חוק הלוואות חוץ בנקאיות אינו חל על מלווה שנותן הלוואה שלא דרך עיסוק

1.      1.      זוהי תביעה שטרית, הנסמכת על שמונה שיקים בסך של 25,000 ש"ח כל אחד (ת/1-ת/8), אשר משך הנתבע לפקודת התובע, ואשר הוגשו על ידי התובע לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

2.      2.      הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר, בגדרה הוא טען כי השיקים נמסרו לתובע לשם פרעון הלוואה חוץ בנקאית שנתן התובע לנתבע באמצעות אדם בשם מיכה דסקאלו. בהתנגדות פירט הנתבע באריכות את השתלשלות העניינים בינו לבין התובע ומר דסקאלו, והוא אף טען כי הוא פרע את ההלוואה. ואולם, טענות אלו אינן חשובות עוד לענייננו משני טעמים; ראשית, מפני שהנתבע לא התייצב להיחקר על תצהירו, ועל כן תצהירו אינו יכול לשמש כראיה, וכתוצאה מכך הנתבע לא הוכיח את גרסתו. ושנית, בסיכומיו זנח הנתבע את כל טענותיו ועתה הוא טוען טענה אחת ויחידה, לפיה ההלוואה אשר בה עסקינן הינה הלוואה שחל עליה חוק הלוואות חוץ בנקאיות התשנ"ג - 1993 (להלן - "החוק"), וכי דין התביעה להידחות משום שהשיקים הוגשו לביצוע שלא בדרך הקבועה בסעיף 8 לחוק.

3.      3.      התובע התייחס בסיכומיו בעיקר לטענות הארוכות שטען הנתבע בהתנגדות לביצוע השטר, טענות אשר, כאמור, את רובן ככולן זנח הנתבע בסיכומיו. מכל מקום, התובע שב וטוען כי הוא הלווה לנתבע סך של 200,000 ש"ח, ומכיוון שסכום זה לא נפרע זכאי התובע להיפרע מן השיקים.

4.      4.      חוק הלוואות חוץ בנקאיות חל על הלוואה שנתן " לווה" ל" מלווה". בסעיף 1 לחוק מוגדרים המונחים " מלווה" ו" לווה" על דרך המיעוט ; " מלווה" הינו " מי שנותן הלוואה למעט תאגיד בנקאי", ו" לווה" הינו " מי שנוטל הלוואה למעט תאגיד". משעה שעל הלוואה מסויימת חל החוק, אזי על המלווה חלות הוראות שונות בנוגע לאופן כריתת הסכם ההלוואה ומימושו. בין יתר ההוראות ניתן למנות את סעיף 2 לחוק המחייב שהסכם ההלוואה יערך בכתב, את סעיף 3 לחוק אשר מטיל על המלווה חובת גילוי נרחבת, את סעיפים 5-6 המגבילים את גובה הריבית שרשאי לגבות המלווה, את סעיף 7 המגביל את יכולתו של המלווה להקדים את מועד פרעון ההלוואה, ואת סעיפים 8-10 הנוגעים לאופן אכיפת פרעון ההלוואה בבית המשפט או בלשכת ההוצאה לפועל.

תחולתו הרחבה של החוק מסוייגת מעט על ידי הוראת סעיף 15(א) לחוק, בה נקבע כי: " הוראות סעיפים 3,2 ו-7 לא יחולו על מלווה שנותן הלוואה שלא דרך עיסוק". במקרה דנא, אין חולק כי התובע הינו ה" מלווה" והנתבע הינו ה" לווה" כמשמעות מונחים אלו בחוק. ואולם, מתעוררת השאלה האם התובע נתן את ההלוואה לנתבע שלא דרך עיסוק, שאז חל בענייננו הסייג המנוי בסעיף 15(א) לחוק. התובע טען שהוא אינו עוסק במתן הלוואות, וטענתו זו לא נסתרה בשום דרך. התובע אמנם נתן את ההלוואה לנתבע בתיווכו של דסקאלו, שהכל מודים כי הוא כן עוסק במתן הלוואות, ברם הנתבע עצמו טען בסיכומיו כי התובע הוא " המלווה" לעניין החוק, ולכן עיסוקו של דסקאלו אינו רלוונטי לענייננו. יוצא אם כן, שלפי סעיף 15(א) לחוק לא חלים במקרה דנא סעיף 2 לחוק - המחייב שחוזה ההלוואה יהיה בכתב, סעיף 3 לחוק - המטיל על המלווה חובת גילוי נרחבת בנוגע לפרטי ההלוואה, וסעיף 7 לחוק - המגביל את זכותו של המלווה להקדים את מועד פרעון ההלוואה.

5.      5.      הנתבע טוען כי דין התביעה להידחות מן הטעם שהשיקים לא הוגשו לביצוע בהתאם לדרישות המנויות בסעיף 8 לחוק, אשר זו לשונו:

                              "

                              (א)  הגיש המלווה תובענה בבית המשפט נגד הלווה, או הגיש נגדו בקשה ללשכת ההוצאה לפועל לביצוע פסק דין או לביצוע שטר, והכל בקשר לחוזה הלוואה, יצרף לכתב התביעה או לבקשה העתק של פסק הדין או             של החוזה לפי העניין.

                              (ב)  בתובענה או בקשה כאמור בסעיף קטן (א) יציין המלווה את הסכום     שתשלומו נדרש ואת אופן חישובו וכן פרטים אלה:

                                    (1)        כל הפרטים שיש לגלותם לפי סעיף 3(ב).

                                    (2)        תשלומים ששילם הלווה לפרעון ההלוואה ומועדים, בפירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום.

                                    (3)        יתרת החוב במועד הגשת התובענה.

                                    (4)        התשלומים שבפיגור, וסכומי הריבית וריבית הפיגורים ביחס אליהם שנצברו עד למועד הגשת התובענה.

(5)        כל סכום שמועד פרעונו הוקדם, וסכום הריבית ביחס אליו הצטבר עד למועד הגשת התובענה.

                                    (6)        כל פרט אחר שיקבע שר המשפטים      בהתייעצות עם שר האוצר".

            לנוכח הוראות סעיף 8 יש להשיב במקרה שלפניי על שתי שאלות; ראשית, האם הוראות סעיף 8 הופרו? ושנית, בהנחה שהן הופרו, מה הסנקציה שיש להטיל על התובע בגין כך? כפי שיוסבר להלן, במקרה דנא לא הופרו הוראות סעיף 8, וגם אם הופרה הוראה כלשהי, הרי שאין בכך כדי להצדיק את דחיית התובענה.

6.     אשר להפרת סעיף 8 לחוק;

            סעיף 8 כולל כמה וכמה עניינים לגביהם נדרש פירוט במסגרת התובענה, כאשר במקרה שלפניי "התובענה" הינה הבקשה לביצוע השטר, שהיא בבחינת "כתב התביעה". נפנה אם כן לברר את השאלה האם כל הפרטים הנדרשים לפי סעיף 8 אכן צויינו כנדרש בבקשת הביצוע.

            סעיף 8(א) - צירוף ההסכם ההלוואה - עמדתי לעיל על כך, שעל ההלוואה שלפניי חל סעיף 15(א) לחוק, ומשום כך לא חל עליה סעיף 2 לחוק המחייב שהסכם ההלוואה יהיה בכתב. במצב הדברים הזה, כאשר אין טענה שהסכם ההלוואה נכרת בכתב, וכאשר אין חובה לערוך הסכם בכתב, ממילא לא חלה הדרישה הקבועה בסעיף 8(א) בדבר צירוף הסכם בכתב לתובענה. (לדעה דומה ראו - ת.א. (שלום ת"א) 60707/06 קבי נ' דג'לדטי - פורסם באתר נבו).