חוות דעת של פסיכיאטר מחוזי לפיה אדם אינו כשר לעמוד לדיון- אינה מונעת הגשת כתב אישום

1.      1.      האם ניתן להגיש כתב אישום נגד אדם, לאחר שבשלב המעצר קבע הפסיכיאטר המחוזי כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין? - זו השאלה שעומדת במוקד החלטה זו.

2.      2.      בכתב אישום שהוגש נגד הנאשם מיוחסות לו שתי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות שאותן ביצע כלפי אשתו ובתו. לפי האמור בכתב האישום, הנאשם ביצע את העבירות בתאריך 24.11.06.

הרקע הדיוני

3.      3.      בדיון להארכת מעצרו (מ 11921/06), שהתקיים בתאריך 25.11.06, קיבל בית המשפט (כב' השופט רון) את הסכמת הצדדים לכך שהעצור יישלח להסתכלות בבית חולים, בתנאי אשפוז, כאמצעי ביניים לבחינת האפשרות להחזיקו במשמורת במשך תקופת מעצרו. על פי האמור בהודעתם לבית המשפט, הוסכם על הצדדים שהעצור ישהה בבית החולים בתנאי אשפוז עד 5 ימים, על פי שיקול דעתו של הרופא המטפל, ובתום התקופה יגיש הרופא המטפל לבית המשפט חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של הנאשם. הצדדים הבהירו לבית המשפט, כי מוסכם על כולם שהפסיכיאטר המחוזי, יוכל לשחרר את העצור, על פי שיקול דעתו, בלא צורך במתן הודעה מוקדמת למשטרה. להסכמת הצדדים ניתן תוקף של החלטה ומעצרו של העצור הוארך עד לתאריך 30.11.06.

4.      4.      בתום התקופה שהוקצתה לו בהחלטה הגיש הפסיכיאטר המחוזי חוות דעת בעניינו של העצור  לבית המשפט. מפרוטוקול הדיון (מ 11921/06) מיום 3.12.06, אני למדה, כי לאחר שבחן את מצבו של העצור (הנאשם בענייננו) קבע הפסיכיאטר המחוזי שהוא אינו כשיר לעמוד לדין ולכן ביקש שיינתן צו אשפוז נגד העצור, באופן שהוא יישאר במשמורת כדין בבית החולים "כפר שאול" למשך מספר ימים נוספים, שבמהלכם יאוזן מצבו הנפשי ויוחלט אם הוא זקוק לאשפוז או לטיפול חוץ-מרפאתי.

5.      5.      בתאריך 30.11.06 הובא הנאשם לדיון נוסף בהארכת מעצרו, לפני כב' השופט לי-רן (מ 11996/06), שקבע כי משהוכרז החשוד כמי שאינו כשיר לעמוד לדין, ראוי שההחלטה בעניין המשך הטיפול הפסיכיאטרי בו, תיפול על-ידי הפסיכיאטר המחוזי, שהוא הגורם המקצועי המוסמך. השופט לי-רן הציע אפוא שהמשטרה תעביר את החשוד לבית החולים "כפר שאול" כדי להבטיח את רציפות הטיפול.

יוער, עם זאת, כי בהחלטת כב' השופט לי-רן אין כל התייחסות לעניין היות המסגרת הטיפולית משום מענה לבקשה להאריך את מעצרו של העצור, וכן אין בהחלטה הוראה חד-משמעית כי אם "המלצה" בלבד למשטרה. כמו כן לא נקבע בהחלטה מועד פקיעת המעצר או מועד לקיום דיון נוסף בבקשה.

6.      6.      בתאריך 3.12.06 הגיעה חוות הדעת הפסיכיאטרית לבית המשפט - הפעם לשולחנו של כב' השופט רון, אשר נמנע ממתן צו כהמלצת הפסיכיאטר המחוזי, מן הטעם שלא הוגשה בקשה להארכה נוספת של המעצר.

טענות הצדדים

7.      7.      בתאריך 11.2.07 הגישה המאשימה כאמור את כתב האישום נגד הנאשם. לטענת המאשימה, כתב האישום הוגש מאחר שהנאשם הפסיק להיות מטופל ב"כפר שאול" ולמעשה אין כל אינדיקציה עדכנית לגבי מצבו הנפשי-הרפואי ולגבי מסוגלותו לעמוד לדין. משכך, המאשימה מבקשת שהנאשם יישלח לבדיקה נוספת ולאבחון מצב בריאותו הנפשית העדכני אצל הפסיכיאטר המחוזי, שיביע את עמדתו בשאלת כשירות הנאשם לעמוד לדין היום. המאשימה הודיעה גם, כי לאחר שתינתן חוות דעת הפסיכיאטר המחוזי ובהתאם להמלצתו, בכוונתה לבקש מבית המשפט להכריע בשאלה האם יש לאשפז את הנאשם או לשלוח אותו לטיפול מרפאתי, וזאת על פי הוראות סעיף 15 לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן - "החוק").

8.      8.      על פי טענת בא כוח הנאשם, אין טעם בהפניית הנאשם לבדיקה נוספת אצל הפסיכיאטר המחוזי, מאחר שלטענתו, קביעת הפסיכיאטר המחוזי בשלב המעצר כי הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין שרירה ועדיין עומדת בתוקפה, ומה גם, לדבריו, שהנאשם מוסיף להיות מטופל באופן רציף בבית החולים ב"כפר שאול". על כן, הוא טוען שיש להסתפק ב"צו האשפוז" שניתן ע"י השופט לי-רן בשלב הארכת המעצר.

המסגרת הנורמטיבית - סעיפים 15-17 לחוק

9.      9.      בחינת סמכותו של בית המשפט להורות על בדיקה פסיכיאטרית, במסגרת הליך פלילי, קבועה בהוראות חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991. בהתאם להוראות סעיפים 15, 16 ו-17 לחוק, משהוגשה בקשה לעריכת בדיקה פסיכיאטרית לאדם, במסגרת הליך הפלילי שמתנהל נגדו, נדרש בית המשפט להבחין אם לפניו חשוד, עצור או נאשם, ובעניינו של כל אחד מהם נדרש הוא לברר לאיזו תכלית מתבקשת הבדיקה הפסיכיאטרית והאם מדובר בבדיקה המצריכה אשפוז או שניתן לערוך אותה ללא אשפוז.

10.  10.  עניינן של הוראות סעיף 17 לחוק, בסמכות בית המשפט להורות על בדיקה פסיכיאטרית של חשוד, בטרם ננקטו כלפיו הליכי מעצר וקודם שהוגש נגדו כתב אישום. בשלב זה מוקנות לבית המשפט סמכויות מצומצמות ביותר, שבמסגרתן רשאי הוא להורות על בדיקה פסיכיאטרית שלא בתנאי אשפוז בלבד, ואף זאת - רק לצורך בחינת מסוגלות החשוד לעמוד לדין.

11.  11.  סעיף 16 לחוק - עניינו אשפוז עצור, והוא נועד מעיקרו של דין לתכלית שונה לחלוטין מזו שמתקיימת בעניינו של חשוד או מעניינו של מי שהוגש נגדו כתב אישום. הסמכות המוקנית לבית המשפט על פי סעיף זה נסבה על מצבים שבהם שהיית עצור בבית מעצר רגיל אינה הולמת את מצבו הנפשי-הרפואי. במסגרת סמכותו, על פי סעיף 16, מוסמך אפוא בית המשפט להורות כי העצור יישלח לבדיקה פסיכיאטרית גם בתנאי אשפוז, אך זאת - רק לשם בחינת מקום שהותו הראוי של העצור, ולא לתכלית אחרת.

12.  12.  סמכות רחבה יותר מוקנית לבית המשפט מכוח סעיף 15 לחוק, שדן בעניינו של מי שהוגש נגדו כתב אישום ומשפטו מתנהל. בית המשפט מוסמך - מכוח הוראות סעיף 15(ג) לחוק - להורות על עריכת בדיקה פסיכיאטרית של הנאשם, גם בתנאי אשפוז כפוי, וזאת - הן לצורך הכרעה בסוגית האחריות המהותית, היינו - בשאלה האם הנאשם הוא בר עונשין, והן בשאלת המסוגלות הדיונית, כלומר: אם מסוגל הוא לעמוד לדין.

דיון

13.  13.  בענייננו, הובא הנאשם, בהיותו עצור, להארכת מעצר במסגרת בקשה ל"מעצר ימים". בשלב זה טען בא כוחו כי אין הוא כשיר מבחינה נפשית-רפואית לעמוד לדין, ובית המשפט החליט לשלוח אותו לבדיקה פסיכיאטרית. החלטת בית המשפט לשלוח את העצור לבדיקה פסיכיאטרית בתנאי אשפוז ניתנה אם כן מתוקף סמכותו לפי סעיף 16 לחוק, שעניינו כאמור באשפוז של עצור.

14.  14.  עניינה של סמכות האשפוז על פי סעיף 16 נועדה ליתן מענה למסגרת הנאותה להחזקת אדם במעצר כאשר הוא חולה ולא נועדה לצרכים אחרים. בבש"פ 92/00 פלוני נ' מ"י [פ"ד נד(4) 240] הבהיר בית המשפט (כב' השופט מ' חשין), כי אמנם עומדת לו לבית המשפט סמכות מכוח סעיף 16 לחוק להורות על אשפוז עצור בכפייה לצורך בדיקה, אך בדיקה זו לא נועדה אלא לבחינה אם מצבו מחייב שהייה בבית חולים או באגף הפסיכיאטרי של בית הסוהר, להבדיל משהייה במתקן מעצר רגיל -