חוות דעת של אקטואר, חישוב איזון משאבים של בני הזוג ופירוק שיתוף בנכס

1.             לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה מיום 18.2.13 (כב' ס' נשיאה השופטת נילי מימון) בתמ"ש 39376-02-11.

2.             הצדדים נישאו זה לזה בשנת 1973, ונולדו להם שלושה ילדים, כולם בגירים היום.

3.             ביום 31.8.09 ניתנה החלטה על ידי בית המשפט לענייני משפחה (בבש"א 054751/09), בה חויב המבקש לשלם למשיבה מזונות זמניים בסך 3,000 ש"ח לחודש. כמפורט בהחלטה האמורה, המשיבה ביקשה לחייב את הבעל במזונותיה הזמניים בסך 5,665 ש"ח, כשלדבריה הכנסות הבעל עמדו אז על כ- 11,000 ש"ח לחודש (4,000 ש"ח קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי ו- 7,000 ש"ח פנסיה מ..., וכן, לטענתה, בידיו חסכונות בסכום של 400,000 ש"ח); בעוד שהאישה, לדבריה, אינה עובדת, ועם פרישתה לגמלאות לאחר 27 שנות עבודה ב..., קיבלה פיצויים בסכום של 700,000 ש"ח, אותו הפקידה בפיקדון לשנתיים. לטענתה, פיקדון זה הניב פירות בסך 2,000 ש"ח לחודש, ומהם היא מתקיימת, כשהבעל מימן את הוצאות המדור. בהתחשב בנתונים אלה, ולאחר שבית משפט קמא לקח בחשבון, מצד אחד, את הכנסותיה של האישה בסך 2,000 ש"ח לחודש בלבד (תוך שציין כי אין הוא מתחשב בקרן של הפיקדון בסך 700,000 ש"ח, מאחר שהכספים סגורים לתקופה ארוכה, וכן, על מנת שהאישה לא תהיה "תלויה בחסדיו" של הבעל בכיסוי השוטף של הוצאות המדור), ומצד שני, דרישתה הלגיטימית של האישה לכיסוי הוצאות מחייתה בסך של 5,665 ש"ח, חייב בית המשפט את הבעל בהפרש שבין שני סכומים אלה, וחייב אותו בסך 3,000 ש"ח לחודש.

4.             ביום 14.3.10 חתמו הצדדים על הסכם גירושין, אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית משפט קמא ביום 31.5.10. בהסכם שני מרכיבים עיקריים: ראשית, הצדדים התחייבו להגיש בקשה משותפת לבית הדין הרבני האזורי לשם סידור גט בהקדם האפשרי, ושנית, נקבע מנגנון לפירוק שיתוף בדירת המגורים המשותפת של בני הזוג ולאיזון משאבים ביניהם.

5.             במסגרת הוראות ההסכם לפירוק השיתוף בדירה, נקבע בהסכם כי באם יבחר אחד הצדדים לרכוש את חלקו של הצד השני בדירה, כי אז, מול התמורה שיהיה חייב לשלם (על בסיס חוות דעת שמאי), יוכל לקזז את המגיע לו בהתחשבנות הכוללת של איזון המשאבים ביניהם, ולשם קביעת הסכום המדויק ימונה אקטואר לעריכת חוות דעת מקצועית.

6.             בפועל, ועל אף הזמן הרב שחלף מאז עריכת ההסכם האמור ואישורו בחודש מאי 2010 ועד היום, הדירה טרם נמכרה; ועל אף שהאישה הודיעה כי ברצונה לרכוש את חלקו של הבעל בנכס, אופציה זו טרם בוצעה. לכל אורך השנים שחלפו מאז אישור ההסכם ועד היום, לא הצליח האקטואר שמונה למטרה זו להוציא מתחת ידו חוות דעת מלאה וסופית; ומאחר שלטענת האישה, זכותה לרכוש את חלקו של הבעל שמורה לה עד שתוגש חוות דעת האקטואר, בה ייקבע סכום הקיזוז המדויק, וכי על כן יש להמתין להשלמת מלאכתו של האקטואר, נוצר מצב שלמרות חלוף השנים, פירוק השיתוף לא התקדם לקראת סיום.

7.             במספר בקשות שהגיש המבקש בבית משפט קמא, טען וחזר וטען כי האישה היא האחראית לעיכוב הרב בסיום פירוק השיתוף, מכיוון שהאישה לא שיתפה פעולה באופן מלא עם האקטואר, ולא העבירה אליו את מלוא המסמכים הדרושים מצידה, וכך הצליחה לעכב את הכנת חוות הדעת של האקטואר, וללא חוות הדעת, אי אפשר לחשב את היקף הקיזוז לו היא זכאית מול סך התשלום אשר עליה לשלם לבעל בתמורה לחלקו בדירה. לטענת המבקש, האישה פעלה כך במכוון, מתוך מגמה כפולה: ראשית, על מנת להישאר בדירה ככל שניתן בלי שתצטרך לרכוש את חלקו של הבעל, ושנית, על מנת "לדחות את הקץ" בכל הקשור לסידור הגט בין בני הזוג, וכך להמשיך ולהישאר "בת זוגו" של הבעל ולזכות בהמשך חיובו של הבעל בתשלום המזונות הזמניים.

8.             על בסיס האמור, ביקש הבעל בבית משפט קמא להורות על מכירת הדירה ללא קשר להתחשבנות הצדדים באיזון המשאבים הכולל. כמו כן טען, כי העיכוב הרב בפירוק השיתוף בדירה הביא לתוצאה שלילית נוספת, במישור ביצוע סידור הגט בין בני הזוג בבית הדין: שכן, מאחר שסוכם בין הצדדים שימשיכו לגור יחדיו תחת קורת גג אחת בדירה המשותפת עד לסידור הגט, הרי כל עוד הדירה אינה נמכרת, והבעל אינו מקבל לידיו את חלקו בתמורה, ממשיך להתקיים המצב בו אמורים בני הזוג להמשיך להתגורר יחד; ומאחר שעל פי ההלכה, אי אפשר לסדר גט כל עוד בני הזוג מתגוררים יחדיו, יצא בפועל כי העיכוב בפירוק השיתוף גרר בעקבותיו גם עיכוב בסידור הגט, שמשמעו כי תמשיך לחול על הבעל חובה לתשלום מזונות "זמניים" בסך 3,000 ש"ח מידי חודש בחודשו (ויצוין, כי בפועל, עקב אשפוזים ארוכים של הבעל, כבר זמן רב לא התגורר יחד עם האישה; ברם, די בעצם הזכות שנשמרה לו לשוב ולגור בדירה המשותפת, כשאין לבעל כל פתרון מגורים אחר, כדי למנוע את סידור הגט).

9.             ההחלטה נשוא הבר"ע שלפניי מתייחסת לבקשה שהגיש המבקש בבית משפט קמא, בה ביקש שני סעדים: הראשון, כי בית המשפט יורה, בהתאם לפרשנות הסכם הגירושין הנטענת על ידו, כי אין לקשור בין הגשת חוות הדעת של האקטואר וחישוב איזון המשאבים הכולל של בני הזוג, לבין פירוק השיתוף בדירה, ולאור העיכוב הרב בהגשת חוות הדעת, יש להורות על מכירת הדירה לשוק החופשי למרבה במחיר (דבר אשר לטענתו התבקש גם עקב החלטה קודמת של בית משפט קמא, בה מינה את ב"כ שני הצדדים ככונסי נכסים לצורך מימוש הנכס); והשני, לבטל את חיובו במזונות זמניים, לאור הסחבת שיצרה האישה, גם במימוש הנכס וגם בסידור הגט.

10.         בהחלטה האמורה, מיום 18.2.13, דחה בית משפט קמא את בקשת הבעל, על שני מרכיביה:

          באשר ליחס שבין חוות דעת האקטואר לבין מימוש הנכס, קבע בית משפט קמא כי " הסכם הגירושין קושר בין חוות דעת האקטואר לבין קניית הדירה על ידי אחד הצדדים ועם קיזוזים שייערכו. על פי הודעת הצדדים זכויות בדירה יימכרו למשיבה ולצורך ההתחשבנות של הקיזוזים על הצדדים לבצע את הקיזוזים על פי חוות דעת האקטואר". פירושו של דבר, כי יש להמתין להשלמת מלאכתו של האקטואר והגשת חוות דעתו הסופית כתנאי למכירת חלקו של המבקש בדירה לאישה.

          ובאשר להמשך חיובו של הבעל במזונות זמניים, קבע בית משפט קמא כדלקמן: " אשר לבקשה לביטול ההחלטה בענין מזונות זמניים, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה, על פי ההסכם עד למכירת הדירה יגורו הצדדים יחד, מצב שהיה קיים בעת מתן ההחלטה בדבר מזונות זמניים, כמו כן לא הוכח בפניי כי המשיבה היא זו המונעת את הליך מתן הגט ועיכוב ביצוע מיום 31.8.09 בו נקבעו דמי מזונות זמניים".

11.         בבקשה שלפניי, טוען המבקש כי החלטת בית משפט קמא, על שני מרכיביה האמורים, הינה מוטעית. ראשית, לדעתו של המבקש אין בהסכם הגירושין קשר מחייב בין קבלת חוות הדעת של האקטואר לבין מכירת הנכס, ועל אף שההסכם מאפשר קיזוז בין הצדדים כחלק מן ההתחשבנות ביניהם למקרה שבן זוג אחד ירכוש את חלקו בדירה של בן הזוג השני, אין בקיומה של אפשרות זו כדי ליצור קשר מחייב אשר ישלול את האופציה של מכירת הנכס לצד ג' אף במקרה שחלפו שנים רבות מאז עריכת ההסכם, וכשחוות הדעת של האקטואר מתבוששת לבוא. שנית, חוזר וטוען המבקש כי אף אם יאמץ בית המשפט את פרשנות ההסכם הנטענת מצד האישה, לפיה נשמרת גם היום, למרות חלוף השנים, זכותה של האישה לקיזוז ברכישת חלקו בדירה, וכי לשם כך יש להמתין להגשת חוות דעת האקטואר, הרי שבמקרה דנן, לית מאן דפליג כי הגשת חוות הדעת האמורה מתעכבת הרבה מעבר לסביר, ולטענתו, את האשמה לכך יש להניח אך ורק לפתחה של האישה, שכן היא זו אשר נמנעה מלהעביר לאקטואר את כל המסמכים המתבקשים; ובמצב חריג כזה, אין כל הצדקה להנצחת מצב שבו הבעל ממשיך להיות כבול להסדר "משולב", בו ניתן לממש את הנכס רק לאחר הגשת חוות דעת אקטוארית. לטענת המבקש, הנצחת מצב זה פוגעת פגיעה חמורה בזכויותיו הקנייניות, ובית המשפט קמא היה חייב לשקול גם שיקול זה בגיבוש מסקנתו בהחלטה נשוא הבר"ע שלפניי.

12.         על בסיס טענתו זו של המבקש, כי האישה היא האשמה בסחבת שנוצרה בהגשת חוות הדעת של האקטואר, וכתוצאה, בעיכוב בפירוק השיתוף ובסידור הגט, ממשיך וטוען המבקש כי בכך הפסידה האישה את זכותה להמשיך ולחייבו במזונותיה הזמניים; ועל כן, שומה היה על בית משפט קמא להיעתר לבקשתו, לבטל את חיובו במזונותיה הזמניים של האישה ואף לחייבה בהחזר הסכומים אשר כבר גבתה ממנו מכוח אותו חיוב למזונות זמניים אשר הוטל עליו. לטענתו, על אף שהצדדים לא התייחסו מפורשות להפסקת חיוב המזונות במסגרת הסכם הגירושין אשר ערכו ביניהם, הרי שכוונתם בסוגיה זו משתקפת היטב מתוך ההתחייבות ההדדית בהסכם שקיבלו על עצמם בני הזוג, להגיש לבית הדין הרבני בקשה משותפת לגירושין ולסידור הגט בהקדם האפשרי. אילו הייתה האישה משתפת פעולה להגשת בקשה כזו בסמוך לאחר עריכת ההסכם ואישורו, כי אז היו הצדדים מתגרשים כבר בשנת 2010, וכמובן, חיובו של המבקש במזונות אשתו היה נפסק יחד עם סידור הגט. משסירבה לעשות כן, ומשנמשך ביצוע רכישת חלקו של הבעל בדירה למשך השנים שחלפו מאז, וזאת באשמתה הבלעדית של האישה, הרי שאומד דעת הצדדים מחייב את המסקנה כי האישה כבר איבדה את זכותה להמשיך ולחייב את המבקש בתשלום מזונותיה.

13.         לכך מוסיף וטוען המבקש כי טעות נוספת בידי בית משפט קמא, בכך שראה לנכון לחייבו במזונות זמניים למרות העובדה, אשר אין עליה עוררין, כי בידי האישה פיקדון בסך שבשנת 2009 עמד על יותר מ - 700,000 ש"ח קרן, ובנסיבות אלו, קשה להלום את מסקנת בית משפט קמא כי האישה זקוקה לתמיכה כלכלית זמנית בסך 3,000 ש"ח לחודש, עת היא מחזיקה בידיה סכום כסף כזה גדול.

14.         בתגובה מבקשת המשיבה מבית המשפט לדחות את בקשת המבקש. לטענתה, בית משפט קמא פירש נכונה את הסכם הגירושין שבין הצדדים, וכי אכן קיים קשר הדוק בין הגשת חוות הדעת האקטוארית לבין רכישת חלקו של הבעל בנכס על ידי האישה. את זאת מבססת האישה על הוראות מפורשות של ההסכם, אשר, מצד אחד, מאפשר לכל בן זוג לרכוש את זכויותיו של בן הזוג השני בהתאם לשווי הנכס על בסיס הערכת שמאי (סעיף 3ד' להסכם), ומצד שני, באותו סעיף ממש נקבע כי למקרה שצד אחד יודיע על רצונו לרכוש את זכויותיו בנכס של הצד השני, " יהיו רשאים... לקזז משווי מחצית הזכויות בדירה, סכומים להם זכאי/חב הצד האחר בהתאם לחוות דעתו של האקטואר...". על אף טענתו של המבקש כאילו שהמילה "רשאים" מצביע על כוונה מצד הצדדים כי אין חובה לקשור בין זכויות הצדדים על פי חוות הדעת לבין רכישת מחצית הדירה על ידי בן הזוג הבוחר לעשות כן, טוענת האישה כי לא כך יש להבין את המילה הזאת, ויש לפרש את ההוראות האמורות של סעיף 3ד' סיפא להסכם באופן שנקבע מפורשות כי לכל בן זוג זכות קדימה לרכוש את חלקו של הצד השני, ואם כך יבחר לעשות, כי אז תעמוד לרשותו הזכות לקזז מהתמורה המתבקשת את הסכום המגיע לו על פי חוות דעת האקטואר.

15.         כמו כן, האישה מכחישה את הטענה כאילו שהיא האחראית הבלעדית לעיכובים הרבים בהגשת חוות הדעת של האקטואר, ולטענתה, אף הבעל התמהמה בהעברת מסמכים לידי האקטואר; ומאחר שעובר למתן ההחלטה נשוא הבר"ע קיים בית משפט קמא דיון הוכחות בנוגע לטענת המבקש, ובחן לעומקן את טענותיו באשר לאחריות שיש להטיל על האישה לעיכוב הרב האמור, הרי שאין להתערב במסקנתו בהחלטתו האמורה, בה נקבע כי אין להטיל את האשמה לעיכוב האמור על כתפיה הבלעדיים של האישה. מדובר בממצא עובדתי, אשר נקבע על סמך ראיות ועדויות, ובקביעות מהסוג הזה אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב ולקבוע אחרת.

16.         ובאשר לחיוב הבעל במזונות זמניים, המסקנה האמורה של בית משפט קמא כי האישה אינה "אחראית" לעיכוב בהגשת חוות הדעת של האקטואר, מחייבת גם את המסקנה כי העיכוב בסיום פירוק השיתוף גם הוא אינו באשמתה של האישה; ואם כך פני הדברים, הרי שגם העיכוב בסידור הגט, אשר נבע לטענתה מהמשך המגורים המשותפים של בני הזוג (אם כי מדובר בהמשך "פורמאלי" בלבד, כמפורט לעיל), אף הוא אינו באשמתה של האישה. ואם אין להטיל על האישה את האשמה בגין העיכוב בסידור הגט, הרי שאין כל בסיס לטענת המבקש כי יש לבטל את חיובו להמשיך ולפרנס את אשתו בסכום המזונות הזמניים שנקבע, כל עוד שבני הזוג נשארים נשואים זה לזו וכל עוד ממשיך לחול על הבעל חובה הלכתית לפרנס את אשתו לפי הדין האישי החל עליו.

17.         לבסוף יצוין כי ימים ספורים לפני מועד הגשת בקשת רשות הערעור ביום 21.3.13, התקיים דיון בבית הדין הרבני, ביום 18.3.13, שמטרתו לקדם את סידור הגט שבין הצדדים; ובהחלטה שנתן בית הדין בתום אותו דיון קבע כדלהלן: " בשלב זה האישה סוחבת את הזמן מאחר והיא מקבלת מזונות באמצעות בית משפט, כל טענותיה הם שם ואין שום סיבה לעכב את הגט ולהיות סרבנית גט". כחודשיים מאוחר יותר, ביום 19.5.13, התגרשו הצדדים זה מזה. בעקבות הגירושין, הופסק ממילא חיובו של המבקש להמשיך ולשלם מזונות זמניים לאישה, וכך הצטמצמה בקשתו של המבקש בסוגיית המזונות רק לבקשה להחזר הסכומים ששילם בגין המזונות הזמניים של גרושתו מאז ההחלטה למזונות זמניים ב- 2009 ועד למועד הגירושין במאי 2013.