פסק דין
1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 24.6.13 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערערת, 44% נכות יציבה מתאריך 1.3.13 (להלן: ההחלטה).
2.טענות המערער:
2.1המערערת הוכרה כנכה בנכות כללית עם דרגת אי כושר בשיעור של 75% מזה שנים רבות.
לימים ובשל החמרה במצבה התפקודי, הגישה העבודת הסוציאלית בקופת חולים בעבור המערערת טפסים לביטוח לאומי כאשר המערערת לא הייתה בקיאה במסמכים ובטפסים שהוגשו. יש להבהיר בנוסף כי למערערת נקבעו בנוסף 30% נכות בגין פריט ליקוי פסיכיאטרי.
כמו כן, נקבעו למערערת בעבר 40% נכות צמיתה בגין פיברומיאלגיה, כאשר הוועדה נשוא הערעור לרבות הוועדה מדרג ראשון החליטו לבטל לחלוטין את נכות הרפואית הצמיתה הקשה בשיעור 40% בגין מחלת הפיברומיאלגיה ממנה סובלת המערערת.
2.2במצב דברים זה עת הוחלט על ביטול הנכות שנקבעה למערערת, חובה על הועדה, הן מדרג ראשון והן הועדה לעררים, להזהיר את המערערת שהיא עומדת ושוקלת לבטל נכות צמיתה בשיעור 40%. חובה זו חלה הן על הועדה מדרג ראשון והן על ועדת הערר. אמנם הוועדה שביטלה תחילה את הנכות היתה הועדה מדרג ראשון ואילו הערר כאן מתייחס מטבע הדברים לועדה לעררים, אך לא ניתן להגיש ערעור לבית הדין על ועדה מדרג ראשון ולכן, כאשר מגיעים לדיון בבית הדין מעלים את כל הנימוקים והטיעונים בדבר התנהלות לא נכונה, לא ראויה, לא משפטית של שני הדרגים. לא יכול להיות מצב שהדבר יעבור בצורה חלקה בלי ביקורת של בית הדין, שאשה מסכנה שמשך שנים רבות קבועה לה נכות בשיעור 40% צמיתה בפיברומיאלגיה ופותחת הליכים להעלאת נכותה, שהתוצאה תהיה ביטול לגמרי של נכות ענקית, צמיתה.
2.3חובת ההנמקה בנסיבות אלה, היא הרבה יותר גדולה מאשר חובת הנמקה רגילה, של קביעות הועדה. חובת ההנמקה גדולה עד כדי כך, שחלה על הועדה החובה להתכבד ולפרט, להסביר ולנמק מה קרה ומדוע היא מבטלת את הנכות הצמיתה בשיעור 40%- האם, איך, למה וכמה השתפר מצבה של המערערת והרי, כל עוד אין הועדה מנמקת ומשכנעת גם אותנו, כולל בית הדין, שחלה הטבה במצבה, אין הועדה מוסמכת לבטל נכות ובוודאי לא בהליך שמטרתו החמרה.
3.טענות המשיב:
3.1אין כל חובת אזהרה כאשר ועדה מדרג ראשון היא זו שמשנה את הנכות. לא זו אף זו, מוטב היה לו טענה זו לא היתה מועלית לאור מכתב הערר שהגיש חברי ואני מציגה אותו לבית הדין, כשבערר היתה מיוצגת וטענה זו לא הועלתה בערר ולו היתה מועלית בערר, הרי טענה זו משוללת כל יסוד ובסיס שכן, אין חובת אזהרה בדרג ראשון. חובת האזהרה היא אך ורק בסיטואציה בה ועדה רפואית לעררים היא זו שמבקשת לשנות נכות קודמת ומטרתה של חובת האזהרה היא כפולה. האחת, לאפשר משיכת הערר והשניה, לאפשר זכות טיעון כנגד כך. שתי מטרות אלה אינן חלות כשמדובר בועדה מדרג ראשון, שכן לא ניתן למשוך תביעה וממילא זכות הטיעון עומדת בערר.
3.2אין חולק כי בעבר נקבעה למערערת נכות בגובה 40% בגין פיברומיאלגיה, כמו כן אין חולק כי הועדה מדרג ראשון היא זו ששינתה את הנכות, זאת ועוד, אין חולק כי בערר לא נטענו טענות בעניין זה, אין חולק כי המערערת היתה מיוצגת כבר בשלב הגשת הערר וכן התלווה אליה עו"ד לבדיקה בפני הועדה, אשר טען גם הוא.
3.3לעניין הפיברומיאלגיה, נערכה למערערת בדיקה ע"י פנימאי מומחה בראומוטולוגיה, שישב בהרכב הועדה, תוך שהיתה התייחסות מאוד מפורטת לפרוטוקול הועדה, למסמכים הרפואיים הנוגעים לסוגיית דלקות הפרקים והפיברומיאלגיה. בסופו של דבר קובע מומחה הועדה, כי אין סימנים לפיברומיאלגיה ולכן נדחה הערר בעניין זה והותר על כנו פריט הליקוי שנקבע במקום הפיברומיאלגיה בידי הועדה מדרג ראשון. המדובר בקביעה מפורטת ומנומקת, המתבססת הן על הבדיקה הפיזית והן על המסמכים הרפואיים, כולל אבחון במסמכים הרפואיים של MCTD שבגינו ניתנה הנכות.
דיון והכרעה:
4.במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213).
5.על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.
6.לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.
7.לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערערת ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לה.
8.במסגרת ישיבתה מיום ה- 24.6.13 שמעה הוועדה את תלונות המערערת (סעיף ד' לפרוטוקול), שהופיעה בפני הוועדה לעררים בליווית בא כוחה וציינו כי המערערת סובלת מדלת פרקים, כאבים בכל הגוף ועצמות לרבות חולשה כאבי ראש, סחרחורות, נפיחות בידיים וטשטוש. המערערת הוסיפה כי חסרת רגש בידיים סובלת מכאבים ברגלים בעת הליכה ומקוצר נשימה. כי הייתה אצל פסיכיאטר לפני כחודש ואינה במצב נפשי טוב ועל כן קיבלה תרופות אותן היא נוטלת.
9.הוועדה ביצעה למערערת בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה:
"בבדיקה פסיכיאטרית: נראית מסודרת בהופעתה החיצונית, עירנית, עונה לשאלות לעניין, קיימת עדות למצוקה הסתגלותית. ניתן להתרשם מקווי אישיות בלתי בשלה. לציין כי חידשה טיפול תרופתי לפני כחודש. אין עדות לדכאון מג'ורי או פסיכוזה. בוחן המציאות תקין מצבה מתאים בגין הפרעת אישיות לסעיף 34 ב' (4) 30%.