא עשתה כן ולא הרימה את הנטל לעניין זה, אין לי אלא לאמץ את גרסת הנתבעת אשר הודתה בקיום השביתה והעיצומים במועדים ספציפיים במהלך חודש מרץ בלבד.

7.         בטרם אדרש לטענות התביעה, אני רואה להעלות הערה מקדימה. בסיכומיה, הדגישה התובעת כי לא מדובר בנזקים תוצאתיים אשר נגרמו לה עקב השביתה, אלא בתביעה להשבת כספי התעשרות שקיבלה הנתבעת על גבה, כתוצאה מן השביתה. מילים אחרות, להבדיל מתביעה בגין נזקי שביתה אשר אם תתקבל, תגרום לנתבע לחסרון כיס, הרי שבתביעת השבה מעין זו, כל שנדרש הוא להשיב את המצב לקדמותו באופן שזה לא יצא נשכר וזה לא יצא מופסד.

            לטענה זו אין בסיס של ממש, שכן אין חולקין כי הנתבעת סיפקה לתובעת שירותי אחסנה, בין אם למכלות הריקות ובין אם למלאות, למשך כל התקופה בגינה נדרש התשלום. השאלה באם נכפה אותו שירות על התובעת, הינה שאלה אחרת, ברם לא יכול להיות ספק כי השירות ניתן וסופק לתובעת.

8.         כפי שנאמר לעיל, בגין אחסנת מכולות ריקות נדרשה התובעת לטענתה לשלם במהלך שנת 1999 סך חודשי ממוצע של כ- 99,096 ש"ח לחודש. לעומת זאת, בחודש מאי באותה שנה  היא חויבה בדמי אחסנה בסך 362,533 ש"ח, היינו סכום העולה על הממוצע השנתי בסך של 263,437 ש"ח. לדברי התובעת נובע הדבר מן הצורך באחסנה ממושכת של המכולות כתוצאה מהעיצומים שנקטו עובדי הנמל.

            דא עקא שלא הובאה בפניי כל ראיה לכך שהעליה, שהינה אמנם ניכרת, בדמי האחסנה של מכולות ריקות בחודש מאי 1999, הנה תולדה של השביתה והעיצומים שהתקיימו בנמל חיפה באותם מועדים.  ודוק - בחודש מאי, ואף חודש לפני כן, בחודש אפריל 1999, לא נקטו עובדי הנמל שביתה או עיצומים. אם ניתן היה לסבור כי מדובר במכולות ששחרורם נתעכב בשל השביתה וכי רק בחודש מאי 1999, עם סיום העיצומים ניתן היה לשחררם, הנה עיון בחשבונות שהוצאו באותו חודש מלמד כי לא כך הדבר. חשבונות דמי האחסון של מכולות ריקות בחודש מאי 99 (נספח ב' לתצהיר מנהל התובעת) מתייחסים לתקופות אחסון שהחלו בחודש מאי והסתיימו באותו חודש, פרט לשני חשבונות המתייחסים לתקופה שהחלה ביום 27.04.99. ניתן להבחין גם כי מדובר בפרקי זמן קצרים יחסית בני כשבוע בממוצע. מכאן שלא מדובר באחסנה שהחלה בתקופת  השביתה או העיצומים אלא זמן רב לאחר מכן.

ללא שהוצגה מצד התובעת תשתית ראייתית הקושרת את אותה אחסנה, לשביתה ולעיצומים בהם עסקינן, אין יסוד לקבוע קשר סיבתי בין הדברים. התובעת סמכה יהבה לעניין זה על ממוצעים שנתיים שערכה ועל כך שדמי האחסנה בהם חוייבה בחודש מאי 99' חורגים באופן ניכר מן הממוצע השנתי. גם אם אלה הם פני הדברים, אין בכך כדי להצביע מניה וביה כי מדובר בדמי אחסנה שנבעו כתוצאה מהשביתה והעיצומים. בייחוד כאשר מדובר באחסנה שהחלה למעלה מחודש לאחר תום השביתה.

9.         למעלה מן הצורך אוסיף כי מן הנתונים שנכללו בתצהירו של מר מנדי מוסקוביץ, מטעם הנתבעת, עולה כי מספר האוניות של התובעת שפקדו את נמל חיפה במועדים הרלוונטיים, לא חרג מן הממוצע השנתי. כך לדוגמא פקדו את נמל חיפה בחודש מרץ 8 אוניות, בחודש אפריל 11 ובחודש מאי 9 אוניות לעומת ממוצע שנתי של 9.4 בשנת 1999. למותר לציין כי התובעת לא המציאה כל ראיות לסתור נתונים אלו.